פדרו סאנצ'ס: השורד של הפוליטיקה הספרדית
הוא הפך לראש ממשלת ספרד על ידי זכייה בהצבעה פרלמנטרית שמעולם לא הצליחה בהיסטוריה הדמוקרטית של המדינה — הצבעת אי-אמון — והוא עשה זאת מבלי להחזיק במושב בבית הנבחרים שהצביע בעדו. עובדה בודדת זו, יותר מכל מניפסט, מסבירה את השיטה הפוליטית שפדרו סאנצ'ס (Pedro Sánchez) מתרגל מאז: מצא את הנתיב הבלתי סביר, וצעד בו.
מאולם ההרצאות להצבעת אי-אמון
סאנצ'ס נולד במדריד ב-29 בפברואר 1972 והתחנך במכון רמירו דה מאאסטו (Ramiro de Maeztu) בעיר לפני שקיבל תואר בכלכלה ובמנהל עסקים מהמכללה האוניברסיטאית המלכותית מריה כריסטינה (María Cristina Royal University College), תואר שני בכלכלת האיחוד האירופי מהאוניברסיטה החופשית של בריסל, ולבסוף דוקטורט בכלכלה מאוניברסיטת קמילו חוסה סלה (Camilo José Cela University), שם הרצה מאוחר יותר. לפני שהיה שם מוכר בכל בית הוא היה חבר מועצת העיר מדריד, יועץ במשרדו של הנציג העליון של האו"ם לבוסניה והרצגובינה, וחבר מן השורה בקונגרס הצירים של ספרד — התמחות רגילה של פקיד מפלגתי, לא פתיח ברור לעיצוב מחדש של מפלגתו מהיסוד פעמיים.
הוא הצטרף למפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית (PSOE) בשנת 1993 ועלה להנהיג אותה בשנת 2014. שנתיים לאחר מכן אילצו אותו ברוני המפלגה החוצה לאחר שסירב לאפשר לשמרן מריאנו ראחוי (Mariano Rajoy) למשול ללא התנגדות; הוא בילה את החודשים הבאים בסיור בספרד במכוניתו הפרטית, בנה מחדש את התמיכה מהבסיס, וזכה בחזרה בהנהגה בפריימריז ב-2017 שעמיתיו לשעבר לא ציפו שישרוד. הקאמבק הזה הכין את התמרון שהפך אותו לראש ממשלה: ביוני 2018, כאשר שערוריית שחיתות בלעה את מפלגת העם של ראחוי, הגיש סאנצ'ס וניצח בהצבעת אי-אמון, והפך למנהיג הספרדי הראשון בעידן הדמוקרטי שנכנס לתפקיד בדרך זו, והראשון לעשות זאת ללא מושב פרלמנטרי משלו.
משילות ללא רוב
סאנצ'ס מעולם לא זכה ברוב מוחלט, והוא התייחס למגבלה זו כאל בעיית תכנון ולא כאל נכות. ממשלתו הראשונה נפלה בתוך שנה כאשר הפרלמנט דחה את התקציב שלו. השנייה, שהוקמה לאחר הקואליציה הראשונה של ספרד מאז הרפובליקה השנייה, הכניסה את מפלגת השמאל הרדיקלי אונידאס פודמוס (Unidas Podemos) לקבינט; השלישית שלו, לאחר בחירות הבזק של 2023 שאותן יזם וצפוי היה להפסיד, נשענת על סומאר (Sumar) ומספר מפלגות אזוריות בסקיות, קטלאניות וגליסיאניות שאת קולותיהן רכש במשא ומתן אחד בכל פעם. הוא בנה את הקבינט הגדול ביותר בהיסטוריה הספרדית המודרנית — 22 שרים, מאוזן מגדרית בכוונה תחילה — והשתמש בו כדי להעלות את שכר המינימום ולהרחיב את ההוצאה הציבורית תוך התנגדות לספר הכללים של הצנע שהגדיר את העשור הקודם של המשילות הספרדית.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שום נושא לא בחן את הגמישות הטקטית שלו יותר מאשר קטלוניה. סאנצ'ס התנגד למשאל העם הבלתי חוקי על העצמאות ב-2017, אחר כך חנן את מנהיגי הבדלנים הכלואים, ואז הרחיק לכת ודחף חוק חנינה דרך הפרלמנט כדי להבטיח את הקולות הקטלאניים להם נזקק כדי להיבחר מחדש כראש ממשלה לאחר 2023 — היפוך שדמויות אופוזיציה מצטטות כהוכחה לכך שמחויבויותיו מתכופפות לכל מה שחשבון הקואליציה דורש. הוא נקט קו אסרטיבי דומה בנושא הגירה, וקיבל ספינות הצלה כגון האקוואריוס (Aquarius) ואופן ארמס (Open Arms) כאשר איטליה דחתה אותן ואישר הסדרה של כחצי מיליון מהגרים ללא מסמכים, כשהוא מציג את ההגירה כתשובה חלקית לדעיכה הדמוגרפית של ספרד ולא כאיום שיש לנהל.
שבירת מוסכמות סמלית מהעבר
סאנצ'ס השתמש בכוח הטקסי של המשרד באופן מכוון. הוא אתאיסט והושבע ללא נוכחות תנ"ך או צלב, ראשון עבור ראש ממשלה ספרדי. באוקטובר 2019 ממשלתו הוציאה את שרידיו של פרנסיסקו פרנקו (Francisco Franco) מאתר ההנצחה עמק הנופלים (Valle de los Caídos) וקברה מחדש את הדיקטטור בבית קברות עירוני מחוץ למדריד, ובכך סגרה ויכוח בן עשרות שנים בשאלה האם המדינה צריכה להמשיך לכבד אותו במאוזוליאום לאומי. במדיניות חוץ הוא דחף את ספרד לעבר עמדה פרו-אירופית אסרטיבית יותר, שינה את שם משרד החוץ כדי להדגיש את ענייני האיחוד האירופי ומינה את נשיא הפרלמנט האירופי לשעבר ז'וזפ בורל (Josep Borrell) לשר החוץ, תוך נקיטת אחד הקווים העימותיים ביותר באירופה כלפי התנהלות ישראל בעזה, בנקודה מסוימת תיאר את ישראל כ"מדינה רצחנית" ואמר שספרד לא תעשה עסקים עם ממשלות כאלה — עמדה שהעמידה אותו בניגוד לרוב המיינסטרים האירופי גם בזמן שחיזקה את מעמדו באגף השמאל של הקואליציה שלו.
ניהול משברים, עם תוצאות מעורבות
כהונתו עוצבה על ידי מצבי חירום לא פחות מאשר על ידי עיצוב מדיניות. הוא הכריז על מצב אזעקה לאומי ב-13 במרץ 2020 והטיל את אחד הסגרים המחמירים ביותר באירופה בשל מגפת הקורונה; בית המשפט לחוקה של ספרד פסק מאוחר יותר, ביולי 2021, שהגבלות התנועה היו בלתי חוקתיות, פסק דין שלא עצר את סאנצ'ס מלהגן על ההחלטה כהכרחית בנסיבות שעמד בפניהן. הוא ביטל את החלטת שרת ההגנה שלו להמשיך למכור פצצות מונחות לייזר לערב הסעודית למרות חששות לגבי השימוש בהן בתימן, תוך ציון מקומות העבודה במספנות שעמדו על הפרק בקדיס — החלטה שחשפה את גבולות המחויבויות ההומניטריות המוצהרות של ממשלתו כאשר התנגשו עם אינטרסים כלכליים מקומיים.
עד שנת 2024 ו-2025, חקירות שחיתות הגיעו עמוק לתוך המעגל הפנימי שלו: מה שנקרא פרשת קולדו (Koldo) סיבך את שר התחבורה לשעבר שלו ויועץ בכיר בתכנית לכאורה הקשורה לרכש מסכות בתקופת המגפה וחוזים לעבודות ציבוריות מוטות, ומזכיר הארגון של מפלגתו התפטר בעקבות ההשלכות. חקירות נפרדות נגעו באשתו, בגוניה גומס (Begoña Gómez), ובאחיו. גל של האשמות על הטרדה מינית נגד פקידי מפלגה פגע עוד יותר במעמדה של ה-PSOE בנושא המרכזי לזהותה. מנהיגי האופוזיציה דרשו שוב ושוב את התפטרותו, ועשרות אלפים הפגינו במדריד בנובמבר 2025, אך סאנצ'ס התנצל על האמון שנתן בעוזרים המעורבים בעודו מתעקש שהוא מתכוון לסיים את כהונתו עד 2027.
מדוע פדרו מכונה גאון
אם המילה חלה על סאנצ'ס, היא חלה על כישרון ספציפי וצר: קריאת חשבון פוליטי עוין ומציאת השילוב היחיד של קולות שמשאיר אותו בתפקיד כאשר כמעט כולם מניחים שהוא גמור. הוא שרד כעת הדחה ממפלגה, פריימריז להנהגה שלא היה מועמד לזכות בהם, הצבעת אי-אמון שאף קודם לא הצליח לבצע, בחירות בזק שנקראו מעמדת חולשה, ושערוריית שחיתות בתוך מנגנון השלטון שלו — מבלי לאבד את השלטון לחלוטין. אנליסטים פוליטיים ויריבים כאחד ציינו דפוס זה, לעיתים בהערצה ולעיתים קרובות לא; סיקור העיתונות הזרה על הפלירטוטים החוזרים שלו עם התפטרות היה ספקני בגלוי, כאשר באחד הדיווחים תוארה הטקטיקה שלו כתיאטרליות של "מלך הדרמה" ולא כמדינאות.
זוהי טענת הנגד הכנה: המתנה של סאנצ'ס נראית פחות כמו ברק אינטלקטואלי אלא יותר כיצר הישרדות — נכונות להפוך התחייבויות ציבוריות בנושא קטלוניה, שותפים קואליציוניים, ואפילו את התפטרותו המאוימת בכל פעם שהמספרים דורשים זאת. מגיניו היו מכנים את אותה תכונה סבלנות אסטרטגית ומיומנות בבניית קואליציות מסוג שמעט מנהיגים אירופאים מחזיקים כיום; מבקריו מכנים זאת אופורטוניזם הלבוש כאמונה. שני התיאורים נשענים על אותה עובדה בסיסית: הוא תמרן יריבים שכל אחד מהם, בתורו, האמין שהקריירה הפוליטית שלו כבר הסתיימה.
מורשת בתהליך
המורשת של סאנצ'ס נותרה לא מיושבת דווקא משום שממשלתו כזו. הוא עמד בראש רפורמות חברתיות אמיתיות — שכר מינימום גבוה יותר, ראשות ממשלה אתאיסטית, הוצאת גופתו של פרנקו, חנינה שעיצבה מחדש את הפוליטיקה הקטלאנית — תוך משילות תחת הצל התמידי של האשמות שחיתות המגיעות קרוב אליו אישית. האם ההיסטוריה תזכור אותו כמודרניזטור שגרר ספרד מפורקת לעבר קונצנזוס או כטקטיקן שהישרדותו כרסמה במשרד שהחזיק תלויה ככל הנראה בדרך שבה השערוריות שעדיין מתפתחות סביבו יפתרו בסופו של דבר.