פול קליטור (Paul Cliteur): שפה למוסר ללא אלוהים

שלוש שנים לאחר הירצחו של תיאו ואן גוך (Theo van Gogh) ברחוב באמסטרדם בשל יצירת סרט המבקר את האסלאם, פרסם פרופסור למשפטים מאוניברסיטת ליידן ספר המציע כי הולנד, ובסופו של דבר העולם כולו, זקוקים למשהו דמוי אספרנטו — לא שפה משותפת לדיבור, אלא שפה משותפת למוסר, הבנויה כולה ללא כל התייחסות לאל כלשהו. פול קליטור כינה זאת "אספרנטו מוסרי" (Moreel Esperanto), והטיעון שהוא מציג ליווה את כל הקריירה הציבורית שלו: שאי אפשר לסמוך על דת שתבסס אתיקה, ושרק אוצר מילים מוסרי, חילוני ואוניברסלי יכול לאחד חברה פלורליסטית.

מהמשפטים לפילוסופיה

קליטור נולד ב-6 בספטמבר 1955 ובנה קריירה אקדמית שגילשה בין משפטים לפילוסופיה מראשית דרכה. הוא למד באוניברסיטה החופשית של אמסטרדם (Vrije Universiteit Amsterdam), השלים תואר נוסף במשפטים באוניברסיטת אמסטרדם, וסיים דוקטורט באוניברסיטת ליידן ב-1989 עם עבודת מחקר על שמרנות ומשפט תרבותי, בהנחייתו של הרמן ואן גונסטן (Herman van Gunsteren). ההכשרה הכפולה הזו — העניין של משפטן בניטרליות הפורמלית של המדינה, והעניין של פילוסוף בתביעות המוסריות שהניטרליות אמורה לשפוט — שזורה כמעט בכל מה שכתב מאז.

הוא כיהן כפרופסור לפילוסופיה באוניברסיטה הטכנולוגית של דלפט בין השנים 1995 ל-2002 לפני שעבר לאוניברסיטת ליידן ב-2004 כפרופסור לתורת המשפט, קתדרה בה החזיק עד פרישתו כפרופסור אמריטוס. הרצאת הפתיחה שלו בליידן, שעסקה ב"מדינה הניטרלית, חינוך פרטי ורב-תרבותיות", חזתה את הטריטוריה שבה יבלה את שני העשורים הבאים בוויכוח: כיצד מדינה המחויבת לניטרליות דתית צריכה להתייחס בפועל לתביעות דתיות כאשר הן חודרות לחיים הציבוריים והמשפטיים.

ההשקפה החילונית והאספרנטו המוסרי

הפרויקט האינטלקטואלי המרכזי של קליטור הוא הגנה על חילוניות, המובנת לא כסובלנות פסיבית כלפי אמונות רבות, אלא כעמדה פילוסופית פעילה: שמוסר אינו יכול ואינו צריך להיות מבוסס על דת כלל. ב"אספרנטו מוסרי", שפורסם בפברואר 2007 מיד לאחר רצח ואן גוך, הוא טען כי פנאטים דתיים המבססים מוסר על ציווי אלוהי אינם יכולים בסופו של דבר להשתלב בחיים דמוקרטיים ליברליים, שכן אתיקה של ציווי אלוהי מסתכמת, לפי הגדרתו, בדרישה לציות עיוור ולא בחשיבה מוסרית אמיתית. התרופה שהציע הייתה שפה אתית משותפת — אתיקה אוטונומית המבוססת על מסורות כמו תועלתנות וחשיבה קאנטיאנית ולא על כתבי קודש — שאנשים מכל דת או ללא דת יוכלו עקרונית לחלוק, כפי שדוברי שפות אם שונות יכלו פעם להיפגש באספרנטו.

הוא פיתח את אותו טיעון בהרחבה רבה יותר ולקהל בינלאומי בספרו "ההשקפה החילונית" (The Secular Outlook, 2010), המציג את טיעוניו בזכות הלאיסיטה (laïcité) הצרפתית — הרחקת טיעונים דתיים מוויכוחים פוליטיים ומוסריים ציבוריים — לעומת המודל הפלורליסטי ההולנדי המכיל יותר, שאפשר באופן מסורתי לקהילות דתיות לארגן בתי ספר, תחנות שידור ומוסדות אזרחיים משלהן באוטונומיה ניכרת. הוא המשיך לפתח תחום זה בספרים מאוחרים יותר, כולל "מילון האתאיסט" (The Atheist Dictionary, 2015), שנכתב בשותפות, אשר מקטלג ומסביר מושגים אתאיסטיים וחילוניים עבור קהל הקוראים הכללי. לאורך ביבליוגרפיה של למעלה מעשרים ספרים המשתרעים על פני תורת המשפט, פילוסופיה וחקר החילוניות, הטיעון כמעט ואינו משתנה: סמכות דתית אינה בסיס לגיטימי לחוק או לאתיקה במדינה פלורליסטית מודרנית, והחלופה היחידה בת-קיימא היא מסגרת מוסרית משותפת, רציונלית ולא-דתית.

רפובליקני, אתאיסט, שמרן

השקפותיו הפוליטיות של קליטור חומקות מסיווג קל. הוא מתאר את עצמו כשמרן בטמפרמנט ובטיעונים, בעודו בו-זמנית אתאיסט מושבע ורפובליקני שטען נגד המלוכה ההולנדית — שילוב המעמיד אותו בניגוד הן לשמרנות ההולנדית המסורתית, שהייתה היסטורית בנוח עם כס המלוכה והכנסייה יחד, והן לחילונים פרוגרסיביים שלעיתים נדירות חולקים את האינסטינקטים השמרניים שלו לגבי תרבות ופשיעה. הקו המנחה העקבי שלו הוא ליברליזם נאורות המיושם בקפדנות יוצאת דופן: הפרדת דת ומדינה הנרדפת לא כנוחות פרוצדורלית אלא כהכרח מוסרי.

ממפלגת בעלי החיים לפורום לדמוקרטיה

השילוב הזה של עמדות משך בסופו של דבר את קליטור לפוליטיקה פעילה. הוא היה חבר במפלגת בעלי החיים (Partij voor de Dieren) עד 2015, אז עזב כדי להצטרף ל"פורום לדמוקרטיה" (Forum voor Democratie) שהוקם זה עתה, מפלגה שהמעגל האינטלקטואלי המייסד שלה נחשב כמי שסייע לעצב, ושבה הפך לדמות מנטור למנהיגה, תיירי בודה (Thierry Baudet). הוא עמד בראש הסיעה הפרלמנטרית של המפלגה בסנאט בין 2019 ל-2020, לפני שהתפטר לאחר שצפו הודעות גזעניות בחוגי הנוער של המפלגה — מחלוקת שנגעה גם למעמדו הציבורי של קליטור, בהתחשב בבולטות שלו בתוך דור המייסדים של המפלגה. כבר באותו שלב, הוא התמודד עם האשמות בגזענות על כתיבתו בנושא האסלאם והרב-תרבותיות, ובתגובה הוא נסוג בהדרגה מהופעות בטלוויזיה והפחית את הפרשנויות הציבוריות שלו.

מדוע פול מכונה גאון

הטיעון להגדרת קליטור כגאון נשען על מהלך פילוסופי ספציפי: נטילת הבעיה המעשית של פלורליזם דתי בהולנד רב-תרבותית, פוסט-11 בספטמבר ופוסט-ואן גוך, וניסוחה מחדש כבעיה בפילוסופיה מוסרית גרידא — לא "איך ננהל קהילות דתיות" אלא "על איזה בסיס לא-דתי יכול המוסר לעמוד באמת". אספרנטו מוסרי הוא דימוי בלתי נשכח וניתן להוראה עבור טיעון זה, והוא נתן שם לעמדה — סובייקטיביות אוניברסלית המבוססת על אתיקה אוטונומית ולא על ציווי אלוהי — שפילוסופים חילוניים אחרים רמזו עליה מבלי לטבוע מושג כה נגיש. זוהי עבודה מושגית של ממש, תרגום ויכוח מופשט בפילוסופיה מוסרית לטיעון ציבורי שעיצב את השיח הפוליטי ההולנדי במשך שני עשורים. טיעוני הנגד הכנים הם משמעותיים: מבקרים, כולל פילוסופים רבים האוהדים את החילוניות עצמה, טענו כי המסגרת של קליטור ממעיטה בערך מידת השנויות במחלוקת של "אתיקה אוטונומית" אפילו בקרב אתאיסטים, וכי מודל הלאיסיטה הצרפתי שלו אינו מתיישב בנוחות עם המסורת הפלורליסטית מבוססת-הקונסנזוס של החיים הציבוריים בהולנד אותה הוא נועד להחליף. המעבר שלו לפוליטיקה פעילה, ובמיוחד תפקידו כסנדק אינטלקטואלי של מפלגה שהייתה מעורבת מאוחר יותר בשערורייה גזענית, מסבך כל קריאה פשוטה שלו כפילוסוף מנותק של סובלנות — אותם אינסטינקטים שהולידו טיעון קפדני נגד מוסר דתי הולידו גם האשמות ציבוריות מתמשכות שהרטוריקה שלו לגבי האסלאם והרב-תרבותיות חצתה את הגבול לדעה קדומה. האם אספרנטו מוסרי הוא אכן אוניברסלי או פשוט אוצר מילים חילוני ספציפי-תרבותית המחופש לאוניברסלי, נותר שאלה פתוחה ובלתי פתורה בספרות הפילוסופית.

מורשת

קליטור נותר פרופסור אמריטוס באוניברסיטת ליידן, שם הקתדרה שלו בתורת המשפט העמידה שני עשורים של סטודנטים לתארים מתקדמים שהוכשרו במיזוג הספציפי שלו של תיאוריה משפטית ופילוסופיה חילונית. "אספרנטו מוסרי" ו"ההשקפה החילונית" ממשיכים להיות מצוטטים בוויכוחים על דת, חוק ורב-תרבותיות הרחק מעבר לגבולות הולנד, ותקופתו הקצרה והסוערת בפוליטיקה האלקטורלית הפכה, לטוב ולרע, לחלק בלתי נפרד מהאופן שבו הוא נזכר, בדיוק כמו עבודתו האקדמית.