רגנאר פריש: הצורף שהפך את הכלכלה למדע
הוא היה שוליה של נפח. משפחת פריש היו צורפי זהב וכסף באוסלו, והמקצוע המשפחתי היה העתיד המובן מאליו עד שאמו דחפה אותו לעבר האוניברסיטה. הוא בחר בכלכלה, לפי עדותו שלו, כי זה נראה כמו הלימודים הקצרים והקלים ביותר הזמינים. בשנת 1969 העניקה לו האקדמיה המלכותית השוודית למדעים את פרס נובל הראשון לכלכלה שהוענק אי פעם — על כך שבנה את המנגנון המתמטי שהפך את הכלכלה למדע מדיד, כולל המילה "אקונומטריקה" עצמה.
מהספסל לדוקטורט
רגנאר אנטון קיטיל פריש נולד ב-3 במרץ 1895 באוסלו. הוא התאמן כשוליה של נפח בזמן שלמד, קיבל את התואר בכלכלה ב-1919, ואז נסע לחו"ל ללמוד מתמטיקה וכלכלה לפני שחזר להשלים דוקטורט בסטטיסטיקה מתמטית ב-1926. השילוב הזה — ידיים של בעל מלאכה עובד והכשרה של סטטיסטיקאי מתמטי בתחום שלא היה לו אף אחד מהם — הוא ההסבר המלא למה שבא בעקבותיו.
הכלכלה בשנות ה-20 הייתה ברובה מילולית. תיאוריות היו נתונות לוויכוח במקום להיבדק, והפער בין מה שתיאוריה טענה לבין מה שהנתונים הראו היה לעיתים רחוקות משהו שמישהו יכול היה למדוד. השאיפה של פריש הייתה לסגור את הפער הזה בכוח, והוא התחיל במתן שם לפרויקט.
מתן שם לדיסציפלינה
בשנת 1926 הוא הציג את המונח "אקונומטריקה", והגדיר אותו כשימוש בשיטות סטטיסטיות לתיאור מערכות כלכליות — הנישואין של מתמטיקה, סטטיסטיקה ותיאוריה כלכלית למנגנון בדיקה יחיד. שבע שנים לאחר מכן, בעבודתו על מחזור העסקים משנת 1933, הוא טבע שני מונחים נוספים שמבנים כעת כל ספר לימוד מבוא על פני כדור הארץ: "מיקרו-כלכלה", לחקר פירמות ותעשיות בודדות, ו"מאקרו-כלכלה", לניתוח פעילות כלכלית מצטברת. מעטים החוקרים שמספקים את אוצר המילים של התחום שלהם. פריש סיפק שלוש ממילות היסוד שלו.
הוא גם בנה את המוסדות. בשנת 1930 הוא הקים את האגודה האקונומטרית, וערך את כתב העת שלה Econometrica במשך למעלה משני עשורים — העריכה הייתה, בפועל, המכשיר שבאמצעותו קבוצה מפוזרת של כלכלנים בעלי חשיבה מתמטית הפכה למקצוע עם סטנדרטים. בשנת 1932 הוא הקים את המכון לכלכלה באוניברסיטת אוסלו, וניהל אותו עד פרישתו ב-1965.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →דחף והתפשטות
ההישג התיאורטי המרכזי של פריש הגיע בשנת 1933, כאשר הציג את המודל המתמטי הראשון המסוגל להסביר תנודות במחזור העסקים. התובנה שמתחתיו הייתה אלגנטית ועדיין מהווה את הדרך הסטנדרטית שבה כלכלנים חושבים על מחזורים. הפרד את הכלכלה לשני דברים: הזעזועים שפוגעים בה, והמבנה שמגיב אליהם. דחפים אקראיים מגיעים; המערכת הכלכלית מפיצה אותם, וממירה טלטלות לא סדירות לגלים שנראים סדירים של גאות ושפל. המחזור אינו נגרם על ידי שום דבר מחזורי. זה מה שמכונה מסוג מסוים עושה כשאתה מכה בה באקראי.
הוא גם פיתח יחד, עם פרדריק ו. וו, את משפט פריש-וו, תוצאה על רגרסיה מחולקת שאקונומטריקאים עובדים עדיין משתמשים בה, ועשה עבודה חלוצית בניתוח סדרות עתיות ורגרסיה ליניארית. מאוחר יותר בקריירה שלו הוא פנה לעבר מסגרות לתכנון כלכלי ולעבר חשבונאות הכנסה לאומית — תשתית המדידה המעשית שממשלות היו זקוקות לה אם התיאוריה הייתה אמורה להיות מיושמת.
הממציא פונה נגד ההמצאה
פריש לא הזדקן למייסד מרוצה. הוא הפך לביקורתי מאוד כלפי הכיוון שאליו פנתה האקונומטריקה, והפיק את אחת האזהרות המצוטטות ביותר בדיסציפלינה: עבודה תיאורטית מנותקת מיישום בעולם האמיתי, אמר, מתנוונת למשהו שאינו ראוי לשם אקונומטריקה אלא צריך להיקרא "פלייומטריקה" (playometrics).
לתלונה יש שיניים בדיוק בגלל מי שהשמיע אותה. פריש בנה את הכלים כדי לבדוק תיאוריות מול המציאות; בצפותו בטכניקה מתמטית הופכת למצדיקה את עצמה, מפורטת למען עצמה, הוא זיהה את מצב הכשל כמחלה האופיינית ליצירה שלו. הביקורת חזרה על עצמה על ידי כל דור עוקב של כלכלנים שחשו אי-נוחות לגבי פורמליזם, והיא מקורה באדם שהתחיל את הפורמליזם.
מדוע רגנאר מכונה גאון
האיכות הספציפית כאן היא ארכיטקטונית ולא השראתית: פריש ראה דיסציפלינה שלמה כמבנה שניתן לבנות מחדש, ואז עשה את העבודה הלא זוהרת של בנייתה מחדש. טביעת המונחים "אקונומטריקה", "מיקרו-כלכלה" ו"מאקרו-כלכלה" נשמעת כמו הערת שוליים עד שאתה מבחין מה מתן שם עושה — הוא מגלף תחום במפרקים שלא היו גלויים קודם לכן, וכל מי שאחריו חושב בצורה שחתכת. הקמת האגודה האקונומטרית ועריכת Econometrica במשך שני עשורים היו אותו מעשה באמצעים אחרים. הוא יצר את הקטגוריות, את כתב העת, את המכון ואת המודלים המתמטיים, וכל אחד חיזק את האחרים.
מודל הדחף-התפשטות משנת 1933 הוא הטענה החזקה ביותר. הבחנה בין הזעזוע למערכת שמשדרת אותו היא מהלך מושגי אמיתי, לא רק טכני, והיא נותרה הדרך שבה מחזורי עסקים מודלים תשעים שנה לאחר מכן.
טיעון הנגד ראוי להיאמר בבירור. הציטוט של פרס נובל של פריש — על פיתוח ויישום מודלים דינמיים לניתוח תהליכים כלכליים — מתאר בונה של שיטה, לא מגלה של אמיתות כלכליות. הוא אינו קשור לחוק כלכלי או לממצא אמפירי מפתיע. ההתלהבות המאוחרת שלו מתכנון כלכלי מרכזי הניבה הרבה פחות ששרד מאשר עבודתו המתודולוגית. והאזהרה שלו עצמו על "פלייומטריקה" היא הודאה בכך שהמנגנון שהוא בנה יכול היה, ואכן היה, בשימוש לרעה. הגאונות שלו הייתה בהנדסת דרך לדעת, שזה דבר אמיתי ונדיר, אבל זה הישג שונה מלדעת משהו חדש על העולם.
מורשת
פריש מת באוסלו ב-31 בינואר 1973, לאחר שבילה כמעט את כל חייו המקצועיים באוניברסיטת אוסלו. מדליית פריש, המוענקת מדי שנתיים עבור אקונומטריקה יישומית מצטיינת, נושאת את שמו, והצורה של הכלכלה המודרנית נושאת הרבה יותר: כל מאמר שבודק תיאוריה מול נתונים עם מנגנון סטטיסטי מפורש עובד בתוך המבנה שהוא הרכיב. הוא היה נשוי פעמיים והייתה לו בת אחת. התחביב המכלה שלו, לפי הדיווחים, היה דבוראות — בילוי הולם לאדם שהמודל הגדול שלו היה על האופן שבו אירועים אקראיים קטנים מצטברים למשהו שנראה, מרחוק, כמו סדר.