רנה גוסיני (René Goscinny): האיש שכתב את הבדיחות
כאשר אלבר אודרזו (Albert Uderzo) דמיין לראשונה את הגיבור של רצועת קומיקס חדשה, הוא צייר לוחם גאלי מסורתי וגדול. רנה גוסיני פסל זאת: הגיבור צריך להיות קטן ופיקח, ואת הכוח יש להשאיר לדמות משנה. החלטה עריכתית יחידה זו, שהתקבלה לפני שהציור הראשון הופיע בכתב העת פילוט (Pilote) ב-29 באוקטובר 1959, הולידה את אסטריקס ואובליקס, ואיתם את סדרת הקומיקס הנמכרת ביותר בהיסטוריה האירופית, עם 393 מיליון עותקים נכון לשנת 2025 ב-41 כרכים וב-111 שפות.
משפחה מוורשה בבואנוס איירס
גוסיני נולד בפריז ב-14 באוגוסט 1926 למהגרים יהודים מפולין. אביו, סטניסלב סימחה גוסיני, היה מהנדס כימי מוורשה; אמו, אנה ברזניאק-גוסינה, הגיעה מחוֹדוֹרקוב שבאוקראינה, ואביה הקים בית דפוס. כשהיה רנה בן שנתיים עברה המשפחה לבואנוס איירס, שם עברה עליו, לדבריו, ילדות מאושרת והוא למד בבתי ספר דוברי צרפתית. ביישן מטבעו, הוא פיצה על כך בהפיכתו לליצן הכיתה, מה שמהווה את הביוגרפיה הסטנדרטית של כותב קומיקס, והוא צייר מגיל צעיר, בהשראת סיפורים מאוירים.
הוא סיים את הלימודים בתיכון בשנת 1942, ובאותה שנה מת אביו משבץ מוחי. הוא עבד כעוזר חשב ולאחר מכן כמאייר מתחיל בפרסום.
ניו יורק, והחברה שבה הסתופף
בשנת 1945 עברו הוא ואמו לניו יורק. הוא התגייס לצבא צרפת ב-1946 ושירת בגדוד חיל הרגלים האלפיני ה-141 באובן (Aubagne), שם מונה לצייר הגדודי, ולאחר מכן חזר לניו יורק ב-1947 וחי בעוני. עד 1948 מצא עבודה בסטודיו לצד ויל אלדר, ג'ק דייוויס והארווי קורצמן, שכולם עתידים היו ליצור את המגזין מאד (MAD). הצירוף מקרים שווה עצירה: במשך שנה או שנתיים בסטודיו בניו יורק, העתיד של הקומיקס הסאטירי האמריקאי והעתיד של הקומיקס האירופי ישבו באותו חדר.
פריז, 1951
ז'ורז' טרואפונטן גייס אותו לפריז ב-1951, ושם פגש את אודרזו. שיתוף הפעולה שבא בעקבות זאת הוא מהפוריים בתולדות המדיום, אך שיטתו של גוסיני מעולם לא הוגבלה לשותף אחד. משנת 1955 כתב את לאקי לוק עם המאייר הבלגי מוריס (Morris), תקופה שנמשכה עד מותו ונחשבת בדרך כלל לתור הזהב של הסדרה. הוא יצר את איסנוגוד עם ז'אן טארי, ואת הניקולאס הקטן (Le Petit Nicolas) עם המאייר ז'אן-ז'אק סמפה (Jean-Jacques Sempé), סדרה לילדים שהפכה לחלק בלתי נפרד מהילדות הצרפתית. הוא היה, למעשה, הכותב להשכרה שהגדיר צורת אמנות לאומית שלמה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →אסטריקס
נקודת המוצא פשוטה באופן מטעה: בשנת 50 לפנה"ס, כפר גאלי אחד מחזיק מעמד נגד הכיבוש הרומי, הודות לשיקוי של דרואיד המעניק כוח על-אנושי זמני. כל מה שמעניין קורה בשפה. גוסיני בנה מערכת קומיקס המבוססת על שמות, כשהעניק לגאלים את הסיומת -יקס (-ix) על בסיס המילה ההיסטורית -ריקס (-rix) שמשמעותה מלך, לרומאים את הסיומת -וס (-us), ולבריטים אספקה קבועה של משחקי מילים על מיסוי, ואז הוסיף שכבות של אנכרוניזם, קריקטורה וסטריאוטיפ לאומי. ההומור היה כה צרפתי במובהק עד שהתרגום השתהה במשך שנים. זה לא האט את המכירות: הכרך התשיעי מכר 1.2 מיליון עותקים ביומיים ב-1967.
עורך ראשי
לאחר שז'ורז' דרגו רכש את פילוט ב-1960, הפך גוסיני לעורכו הראשי והשיק שורה של סדרות חדשות, ביניהן "הנדודים של מר יודע-כל", "תורת הלימודים המאוירת" ו"תיקי הטירוף". ניהול המגזין תוך כתיבת תסריטים לארבע סדרות מרכזיות במקביל הוא העובדה שמבדילה אותו ביותר מעמיתיו. בשנת 1974 הוא הרחיק לכת, והקים את "אולפני אידפיקס" (Studios Idefix) עם אודרזו, מוריס ודרגו כדי שיוכלו להנפיש את הדמויות שלהם במקום להעניק רישיונות לאחרים. "זהו חלום ילדות ישן שהיה לנו עם אלבר אודרזו", אמר. "נדרשו עשר שנים עד שיכולנו להחזיק אולפנים משלנו ולעשות את הסרטים בדרך שרצינו". האולפן הפיק את "12 המשימות של אסטריקס" ב-1976 ואת "הבלדה של הדלטונים" ב-1978, ונסגר לצמיתות לאחר מותו.
הוא נישא לז'ילבר פולארו-מילו ב-1967; בתם אן, שנולדה ב-1968, הפכה לסופרת וכתבה במשותף את הסרט משנת 2022 "הניקולאס הקטן: מאושרים ככל האפשר". ב-5 בנובמבר 1977, בגיל 51, מת גוסיני מהתקף לב במהלך בדיקת מאמץ שגרתית במרפאת רופאו בפריז.
מדוע רנה נחשב לגאון
היכולת הספציפית היא ארכיטקטורה קומית, וקל להמעיט בערכה כי התוצאות נראות חסרות מאמץ. גוסיני עבד בצורה הקשה ביותר של כתיבה שקיימת, כזו שבה הקורא צוחק בדיוק ברגע הנכון או שהדף נכשל, והוא עשה זאת עם האילוץ הנוסף של כתיבה עבור ציורים של מישהו אחר. הוא פתר את האילוץ הזה על ידי העברת הקומדיה לשפה: מערכת בדיחות עקבית של סיומות, משחקי מילים, אנכרוניזמים וקריקטורה לאומית, צפופה מספיק כדי שמבוגרים וילדים יקראו את אותו עמוד ויצחקו מדברים שונים. האינסטינקט שלו להפוך את אסטריקס לפיקח ולא לחזק, תוך שהוא עוקף את האמן שלו, מדגים את האיכות הזו במדויק; הוא הבין שגיבור קטן ופיקח מייצר יותר עלילות מגיבור גדול וחזק.
ההיקף הוא החלק השני בטיעון. הוא כתב תסריטים לאסטריקס, לאקי לוק, איסנוגוד והניקולאס הקטן בו-זמנית, תוך עריכת מגזין לאומי והקמת אולפן הנפשה, ומדד התרגומים של אונסק"ו (Index Translationum) דירג אותו בשנת 2017 כסופר העשרים המתורגם ביותר בעולם, עם 2,200 תרגומים.
את טיעון הנגד שווה להציג בבירור. זו הייתה קומדיה פופולרית לילדים, לא גוף של רעיונות, והיא הייתה תלויה לחלוטין בשותפים: ללא הציור של אודרזו, הלאקי לוק של מוריס או הקו של סמפה, התסריטים של גוסיני אינם קיימים כלל כחפצים אמנותיים. ההומור שלו גם לא עבר טוב בתחילה, בהיותו צרפתי כל כך שמתרגמים התקשו איתו, מה שמהווה מגבלה לא פחות מסימן היכר. והראיה הוודאית ביותר לכישרונו היא שלילית ולא חיובית: אודרזו כתב את אסטריקס לבדו עד 2009, ומבקרים ומעריצים רבים העדיפו את הספרים המוקדמים מאז ועד היום.
מורשת
גוסיני קיבל את פרס אדמסון השוודי ב-1974 והוכנס להיכל התהילה של ויל אייזנר בשנת 2005. מאז 1996 מוענק מדי שנה פרס רנה גוסיני בפסטיבל הקומיקס הבינלאומי באנגולם, וב-23 בינואר 2020 נחשף פסל ברונזה בגודל טבעי שלו ליד ביתו לשעבר בפריז, הפסל הציבורי הראשון בעיר המוקדש לכותב קומיקס. הזיכרון הרהוט ביותר הגיע משותפו: ב"אסטריקס בבלגיה", שפורסם ב-1979, אודרזו הכהה את השמיים ונתן לגשם להתחיל בדיוק בנקודה בסיפור שבה מת גוסיני.