ראניה מלכת ירדן: מהשיווק למעמד של תנועה
לפני שהייתה מלכת ירדן, עבדה ראניה אל-יאסין (Rania Al-Yassin) בשיווק תאגידי בסיטיבנק (Citibank) ובאפל (Apple). מדובר בשורת ניסיון לא שגרתית עבור מלוכה מודרנית, ומתברר שיש לכך חשיבות: שניים וחצי עשורים לאחר מכן, היא אחת הדמויות המלכותיות הנעקבות ביותר באינטרנט, ומנהלת פורטפוליו של קרנות חינוך ובריאות באותה אינטואיציה למסרים ולקהל יעד שיישמה בעבר עבור מותגי צריכה. מעטות בנות הזוג של מונרכים ביצעו את המעבר ממשווקת במגזר הפרטי לשגרירה גלובלית באופן כה ישיר.
מכווית לקהיר
ראניה אל-יאסין נולדה ב-31 באוגוסט 1970 בכווית למשפחה ממוצא פלסטיני – אביה, פייסאל אל-יאסין, הגיע מטולכרם שביהודה ושומרון – עם קשר משפחתי נוסף לטורקיה מצד סבה מצד אמה, דבר שעיצב חלק מהמאכלים, המוזיקה והמסורות בגידולה. היא התחנכה בבית הספר "ניו אינגליש" (New English School) בכווית לפני שקיבלה תואר במנהל עסקים מהאוניברסיטה האמריקאית בקהיר, אותו סיימה ב-1991. לאחר מכן פנתה לקריירה תאגידית ומילאה תפקידי שיווק תחילה בסיטיבנק ולאחר מכן באפל בעמאן שבירדן – עבודות מקצועיות רגילות שלא היו קשורות למלוכה, אך היו קשורות לחלוטין לאינסטינקטים התקשורתיים שאותם תיישם מאוחר יותר בקנה מידה רחב הרבה יותר.
נישואים ועלייה מהירה
ראניה פגשה את הנסיך עבדאללה בן אל-חוסיין (Abdullah bin Al-Hussein) במסיבת ארוחת ערב בינואר 1993; השניים נישאו כעבור חמישה חודשים בלבד, ב-10 ביוני 1993, בארמון זהראן. הנישואים הציבו אותה תחילה במרחק מה מכס המלוכה – עבדאללה טרם היה יורש העצר – אך הדבר השתנה בפתאומיות ב-1999, כאשר המלך חוסיין, שגווע ממחלת הסרטן, שינה בשבועותיו האחרונים את סדר הירושה והכתיר את עבדאללה כיורשו במקום את אחיו חסן. עבדאללה עלה לכס המלוכה ב-7 בפברואר 1999, וראניה הוכרזה כמלכה ב-22 במרץ 1999, בגיל 28 – אחת המלכות הצעירות בעולם באותה עת. לבני הזוג ארבעה ילדים: יורש העצר חוסיין, יליד 1994, שנישא לראגווה א-סייף ולזוג בת; הנסיכה אימאן, ילידת 1996; הנסיכה סלמה, ילידת 2000; והנסיך האשם, יליד 2005.
בניית מנגנון מוסדי
תפקידה הציבורי של ראניה התאפיין פחות בטקסים ויותר בתיעוד דחוס של בניית מוסדות, שרובם הושקו שנים לפני שהפרופיל הגלובלי שלה תפס תאוצה. היא הקימה את קרן נהר הירדן (Jordan River Foundation) בשנת 1995, המתמקדת ברווחת ילדים ובפיתוח קהילתי, עוד כשהייתה מלכותית צעירה ללא פלטפורמה בינלאומית. החינוך הפך למטרת הדגל שלה: היא ייסדה את המרכז של המלכה ראניה אל-עבדאללה לטכנולוגיה חינוכית ב-2001, את פרס המלכה ראניה למצוינות בחינוך ב-2005, את האקדמיה למורים של המלכה ראניה ב-2009, ואת תוכנית "מדרסתי" ("בית הספר שלי") בשנת 2008, המשפצת ובונה מחדש בתי ספר ירדניים מתפוררים באמצעות שותפויות ציבוריות-פרטיות. בשנת 2009 היא הקימה יחד עם הכדורגלן גארי ליניקר (Gary Lineker) את קמפיין "1GOAL: חינוך לכולם", שקשר את הסברה לחינוך עולמי למונדיאל באותה שנה, ובהמשך כיהנה כיושבת ראש כבוד עולמית של יוזמת האו"ם לחינוך בנות. בתחום הבריאות, היא הקימה את האגודה המלכותית למודעות לבריאות בשנת 2005 ואת בית החולים לילדים ע"ש המלכה ראניה בשנת 2011.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מדיה כאסטרטגיה מכוונת
ראניה הייתה מבין המאמצות המוקדמות והישירות של פלטפורמות דיגיטליות ככלי דיפלומטי. היא השיקה ערוץ יוטיוב (YouTube) ב-30 במרץ 2008, במטרה לאתגר סטריאוטיפים מערביים על האסלאם והתרבות הערבית, והעלתה סרטונים שהתייחסו לרצח על רקע כבוד המשפחה, טרור וזכויות נשים באופן ישיר ולא דרך מתווכים. היא הצטרפה לטוויטר (Twitter) ב-8 במאי 2009, ובחודש שלאחר מכן ערכה את מה שדווח כאחד הראיונות הראשונים מבוססי טוויטר בפורום הכלכלי העולמי בים המלח – תוך שימוש בפורמט לא כגימיק, אלא כדרך לענות על שאלות בנוגע למדינתה ולדתה בזמן אמת. היא דיברה בפומבי על האסלאם גם בפלטפורמות מערביות מרכזיות, כולל הופעה בשנת 2006 בתוכנית של אופרה וינפרי (The Oprah Winfrey Show), שם אמרה לקהל כי "האסלאם הוא דת של שלום, סובלנות וחמלה" ו"מקור לנחמה וכוח עבור יותר מ-1.6 מיליארד מוסלמים". שילוב זה – בניית מוסדות ברמת השטח בבית לצד מעורבות תקשורתית עקבית ופעילה בחו"ל – היה הקו המנחה של הקריירה הציבורית שלה.
סופרת ופעילה
ראניה כתבה שלושה ספרי ילדים, כולל החלפת הכריכים (The Sandwich Swap), שנכתב בשיתוף עם קלי דיפוצ'יו (Kelly DiPucchio), שהגיע לרשימת רבי-המכר של הניו יורק טיימס במאי 2010 ועוסק בהבדלים תרבותיים דרך סיפור בית-ספרי פשוט על ארוחות הצהריים של שתי ילדות. היא כתבה גם את מתנת המלך (The King's Gift), מחווה למלך חוסיין המנוח, ואת יופי נצחי (Eternal Beauty), שיצא לאור סביב יום האם. מעבר לכתיבה, היא ביקרה במחנות פליטים בירדן, ביוון ובבנגלדש כחלק מפעילותה למען אוכלוסיות עקורות, ושימשה כשגרירה בולטת לילדים של יוניסף (UNICEF) מאז 2007, בנוסף לתפקידים בוועדות מנהלות בקרן הנוער הבינלאומית, קרן האומות המאוחדות, ולאחרונה במועצת פרס ארת'שוט (Earthshot Prize) ובחבר הנאמנים של הפורום הכלכלי העולמי.
עיטורים ותארים
ראניה מחזיקה ברשימה ארוכה של כבוד ממדינות ומוסדות זרים, כולל מסדר אל-חוסיין בן עלי של ירדן, מסדר ליאופולד הראשון של בלגיה, מסדר הכתר היקר של יפן, מסדר סנט אולב של נורווגיה, מסדר קרלוס השלישי של ספרד ומסדר השרפים של שוודיה, לצד תארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אקסטר, אוניברסיטת ירדן, אוניברסיטת מלאיה ואוניברסיטת סאפיינצה ברומא. בשנת 2022 קיבלו היא והמלך עבדאללה השני במשותף את פרס זאיד לאחווה אנושית. מגזין פורבס (Forbes) כלל אותה ברשימת מאה הנשים החזקות בעולם בשנת 2011, ומגזין גלאמור (Glamour) בחר בה לאשת השנה בשנת 2010.
מדוע ראניה מכונה גאונה
המילה "גאון" אינה מופיעה בהקשר לראניה בחומר המקור, והתיאור הכנה של כישרונה צר יותר אך עדיין משמעותי: תקשורת אסטרטגית יוצאת דופן, המיושמת בקנה מידה עולמי למטרות הומניטריות, המבוססת על הכשרת שיווק מקצועית שקיבלה עוד לפני שהייתה דמות ציבורית. מה שמבדיל אותה מרבים מהתומכים המלכותיים הוא שהמוסדות שלה לא היו סמליים – תוכנית "מדרסתי" בנתה מחדש בתי ספר פיזית, והאקדמיה למורים מכשירה מחנכים פעילים – בעוד שהאינסטינקטים התקשורתיים שלה (האימוץ המוקדם של יוטיוב וטוויטר, המעורבות הישירה והבלתי אמצעית עם תפיסות שגויות מערביות לגבי האסלאם) משקפים הבנה מתוחכמת ומוקדמת של האופן שבו פלטפורמות דיגיטליות יכולות לעצב מחדש את הדיפלומטיה, שנים לפני שרוב הדמויות הציבוריות במעמדה התייחסו לרשתות החברתיות כאל כלי דיפלומטי רציני. זוהי מיומנות ממשית ויוצאת דופן: ביצוע ארגוני בשילוב עם ראיית נולד תקשורתית. אין מדובר, על פי הראיות הקיימות, במקוריות אינטלקטואלית במובן המדעי או האמנותי – היא לא חיברה מחקרים או תאוריות, וספריה הם ספרות ילדים ולא מחקרים מלומדים. ההגדרה ההוגנת יותר היא שראניה הייתה בונה מוסדות ותקשורתנית יעילה בצורה יוצאת דופן שפעלה בתוך פלטפורמה מלכותית שעברה בירושה, ולא גאונות ממציאה במובן המקובל של המונח.
מורשת
השיא המצטבר של פועלה של ראניה – רשת קרנות המשתרעת על פני חינוך, בריאות ורווחת ילדים; אחת הנוכחויות המלכותיות הראשונות והעקביות ביותר ברשתות החברתיות בעולם; וקמפיין מתמשך של עשרות שנים לעיצוב מחדש של תפיסות מערביות לגבי הזהות הערבית והמוסלמית – הפך אותה לאחת מהמלכות המוכרות ביותר בדורה, אשר ניתן לטעון כי היא בולטת בינלאומית יותר מהמונרכיה שהיא מייצגת. מורשתה עד כה היא פחות הישג בודד ויותר פעילות מתמשכת: מוסדות שנבנו כדי לשרוד מעבר לכל מחזור חדשות, שעדיין מתרחבים כשהיא מתקרבת לשלושה עשורים כמלכת ירדן.