פטרו פורושנקו: מלחמתו של מלך השוקולד
ב-25 במאי 2014 בחרו האוקראינים נשיא במדינה שאיבדה זה עתה את חצי האי קרים ואיבדה את השליטה על שני מחוזות נוספים. אחוז ההצבעה בדונצק עמד על כ-3 אחוזים ובלוהנסק על כ-10 אחוזים, מכיוון שבדלנים חמושים מנעו מהתושבים להצביע. פטרו פורושנקו (Petro Poroshenko) ניצח כבר בסיבוב הראשון עם 54.7 אחוזים — 9.8 מיליון קולות, לעומת 12.8 אחוזים ליוליה טימושנקו (Yulia Tymoshenko) — והפך לנשיא האוקראיני הראשון מאז העצמאות שנכנס לתפקידו בעיצומה של מלחמה. הוא היה מיליארדר בתחום הממתקים המוכר ברמה הלאומית כ"מלך השוקולד", והאנליסטים במרכז ללימודים מזרחיים (OSW) בפולין קראו את המנדט שלו במדויק: הוא שיקף את אמון הציבור ביכולתו לנהל משברים יותר מאשר התלהבות מהפוליטיקה שלו.
מבורהראד לרושן
פורושנקו נולד ב-26 בספטמבר 1965 בבורהראד (Bolhrad), שבדרום-מערב אוקראינה. הוא השלים תואר בכלכלה באוניברסיטת קייב (Kyiv University) ונכנס לעולם העסקים בשנים הכאוטיות שלאחר קריסת ברית המועצות, כאשר הנכסים התעשייתיים של המדינה החליפו ידיים והון נצבר על ידי אנשים שהבינו גם בשווקים וגם במדינה.
החברה שהגדירה אותו הייתה רושן (Roshen), יצרנית הממתקים שייסד ב-1996, אשר צמחה לאחת מיצרניות הממתקים הגדולות באזור והפכה אותו לאחד האנשים העשירים באוקראינה. אחזקות רושן התרחבו לתחום הרכב, ועד 2014 הונו הוערך ב-1.5–2 מיליארד דולר. בשנת 2003 רכש את ערוץ 5 (Channel 5), תחנת טלוויזיה שהפכה לאחד מכלי התקשורת המשפיעים ביותר מבחינה פוליטית במדינה — שילוב של הון, תעשייה ותקשורת שהציב אותו איתן בקרב האוליגרכים ששלטו בפוליטיקה האוקראינית שלאחר התקופה הסובייטית.
שתי מהפכות
הוא נכנס לפרלמנט ב-1998 ועבר בין מפלגות לפני שחבר לוויקטור יושצ'נקו (Viktor Yushchenko). במהלך המהפכה הכתומה של 2004, ערוץ 5 היה אחד הגופים המשדרים הבודדים שסיקרו את המחאות באהדה, ופורושנקו התגלה כתומך משמעותי של התנועה — תפקיד שביסס אותו כדמות פרו-אירופית מבלי להפוך אותו לפוליטיקאי של המונים.
תפקידים ממשלתיים הגיעו בזה אחר זה: שר החוץ בין 2009 ל-2010 תחת יושצ'נקו, ולאחר מכן, באופן יוצא דופן לאדם בעל קשרים כמו שלו, שר הסחר והפיתוח הכלכלי ב-2012 תחת ויקטור ינוקוביץ' (Viktor Yanukovych). כאשר החלו מחאות היורומאידן (Euromaidan) בסוף 2013, פורושנקו תמך בהן. ינוקוביץ' נמלט בפברואר 2014; רוסיה סיפחה את חצי האי קרים במרץ; הבחירות המוקדמות הגיעו במאי.
הנשיאות
פורושנקו ארגן את כהונתו סביב שלוש מילים — צבא, שפה, אמונה — והרקורד בכל אחת מהן הוא קונקרטי.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בנושא הצבא, הוא ניצח על שיקום הכוחות המזוינים של אוקראינה שרוקנו מתוכן עד לנקודה של חוסר תועלת כמעט בתחילת 2014, שיקום שחשיבותו הפכה גלויה לחלוטין רק ב-2022. בנושא אירופה, הוא חתם על הסכם ההתאגדות בין האיחוד האירופי לאוקראינה, המסמך שדחייתו עוררה את היורומאידן מלכתחילה, והבטיח נסיעה ללא ויזה לאיחוד האירופי עבור אזרחי אוקראינה — התועלת המוחשית ביותר שכל ממשלה אוקראינית סיפקה לאזרחים מן השורה מהיחסים עם אירופה. בנושא האמונה, הוא פעל בהצלחה למען הקמת כנסייה אורתודוקסית אוקראינית אוטוקפאלית (עצמאית), ללא תלות בפטריארכיה של מוסקבה, שינוי עם השלכות שהיו גיאופוליטיות לא פחות מאשר תיאולוגיות.
הכישלונות היו ברורים באותה מידה. המלחמה בדונבאס (Donbas) לא הסתיימה; היא קפאה לסכסוך התשה שצרך את כל תקופת כהונתו. ההתקדמות במלחמה בשחיתות הייתה מוגבלת, למרות הקמת לשכה ייעודית למלחמה בשחיתות — ומצבו של פורושנקו עצמו סובך על ידי הופעת הסדרים פיננסיים שלו בחו"ל ב"מסמכי פרדייז" (Paradise Papers). הוא התחייב למכור את נכסיו העסקיים עם כניסתו לתפקיד, והמכירה הייתה, במקרה הטוב, חלקית. עבור נשיא שנבחר בהבטחה לפרק את המערכת האוליגרכית, היותו אוליגרך בעצמו היוותה בעיה מבנית ששום כמות של חקיקה לא יכלה לפתור.
לאחר הכהונה
בשנת 2019 הוא הובס קשות על ידי וולודימיר זלנסקי (Volodymyr Zelenskyy), קומיקאי טלוויזיה ללא רקורד פוליטי — תוצאה שפורשה רבות כפסק דין בנושא השחיתות ולא על הנהגתו במלחמה. האזהרה של אנליסט ה-OSW משנת 2014 לפיה התמיכה הציבורית הגבוהה בו עלולה לרדת במהירות התבררה כמדויקת.
השנים שבאו לאחר מכן הביאו להאשמות בבגידה ולהחרמת רכוש, הליכים שתומכיו מאפיינים כמניע פוליטי ומתנגדיו כמאוחרים; הנושא נותר שנוי במחלוקת ולא פתור. הוא נשאר בפוליטיקה, מוביל את מפלגתו בפרלמנט. לאחר הפלישה המלאה של רוסיה בפברואר 2022 הוא נשאר באוקראינה ותרם ציוד צבאי, בעוד שלעיתים עמד בפני מגבלות משפטיות על נסיעות לחו"ל.
מדוע פטרו נחשב לגאון
המילה שמוצמדת לפורושנקו משמשת לחישוב מסחרי ופוליטי יותר מאשר לאינטלקט, והראיות לכך הן אמיתיות אך צרות.
המקרה המסחרי הוא החזק ביותר. הוא בנה את רושן מאפס באמצע שנות ה-90 ליצרן בקנה מידה יבשתי, בסביבה שבה זכויות קניין היו לא ודאיות, המדינה הייתה טורפנית, ורוב ההון הופק מנכסים סובייטים מופרטים ולא נבנה. רושן הייתה עסק פעיל אמיתי שיצר מוצר שאנשים קנו, מה שמבדיל אותה מהרבה מהעושר הפוסט-סובייטי. רכישת ערוץ 5 בשנת 2003 הראתה אינסטינקט דומה: הוא הבין לפני רוב עמיתיו שבאוקראינה בעלות על מדיה היא הון פוליטי, וזה השתלם במהלך המהפכה הכתומה.
המקרה הפוליטי נשען על תזמון. הוא קרא את הרגע ב-2014 בצורה מדויקת יותר מכל יריב, כשהוא מציג את עצמו כמנהל שמדינה מפוחדת רצתה ולא כמהפכן שיצרה זה עתה, וניצח בסיבוב הראשון — משהו שאף מועמד לנשיאות אוקראינה לא הצליח לעשות בדרך זו. אספקת הסכם ההתאגדות, הנסיעה ללא ויזה והאוטוקפאליה של הכנסייה בכהונה אחת היא רקורד חקיקתי ודיפלומטי משמעותי עבור נשיא שנלחם במלחמה.
טיעון הנגד הוא שאף אחד מאלה אינו הבחנה אינטלקטואלית, ושהכישלונות המרכזיים של כהונתו לא היו תאונות. מלחמת דונבאס לא הסתיימה. השחיתות לא נשברה, ופורושנקו עצמו היה חלק מהמערכת שהוא נבחר לפרק — סתירה שהבוחרים האוקראינים פתרו באופן נחרץ ב-2019. מצבו המשפטי שלאחר הנשיאות נותר שנוי במחלוקת, וכל הערכה שנכתבת כעת היא בהכרח זמנית. "פיקח" היא המילה שהרקורד תומך בה בצורה הטובה ביותר; "גאון" היא הגזמה שמעריציו טוענים ומתנגדיו מפריכים בקלות.
מורשת
סביר להניח שכהונתו של פורושנקו תימדד לפי החלקים שבה שהיו חשובים מאוחר יותר ולא לפי החלקים ששלטו בחדשות באותה תקופה: צבא משוקם, יחסים משפטיים אירופיים שנחתמו, וכנסייה שהופרדה ממוסקבה. היכולת של אוקראינה להילחם לאחר פברואר 2022 נשענה בחלקה על החלטות שהתקבלו בין 2014 ל-2019. האם זה גובר על הכישלון במלחמה בשחיתות שסיים את נשיאותו, זו שאלה שהאוקראינים עדיין מתווכחים עליה, ואחת שאף ביוגרף לא יכול ליישב עבורם.