פרינס: עשרים ושבעה כלים וטיעון אחד ארוך
באלבום הבכורה שלו מ-1978 For You, שהוקלט בגיל תשע-עשרה, פרינס רוג'רס נלסון (Prince Rogers Nelson) ניגן בכל עשרים ושבעת הכלים בעצמו, וגם כתב, הפיק ועיבד את התקליט. האחים וורנר החתימו אותו בגיל שמונה-עשרה והעניקו לו שליטה יצירתית על שלושה אלבומים – ויתור שלא נשמע כמותו. שש-עשרה שנים מאוחר יותר זה הפך למלחמת האמן-לייבל המכוערת ביותר בעידן המודרני, שנוהלה עם המילה SLAVE (עבד) כתובה על לחיו.
מיניאפוליס, ושם שהוא שנא
הוא נולד ב-7 ביוני 1958 בבית החולים מאונט סיני במיניאפוליס למאטי דלה שו, זמרת ג'אז, וג'ון לואיס נלסון, פסנתרן שהופיע תחת השם פרינס רוג'רס. אביו קרא לו על שם המופע כי רצה שבנו "יעשה את כל מה שאני רציתי לעשות". הילד שנא את זה וקרא לעצמו סקיפר. הוא נולד אפילפטי וסבל מהתקפים בילדותו; מאוחר יותר אמר שמלאך אמר לו שהוא לא יהיה חולה יותר.
הוא כתב את שירו הראשון, "Funk Machine", על הפסנתר של אביו בגיל שבע. הוא שיחק פוטבול, כדורסל ובייסבול בתיכון סנטרל, והתאמן בבלט קלאסי בתיאטרון המחול של מינסוטה דרך תוכנית האמנויות העירונית של בתי הספר במיניאפוליס – שילוב יוצא דופן שצף מאוחר יותר בדיוק הפיזי של מלאכת הבמה שלו.
העלייה, והיריבות
Dirty Mind (1980) היה, בתיאורו של סטיבן תומאס ארלוויין, "תערובת מדהימה ונועזת של פאנק, ניו וייב, R&B ופופ, מונעת על ידי מיניות בוטה וחיוך והרצון לזעזע". 1999 (1982) מכר ארבעה מיליון עותקים והכניס את "Little Red Corvette" לרוטציה הכבדה של MTV – אחד משני הווידאו-קליפים הראשונים של אמנים שחורים שהגיעו לשם, לצד "Billie Jean" של מייקל ג'קסון, ורק לאחר ש-CBS איימה למשוך את כל קטלוג הווידאו שלה. הוא וג'קסון שמרו על יריבות תחרותית במשך שנים.
הוא גם ניהל קריירת צללים, כתב וניגן את רוב החומר של להקת The Time תחת שמות העט ג'יימי סטאר וחברת סטאר, ומאוחר יותר מסר את "Manic Monday" ללהקת הבנגלס, שהביאו אותו למקום השני.
גשם סגול (Purple Rain)
Purple Rain (1984) בילה עשרים וארבעה שבועות רצופים במקום הראשון ומכר מעל שלושה-עשר מיליון עותקים בארצות הברית. הסרט הכניס יותר מ-68 מיליון דולר וזכה בפרס האוסקר לפסקול השיר המקורי הטוב ביותר. במשך תקופה ב-1984 פרינס החזיק בו-זמנית בסרט, באלבום ובסינגל במקום הראשון באמריקה – האדם הראשון שעשה זאת אי פעם. האלבום לקח שניים משלושת פרסי הגראמי הראשונים שלו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הוא גם הוליד את פיסת החקיקה המקרית המשמעותית ביותר של העשור. טיפר גור שמעה את בתה מאזינה ל-"Darling Nikki", הקימה את מרכז המשאבים למוזיקה להורים, ומדבקת האזהרה להורים הגיעה בעקבותיה.
Sign o' the Times, והכספת
הוא היה חסר יכולת חוקתית לשחרר פחות ממה שיצר. ב-1986 וב-1987 הוא עבד בו-זמנית על Dream Factory עם להקת ה-Revolution ועל Camille, פרויקט סולו ששר בקול מואץ שנשמע נשי, ואז איחד הכל לאלבום משולש בשם Crystal Ball. האחים וורנר אילצו אותו לצמצם אותו לאלבום כפול. התוצאה – Sign o' the Times, שיצא ב-31 במרץ 1987 – נחשבת ליצירתו הגדולה ביותר ולאחד האלבומים הגדולים שנעשו אי פעם, והגיעה לראש מצעד המבקרים של Pazz & Jop.
התקליט הבא הראה את הצד השני של אותו מזג. The Black Album הודפס ב-500,000 עותקים לפני שפרינס החזיר אותו, לאחר שהגיע למסקנה שהוא רשע; תקליטי ויניל ששרדו נמכרו ביותר מ-10,000 דולר. הוא החליף אותו ב-Lovesexy (1988), שאותו כינה ההפך הרוחני שלו.
עבד
בשנת 1992 הוא חתם מחדש עם האחים וורנר על חוזה מדווח של 100 מיליון דולר ושישה אלבומים. בתוך שנה הקשר התפרק על רקע הקצב: הוא רצה שהחומרים הישנים שלו ישוחררו ברציפות, הלייבל רצה להגן על השוק. ב-1993 הוא שינה את שמו לסמל בלתי ניתן להגייה – האחים וורנר נאלצו לשלוח לעיתונאים דיסקטים המכילים גופן מותאם אישית – והופיע בציבור עם המילה "עבד" כתובה על פניו. הוא מילא את החוזה על ידי שחרור אלבומים בזה אחר זה, עזב ב-1996, ושחרר את האלבום בן 36 השירים Emancipation דרך חברת התקליטים שלו NPG Records.
הוא זנח את הסמל ב-16 במאי 2000, כאשר חוזה ההוצאה לאור של וורנר פג. המלחמה נמשכה באמצעים אחרים: אלבומים שחולקו עם עיתונים, נמכרו דרך אתרי האינטרנט שלו, נארזו עם כרטיסים להופעות. בשנת 2006 הוא קיבל פרס מפעל חיים של Webby על "שימוש חזוני באינטרנט להפצת מוזיקה וחיבור עם קהלים". בשנת 2014 הוא חתם מחדש עם וורנר לאחר שמונה-עשרה שנים בנפרד – וקיבל בעלות על המאסטרים שלו בתמורה להוצאה מחודשת של Purple Rain.
המערכה השלישית, ופייזלי פארק
Musicology (2004) החזיר אותו לחמישייה הראשונה ברחבי העולם וזכה בשני פרסי גראמי; באותה שנה הוא נכנס להיכל התהילה של הרוק אנד רול, ניגן סולו של שתי דקות ב-"While My Guitar Gently Weeps" בטקס הכניסה של ג'ורג' האריסון, הוכתר כפרונטמן הגדול בכל הזמנים על ידי Spin, ועמד בראש רשימת הרווחים של רולינג סטון עם 56.5 מיליון דולר. בשנת 2007 הוא הופיע במופע המחצית של סופרבול XLI על במה בצורת הסמל שלו, בגשם, מול 140 מיליון צופים; בילבורד כינה זאת מאוחר יותר להופעת הסופרבול הגדולה ביותר שבוצעה אי פעם.
הוא מת בפייזלי פארק ב-21 באפריל 2016, בגיל חמישים ושבע, ממנת יתר מקרית של פנטניל מכדורי הידרוקודון מזויפים. הוא לא הותיר צוואה. בשבוע שלאחר מותו נמכרו 4.41 מיליון מהאלבומים והשירים שלו, וחמישה אלבומים התמקמו בעשירייה הראשונה של הבילבורד 200 בו-זמנית – ראשון בהיסטוריית המצעדים.
מדוע פרינס מכונה גאון
המילה יושמה במפורש ובאופן מוסדי: ביוני 2016 קונדה נאסט פרסמה מהדורה חגיגית שכותרתה The Genius of Prince. הטענה נשענת על משהו קונקרטי. רוב תקליטי הפופ הגדולים הם תוצרי ועדות; אלו של פרינס היו לעיתים קרובות אדם אחד שעושה כל עבודה. עשרים ושבעה כלים באלבום בכורה אינם טריק מסיבות אלא עדות ליכולת ספציפית – החזקת עיבוד שלם בראש, שמיעת תפקידו של כל חלק לפני שהוא קיים, וביצוע כולם בסטנדרט מקצועי. הוסיפו לזה טווח קומפוזיציוני המשתרע באופן אמין על פני פאנק, ניו וייב, פסיכדליה, בלדות וגיטרת הארד רוק, וקצב תפוקה כה רחוק מהנורמה שהלייבל שלו נאלץ לרסן אותו פיזית. אנדי וורהול צייר אותו שתים-עשרה פעמים; ואניטי פייר טענה שהדיוקן מ-1984 תפס אותו "בשיא כוחו".
טיעון הנגד הכנה הוא שלפקולטה לא היה עורך צמוד. הוא החזיר אלבום גמור כי החליט שהוא רשע. קריירת הסרט שלו אחרי Purple Rain קרסה לפרסי פטל הזהב עבור הבמאי הגרוע ביותר, השחקן הגרוע ביותר והשיר המקורי הגרוע ביותר עבור Under the Cherry Moon, וכישלון של 4.2 מיליון דולר ב-Graffiti Bridge. סיבוב ההופעות של Lovesexy לא הניב רווח למרות נוכחות חזקה. שנות הסמל עלו לו בעשור של מעמד מסחרי. פורה וחסר משמעת אינם הפכים; במקרה שלו הם היו תכונה אחת.
מורשת
הוא מכר מעל 100 מיליון תקליטים, המציא את הסאונד של מיניאפוליס, וזכה בפרס אוסקר, גלובוס הזהב, שבעה פרסי גראמי, מקום בהיכל התהילה של הרוק אנד רול ב-2004 ובהיכל התהילה של כותבי השירים ב-2024. הירושה המתמשכת היא הוויכוח שהוא עורר: פרינס קבע, במחיר אישי עצום, שאמן יכול לדרוש בעלות על הקלטותיו שלו – ובסופו של דבר קיבל אותן בחזרה.