פטר ווסט: הפועל החקלאי שהפך את חוסר הביטחון לפילוסופיה
ב-18 בדצמבר 1939, בעודו גוסס מסרטן, כתב פרופסור לפילוסופיה ממינסטר (Münster) מכתב פרידה לסטודנטים שלו. המשפט המרכזי שבו התייחס למקצועו שלו: אל מול המוות והצלב, אמר להם, כל פילוסופיה הופכת למותרות מיותרות. מה שחשוב הוא תפילה. בתוך שנים ספורות הופצו עותקים של המכתב בין חיילים גרמנים בחזית המזרחית – הערה של אדם גוסס לאולם הרצאות, שעברה מיד ליד במקום הגרוע ביותר עלי אדמות.
אחד עשר ילדים בריסנטל
פטר ווסט נולד ב-28 באוגוסט 1884 בריסנטל (Rissenthal), כפר במה שהוא כיום חבל הסאר (Saarland), הבכור מבין אחד עשר ילדים של יאקוב ווסט, בעל מלאכה ורוכל, ואנה פקסמר. המשפחה הייתה ענייה באופן האופייני למשפחות כפריות גרמניות לפני שנת 1900 – חקלאות בקנה מידה קטן בתוספת כל עבודת כפיים שניתן היה למכור. אחד עשר ילדים במשק הבית הזה פירושם שהבן הבכור היה כוח עבודה, לא סיכוי לקידום.
הוא סיים את בית הספר היסודי בשנת 1898 והלך לעבוד כפועל חקלאי. זה היה אמור להיות סוף הסיפור.
המורה לפילוסופיה של הפועל החקלאי
שני אנשים מנעו זאת. הראשון היה כומר כפרי שהעניק לנער ספרים על מיתולוגיה יוונית והצית בו את הניצוץ. השני, והמרשים יותר, היה פועל קשיש בשם ניקולאוס פורץ, שעבד באותם שדות ושוחח עם הנער על שאלות הקיום העמוקות ביותר בזמן שעבדו. השכלתו הפילוסופית הראשונה של ווסט הגיעה מאדם זקן בשדה.
לאחר מכן לימד אותו הכומר יוהאן בראון מוואלן (Wahlen) לטינית במשך שנתיים – שנתיים של ערבים במחיצת כומר כפרי – כדי להכין אותו למבחני הכניסה לגימנסיה בטריר (Trier). הוא עבר את הבחינות בשנת 1900, ונכנס בו-זמנית לסמינר הדיוקסיני. מאוחר יותר עזב את הסמינר, ובמהלך התהליך איבד את אמונתו הקתולית, והמשיך ללמוד ספרות גרמנית ואנגלית בברלין מ-1907 ובשטרסבורג מ-1910, שם בין מוריו היו פרידריך פאולסן, אוסוולד קילפה וארנסט טרלץ.
עשרים שנה בכיתה
הוא קיבל את הדוקטורט שלו ב-1914 עם עבודת גמר על היסודות הלוגיים של ג'ון סטיוארט מיל למדעי הרוח – עבודה של ניאו-קאנטיאני צעיר, קונבנציונלית לחלוטין. לאחר מכן הגיעו שש-עשרה שנים של הוראה בבית ספר תיכון בברלין, נויס (Neuss), טריר וקלן, Brotberuf, מקצוע ללחם, שמצא אותו צר ומגביל.
ההגבלה התבררה כמועילה. במהלך השנים הללו, ותחת השפעת הקטסטרופה של מלחמת העולם הראשונה, גילה ווסט מחדש את המטאפיזיקה, חזר לכנסייה הקתולית והחל לכתוב. Die Auferstehung der Metaphysik (תחיית המטאפיזיקה) הופיע בשנות ה-20 והכריז על התוכנית כבר בכותרתו: הדיסציפלינה שהמאה התשע-עשרה הכריזה עליה כמתה עמדה לקום לתחייה. Naivität und Pietät (תמימות וחסידות) הופיע ב-1925 ו-Die Dialektik des Geistes (דיאלקטיקה של הרוח) ב-1928. הוא פרסם מאסרים בירחון הקתולי Hochland בין 1922 ל-1926, ובפריז ב-1928 פגש את ז'אק מריטן ופול קלודל, הדמויות המובילות של ה-Renouveau catholique (ההתחדשות הקתולית) הצרפתית.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מינסטר, ללא הביליטציה
בשנת 1930 קרה דבר חסר תקדים כמעט. ווסט מונה לפרופסור מן המניין לפילוסופיה באוניברסיטת מינסטר מבלי שהשלים הביליטציה – הדוקטורט השני המהווה דרישת קדם מוחלטת לקתדרה גרמנית. שר החינוך הפרוסי אדולף גרימה דחף את המינוי בניגוד להתנגדות הפקולטה. פועל חקלאי ומורה לשעבר, ללא ההסמכה הנדרשת, הוצב בקתדרה גרמנית למרות התנגדותם של האנשים שהחזיקו באחרות.
הוא הצדיק זאת. ווסט הפך למרצה רהוט ופופולרי והחזיק בתפקיד עד פברואר 1939, אז אילץ אותו הסרטן להפסיק.
אי-ודאות וסיכון
יצירת המופת שלו, Ungewissheit und Wagnis (אי-ודאות וסיכון), הופיעה ב-1937, וזהו הספר שעליו נשען המוניטין שלו. תחת השפעת מקס שלר, עבר ווסט מניאו-קאנטיאניזם לאקזיסטנציאליזם נוצרי, כשהוא מפתח את רעיונותיו האקזיסטנציאליסטיים במקביל למרטין היידגר.
הטיעון מתחיל מעמדה, לא מהוכחה. בן האנוש תלוי בצורה מסוכנת בין רוח לטבע, אינו שייך במלואו לאף אחד מהם, והמאפיין המגדיר של עמדה זו הוא insecuritas – אי-ודאות, חוסר ביטחון, חשיפה. אנו נדרשים לפעול מבלי לדעת כיצד יתפתחו הדברים. כל פעולה רצינית היא לכן Wagnis, הימור או סיכון, הנעשה ללא ערבויות; ומה שהופך את ההימור לנסבל הוא האמון בהשגחה.
מכך הפיק ווסט מסקנה שרוב הפילוסופים המקצועיים ימצאו כבלתי נסבלת. השער לחוכמה אינו הרהור אלא תפילה, המובנת ככניעה מוחלטת וענווה. "הדברים הגדולים של הקיום", כתב, "ניתנים רק לרוחות מתפללות". הוא היה פרופסור לפילוסופיה שטען כי פילוסופיה אינה הפעילות האנושית הנעלה ביותר.
הפוליטיקה נגזרה מהמטאפיזיקה. ווסט דחה את הקומוניזם, הנאורות, הפרוטסטנטיות והנאציזם באותה מידה כסטיות רוחניות, והפך את האחדות התרבותית האירופית למרכזית בטיעונו נגד האידיאולוגיה הנאצית. לפני הניתוח הראשון שלו באוקטובר 1938 הוא התעקש שמעולם לא השתחווה לה.
השנה האחרונה
הסרטן אובחן ב-1938. הוא בילה את חודשיו האחרונים בכתיבת Gestalten und Gedanken (דמויות ומחשבות), אוטוביוגרפיה שנכתבה בעודו גוסס, שפורסמה ב-1940, והפיק את מכתב הפרידה בדצמבר ההוא.
הסוף לא היה שליו, והתיעוד כנה לגבי כך. מילותיו האחרונות המתועדות לא היו ברכה אלא זעקת ייאוש – "רעב! רעב! רעב! אני מתחנן לאלוהים למותי". הוא מת במינסטר ב-3 באפריל 1940, בגיל חמישים וחמש. האיש שבנה פילוסופיה על התמודדות עם חוסר ביטחון ללא ערבויות לא זכה לפטור ממנו.
מדוע פטר מכונה גאון
העדות החזקה ביותר היא המסלול עצמו. אדם שעזב את בית הספר בגיל ארבע-עשרה לעבודה חקלאית, שלמד פילוסופיה מפועל זקן בשדה, סיים בקתדרה פרופסורית גרמנית ללא האישור שהקתדרה דרשה כחוק, למרות התנגדות הפקולטה, מכיוון ששר חינוך שפט את מוחו כראוי לחריגה.
המקרה המהותי הוא Ungewissheit und Wagnis. ווסט הגיע לניתוח אקזיסטנציאליסטי של המצב האנושי – מושלך בין רוח לטבע, מוגדר על ידי חוסר ביטחון, מחויב לפעול ללא ודאות – באופן עצמאי ובמקביל להיידגר, ואז עשה משהו שהיידגר לא עשה: הוא לקח את אותה אבחנה והפנה אותה לעבר אמון במקום לעבר אימה. זוהי עמדה פילוסופית אמיתית, שהושגה בדרך שאף אחד אחר לא נקט, והיא הפכה אותו לאקזיסטנציאליסט הקתולי המייצג בגרמניה של המאה העשרים.
טיעון הנגד אמיתי. ווסט לא יצר שום שיטה ולא ייסד שום אסכולה; צעדיו המרכזיים חייבים תודה לשלר, ואוצר המילים האקזיסטנציאליסטי שלו שייך לתנועה אירופית אליה הצטרף ולא התחיל. עמדתו המאוחרת – שתפילה, לא תבונה, פותחת את השער לחוכמה – היא התנערות של פילוסוף, מעוררת הערצה כאמונה ומביכה כטיעון, והיא מציבה תקרה על המרחק שיצירתו יכולה לעבור בקרב קוראים שאינם שותפים להנחת המוצא. דחייתו הגורפת את הנאורות והפרוטסטנטיות כסטיות רוחניות היא רפלקס של גר-צדק ולא מסקנה. הוא הוגה עמוק ואמיץ באופן יוצא דופן שהשפעתו הייתה אזורית ודתית. בשנות ה-50 הוא הופיע על בולי דואר של הסאר כפילוסוף המשמעותי היחיד של האזור, וזו המחמאה הנכונה בדיוק והגבול הנכון בדיוק.
מורשת
הרמן קאסאק הפך אותו לדמות בדיונית כ"פרופסור מינסטר" ברומן משנת 1947 The City Beyond the Stream, כשהוא נושא את רעיונותיו על אי-ודאות, סיכון ותפילה אל תוך הספרות הגרמנית שלאחר המלחמה. אגודת פטר ווסט נוסדה ב-1982; בתי ספר במינסטר וגימנסיות בויטליך (Wittlich) ובמרציג (Merzig) נושאים את שמו, ופרסים הניתנים בשמו מקדמים את התרבות האירופית – המטרה שהציב מול הנאצים כאשר לעשות זאת היה מסוכן.
מה ששורד בצורה הטובה ביותר הוא המכתב. פרופסור גוסס שאומר לתלמידיו שכל מה שלימד אותם היה, בסופו של דבר, מותרות.