פינק: כוכבת הפופ ששרה הפוך
בטקס פרסי הגראמי של 2010, אלסיה מור ביצעה את "Glitter in the Air" כשהיא תלויה על בדים מעל הקהל, מסתובבת ונופלת תוך שהיא שרה את כל השיר בשידור חי. בילבורד כינה זאת מאוחר יותר הופעת הגראמי הטובה ביותר בתקופה שבין 2000 ל-2012. הרעיון עלה לה ב-2004, כשצפתה בשר עובדת על מתקן אווירי, וזה פתר בעיה שרוב כוכבי הפופ אפילו לא מזהים: איך למנוע ממופע אצטדיונים להפוך למעשה פנטומימה. שני עשורים לאחר מכן, היא נותרה כמעט האמנית הגדולה היחידה שעושה עבודה פיזית קשה באמת תוך שירה אמיתית.
דוילסטאון, אסתמה, ומתעמלת
היא נולדה אלסיה בת' מור ב-8 בספטמבר 1979 בדוילסטאון, פנסילבניה, לג'ודית מור, אחות בחדר מיון, וג'יימס מור, סוכן ביטוח, למשפחה ממוצא אירי, גרמני ויהודי-ליטאי. אסתמה של ילדות הציקה לשנותיה המוקדמות — פרט שכדאי לזכור עבור אמנית שתבנה מאוחר יותר קריירה על ביצוע התעמלות אירובית בווליום מלא.
היא הייתה מתעמלת תחרותית מגיל ארבע עד שתים-עשרה, ומשם מגיעה עבודת הטרפז. היא למדה בבית הספר התיכון סנטרל באקס ווסט ובגיל ארבע-עשרה שרה במועדונים בפילדלפיה, שם אספה את השם שבו היא משתמשת מאז.
מועדוני פילדלפיה בגיל ארבע-עשרה
ההתמחות הייתה מהירה ולא רומנטית. Basic Instinct, שהוקמה כשהייתה בת ארבע-עשרה, התפרקה מבלי להוציא דבר. Choice, בגיל חמש-עשרה, עם שרון פלנגן וכריסי קונוויי, הגיעה רחוק יותר: ל.א. ריד שמע שיר בשם "Key to My Heart" והחתים את הלהקה ב-LaFace. Choice התפרקה ב-1998 ללא הוצאה גדולה — אבל ריד שמר על הזמרת, ונתן לה חוזה סולו.
Can't Take Me Home הגיע ב-2000, הגיע למעמד פלטינה כפולה, והפיק להיטים בעשירייה הראשונה. זה היה גם, פחות או יותר, תקליט R&B שנעשה עבורה ולא על ידה. ב-2001 היא שרה בחידוש ל-"Lady Marmalade" עם כריסטינה אגילרה, מיה וליל קים, וזכתה עבורו בגראמי הראשון שלה. בגיל עשרים ואחת הייתה לה נוסחה, חברה שאהבה את הנוסחה, וכל סיבה מסחרית להמשיך.
האלבום ששבר את הנוסחה
היא לא עשתה זאת. Missundaztood, שיצא ב-2001, היה פיצוץ מכוון של הדמות ש-LaFace בנתה — גיטרות רוק, מילים וידוי על גירושי הוריה ושימוש הסמים שלה, וכותב שותף, לינדה פרי מ-4 Non Blondes, שלא הייתה הבחירה של אף אחד ללהיטים עבור אקט פופ צעיר. הוא מכר יותר משלושה עשר מיליון עותקים והפיק את "Get the Party Started", "Just Like a Pill" ו-"Family Portrait".
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →זהו הציר שעליו הכל מסתובב. בני דורה משיעור הפופ-טין של 1999 בעיקר הכפילו את הנוסחה או קרסו. פינק התרחקה משלה בדיוק ברגע שזה עבד, והקהל עקב אחריה.
כוח הישרדות
מה שבא לאחר מכן הוא אחד הרצפים העמידים ביותר בפופ המודרני. Try This ב-2003 זכה בגראמי לביצוע הרוק הנשי הטוב ביותר. I'm Not Dead (2006) שיקם אותה מסחרית והפיק את "Stupid Girls", התקפה חריפה בצורה יוצאת דופן על התרבות שבה הועסקה. Funhouse (2008) הגיע למעמד פלטינה אחת-עשרה פעמים באוסטרליה והעניק לה את "So What". The Truth About Love (2012) היה אלבום מספר אחת האמריקאי הראשון שלה והאלבום השישי הנמכר ביותר בעולם באותה שנה. Beautiful Trauma היה האלבום השלישי הנמכר ביותר ברחבי העולם ב-2017; Hurts 2B Human נכנס לבילבורד 200 במקום הראשון ב-2019; Trustfall הגיע למקום השני ב-2023.
הקול הוא הסיבה שהרצף נמשך. היא קונטרה-אלט עם כלי מחוספס ולא מלוטש שמבקרים דירגו בעקביות מעל מיקומה במצעדים: MTV כינה אותה "זמרת טובה בצורה מטעה... שיכולה לשיר טוב יותר מכל אחד כמעט", הגרדיאן כינה את הקול "עצום", NBC News כתב על "העוצמה האדירה של האלט שלה", וקלי קלרקסון — בעצמה לא קוטלת קנים — כינתה אותו הטוב ביותר של דורם.
מחוץ למוזיקה
היא נישאה לרוכב המוטוקרוס קארי הארט ב-2006; יש להם שני ילדים, ווילו וג'יימסון. היא שגרירה של יוניסף מאז 2015 ועבדה עבור הקמפיין לזכויות אדם, No Kid Hungry, וזכויות רבייה ו-LGBTQ, עם רקורד של תרומות גדולות ומהירות: רבע מיליון דולר לסיוע בשריפות באוסטרליה ב-2009, חצי מיליון נוספים ב-2020, מיליון במהלך המגפה. ב-2021 היא הציעה לשלם את הקנסות שהוטלו על נבחרת כדוריד החופים הנשית של נורווגיה על סירובן להתחרות בתחתוני ביקיני.
ב-2018 היא השיקה את Two Wolves, כרם אורגני במחוז סנטה ברברה המנוהל על ידי חמש נשים, לאחר שלמדה קודם לכן ייננות וגידול גפנים ב-UCLA וב-UC Davis — מה שמהווה אינדיקציה טובה למדי לאופן שבו היא ניגשת לדברים שהיא עדיין לא יודעת לעשות.
מדוע פינק נחשבת לגאונה
הטענה אינה על חדשנות בכתיבת שירים. התקליטים שלה הם פופ-רוק בנוי באופן קונבנציונלי, שנעשו עם מיטב השותפים הזמינים, ואף אחד לא מייחס לה המצאת סאונד. מה שיש לה במקום זה הוא שילוב שכמעט אף אחד בתחומה לא מצליח להשיג: קול טבעי יוצא דופן, יכולת אתלטית אמיתית, ושיקול דעת אסטרטגי נבון לגבי הקריירה שלה, המופעל נגד עצות מסחריות.
ההוכחה היא Missundaztood. התרחקות מנוסחת R&B מוכחת בגיל עשרים ואחת כדי לעשות אלבום רוק וידוי עם לינדה פרי הייתה, באותה עת, קרובה לחבלה בקריירה. הוא מכר שלושה עשר מיליון עותקים והעניק לה את עשרים השנים הבאות. כל אמן טוען לשליטה יצירתית; מעטים מאוד יכולים להצביע על הרגע שבו השתמשו בה נכון בסיכון מקסימלי.
הביצוע הפיזי הוא הדבר הנדיר האחר, וזו מלאכת יד ולא אינטלקט. שירה חיה ומכוונת תוך כדי תלייה וסיבוב כמעט ואין לה משווים בפופ אצטדיונים, והיא שמרה על כך עד שנות הארבעים לחייה. התקליט מגבה את המוניטין: 135 מיליון תקליטים שנמכרו, שלושה פרסי גראמי, פרס מייקל ג'קסון Video Vanguard ב-2017.
הטיעון הנגדי הוא פשוט. אריכות ימים ומלאכת יד אינם מקוריות, ופינק לא שינתה את הרעיון של אף אחד לגבי מה שמוזיקת פופ יכולה להיות — היא עשתה את הדבר הקיים היטב במשך זמן רב מאוד. המילים שלה נסחרות במרידה ובפגיעות ברגיסטר עקבי, וכמה אלבומים אינם ניתנים להבחנה במבט לאחור. גאונות, במדויק, היא הגזמה. זמרת יוצאת מן הכלל, מנהלת נבונה של הכישרון שלה, והמבצעת המחויבת ביותר פיזית של דורה היא התיאור המדויק.
מורשת
היא כונתה האמנית פורצת הדרך ביותר שיצאה משיעור הפופ-טין של 1999, וההשוואה היא לימודית ולא מחמיאה: כמעט כל השאר מאותה קבוצה הם אקט נוסטלגי, והיא עדיין פותחת אצטדיונים. הסרט התיעודי ואלבום ההופעה שלה מ-2021 All I Know So Far הציגו את המקרה בתנאים שלה — אישה בשנות הארבעים לחייה שלוקחת את ילדיה לסיבוב הופעות ותלויה מהתקרה לפרנסתה.
הירושה הרחבה יותר היא תבנית. לפני פינק, אישה צעירה שהוחתמה בחברת פופ הייתה צפויה לקבל את הגרסה של עצמה שהחברה תמחירה. היא דחתה את שלה באלבומה השני, שרדה, והפכה את הדחייה לאופציה המסחרית הבטוחה יותר. דור של אמנים עשה את אותו הדבר מאז, רובם מבלי להודות לה אי פעם על כך שהלכה ראשונה.