פיליפ נואל-בייקר: מדליית כסף אולימפית ופרס נובל לשלום
הוא האדם היחיד שזכה אי פעם במדליה אולימפית ובפרס נובל, ושני ההישגים לא היו בלתי קשורים זה לזה. פיליפ נואל-בייקר (Philip Noel-Baker) זכה במדליית כסף בריצת 1500 מטר באנטוורפן בשנת 1920, במשחקים שנערכו בעיר שעדיין הייתה הרוסה מהמלחמה שבה בילה ארבע שנים בנהיגת אמבולנסים, והוא קיבל את פרס נובל לשלום בשנת 1959 על חיים שהוקדשו לניסיון להפוך מלחמות כאלו לבלתי אפשריות מבחינה מבנית. בין לבין, הוא כיהן בפרלמנט במשך שלושים ושש שנים ובממשלה במשך ארבע שנים.
משק בית קווקרי
הוא נולד כפיליפ ג'ון בייקר (Philip John Baker) ב-1 בנובמבר 1889 בברונדסברי פארק, לונדון, השישי מבין שבעה ילדים במשפחה קווקרית. אביו, אלן בייקר (Allen Baker), היה קווקרי יליד קנדה שהגיע לאנגליה ב-1876, כיהן כחבר פרוגרסיבי במועצת מחוז לונדון מ-1895 עד 1906, ולאחר מכן כיהן כחבר פרלמנט ליברלי עבור מזרח פינסבורי מ-1905 עד 1918. אמו, אליזבת בלמר מוסקריפ (Elizabeth Balmer Moscrip), הייתה סקוטית. הפציפיזם עבר אפוא בתורשה, וכך גם ההנחה שמצפון הוא משהו שמפעילים בחיים הציבוריים ולא בחיים הפרטיים.
הוא התחנך בבתי ספר קווקריים באקוורת' (Ackworth), שבמערב ריידינג של יורקשייר, ובבות'האם (Bootham), ביורק, ולאחר מכן חצה את האוקיינוס האטלנטי לקולג' הייוורפורד (Haverford College) בפנסילבניה לפני שעבר לקינגס קולג' (King's College), קיימברידג', בשנת 1908.
קיימברידג': האיגוד ומסלול הריצה
קיימברידג' חשפה את שני כישרונותיו בו-זמנית. הוא קיבל ציון 'סקונד' בחלק הראשון של הטריפוס להיסטוריה ו'פרסט' בחלק השני בכלכלה, עמד בראש אגודת האיגוד של קיימברידג' (Cambridge Union Society) בשנת 1912, וכיהן כנשיא מועדון האתלטיקה של אוניברסיטת קיימברידג' מ-1910 עד 1912. הוא גם רץ מספיק מהר כדי להגיע לאולימפיאדה: במשחקי סטוקהולם ב-1912 הוא התחרה בריצות ל-800 ו-1500 מטר והגיע לגמר ריצת ה-1500 מטר. עם סיום לימודיו הוענקה לו מלגת ויוול (Whewell Scholarship) במשפט בינלאומי – התחום שיהפוך לנושא השני של חייו.
בשנת 1914 הוא מונה לסגן מנהל קולג' ראסקין (Ruskin College), אוקספורד, מוסד לחינוך מבוגרים עבור גברים ממעמד הפועלים שעמד מחוץ לאוניברסיטה עצמה, ובשנת 1915 הוא נבחר לעמית בקינגס קולג'.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ארבע שנות אמבולנסים
ואז הגיעה המלחמה, והקווקריזם של נואל-בייקר הועמד במבחן היחיד שקובע. הוא ארגן והוביל את יחידת האמבולנסים של הקווייקרים (Friends' Ambulance Unit) שצורפה לחזית הצרפתית בשנים 1914 ו-1915. משנת 1916 הוא היה סרבן מצפון רשום, ומ-1915 עד 1918 שירת כשליש של יחידת האמבולנסים הבריטית הראשונה לאיטליה, בעבודה עם הצלב האדום הבריטי. הוא עוטר על כך על ידי שלוש ממשלות – בריטניה, צרפת ואיטליה – שילוב נדיר של סירוב להילחם וקבלת הוקרה מצבאות על מה שעשה במקום זאת.
ביוני 1915 הוא נשא לאישה את איירין נואל (Irene Noel), אחות בבית חולים שדה. בשנת 1921 אימץ הזוג את שם המשפחה המקווקף נואל-בייקר באמצעות תעודת שינוי שם.
אנטוורפן, 1920
באולימפיאדת אנטוורפן ב-1920 הוא היה הקפטן ונושא הדגל של הנבחרת הבריטית. הוא ניצח במקצה הסיבוב הראשון שלו ב-800 מטר ולאחר מכן זכה במדליית הכסף ב-1500 מטר, כשהוא מסיים מאחורי חברו לנבחרת אלברט היל (Albert Hill). הוא שוב שימש כקפטן הנבחרת הבריטית בפריז ב-1924 אך לא התחרה. הספורט נותר מחויבות לכל החיים ולא רק שלב נעורים: הוא ארגן את המשחקים האולימפיים בלונדון ב-1948 וכיהן כנשיא המועצה הבינלאומית למדעי הספורט וחינוך גופני (International Council of Sport Science and Physical Education) מ-1960 עד 1976.
בניית חבר הלאומים
עבודתו הרצינית החלה עם השלום. נואל-בייקר היה מעורב באופן הדוק בהקמת חבר הלאומים, תחילה כעוזרו של לורד רוברט ססיל (Lord Robert Cecil) ואחר כך של אריק דראמונד (Eric Drummond), המזכיר הכללי הראשון של החבר, והוא עשה עבודה משמעותית בנושא שיטת המנדטים שלו. הוא הפך לפרופסור הראשון לקשרים בינלאומיים על שם סר ארנסט קאסל בבית הספר לכלכלה של לונדון, החזיק בקתדרה מ-1924 עד 1929, והרצה בייל (Yale) מ-1933 עד 1934. כאשר יורשו של החבר נבנה באמצע שנות ה-40 הוא היה שם גם כן, שירת במשלחת הבריטית לאומות המאוחדות וסייע בניסוח האמנה וכללי הנוהל שלה. מעטים האנשים שהיו מעורבים בחוקות של שני הניסיונות של המאה העשרים לביטחון קולקטיבי.
קובנטרי, דרבי והממשלה
הוא נכנס לבית הנבחרים כחבר מפלגת הלייבור עבור קובנטרי במאי 1929 ואיבד את המושב בתבוסה של אוקטובר 1931. לאחר ניסיונות לא מוצלחים בברמינגהאם הנדסוורת' (Birmingham Handsworth) ב-1924 ובקובנטרי ב-1935, הוא חזר ביולי 1936, כשניצח בבחירות הביניים בדרבי שנגרמו מהתפטרותו של ג'יי. אץ'. תומאס (J. H. Thomas), והוא נשאר – עבור דרבי ואחר כך, מ-1950, עבור דרבי דרום – עד 1970. הקריירה הפרלמנטרית שלו נמשכה שלושים ושש שנים.
התפקידים הממשלתיים הגיעו עם המלחמה ואחריה: מזכיר פרלמנטרי במשרד התחבורה המלחמתי מפברואר 1942, שר המדינה לענייני חוץ מ-1945 עד 1946, שר האוויר מאוקטובר 1946, שר היחסים עם חבר העמים הבריטי מאוקטובר 1947 – מה שהביא אותו לממשלה – ושר הדלק והאנרגיה מפברואר 1950 ועד שהלייבור איבדה את השלטון באוקטובר 1951. הוא ישב בוועד המנהל הלאומי של הלייבור מ-1937 ועמד בראש המפלגה ב-1946–1947, ואיבד את מקומו בוועד למייקל פוט (Michael Foot) ב-1948.
מרוץ החימוש
פירוק הנשק היה החוט המקשר לאורך כל הדרך. כבר ב-1938 הוא טען שמחצית הצעדים הם חסרי תועלת: "הדרך היחידה למנוע זוועות מהאוויר היא לבטל את לוחמת האוויר ואת כוחות האוויר הלאומיים כליל." בשנות ה-50 הוא התנגד לאגף ה'בבנייטי' (Bevanite) בשמאל וטען בעד פירוק נשק גרעיני רב-צדדי ולא חד-צדדי – עמדה שלא השביעה את רצון אף אחד מהמחנות אך בה החזיק על בסיס מעשי שפירוק נשק חייב להיות מנוהל כדי להיות אמיתי. בשנת 1958 פרסם את מרוץ החימוש: תוכנית לפירוק נשק עולמי (The Arms Race: A Programme for World Disarmament), הספר שביסס את הטיעון, ובשנה שלאחר מכן הביא לו את פרס נובל לשלום.
תשעים ושתיים שנים
הוא סירב למינוי כחבר במסדר הכבוד (Companion of Honour) בטקסי ראש השנה של 1965, ופרש מדרבי דרום בבחירות הכלליות של 1970. הוא קיבל תואר אצולה בסופו של דבר, הפך לעמית לכל החיים בטקסי יובל הכסף ויום ההולדת של 1977 והועלה לבית הלורדים ב-22 ביולי 1977 כברון נואל-בייקר מהעיר דרבי, בגיל שמונים ושבע. שנתיים לאחר מכן, בגיל תשעים, הוא היה שותף להקמת הקמפיין העולמי לפירוק נשק (World Disarmament Campaign) עם פנר ברוקוויי (Fenner Brockway) וכיהן כיו"ר משותף שלו לשארית חייו. הוא עדיין נאם בדיוני בית הלורדים בשנות התשעים לחייו, והתערב בנושא הסכסוך באיי פוקלנד ב-1982.
איירין נפטרה ב-1956; בנם פרנסיס הפך לחבר פרלמנט מטעם הלייבור וישב בבית הנבחרים לצד אביו. נואל-בייקר נפטר ב-8 באוקטובר 1982 בביתו בווסטמינסטר, בגיל תשעים ושתיים. גן השלום על שם פיליפ נואל-בייקר בפארק אלת'ורן (Elthorne Park), ברובע איזלינגטון (Islington) של לונדון, נושא את שמו.