פרמהנסה יוגננדה: האיש ששכנע את סטיב ג'ובס בנכונותה של ההארה
חצי מאה לפני ש"מיינדפולנס" הפך למילת באזז בעמק הסיליקון, נזיר בנגלי עמד בפני אולם של יוניטריאנים אמריקאים בבוסטון וטען כי היוגה היא מדע, ולא סקרנות אקזוטית. הוא המשיך להקים ארגון שעדיין מפעיל חמש מאות מרכזים ב-175 מדינות, כתב ספר זיכרונות שסטיב ג'ובס הזמין בחמש מאות עותקים לטקס האשכבה של עצמו, ולדברי מנהל בית הלוויות שלו, הותיר גופה שלא הראתה סימני ריקבון במשך שלושה שבועות לאחר מותו.
ילדות שעוצבה על ידי אובדן מוקדם
הוא נולד בשם מוקונדה לאל גוש (Mukunda Lal Ghosh) ב-5 בינואר 1893, בגוראקפור שבהודו, למשפחה בנגלית ממעמד הקאיסטה (Kayastha). הוא היה בנו של סגן נשיא חברת הרכבות בנגל-נגפור - בית משק בעל רווחה יחסית, ועל פי עדות אחיו, ילד שסומן מגיל צעיר ברגישות רוחנית יוצאת דופן. אמו מתה כשהיה בן אחת-עשרה, אובדן שתיאר מאוחר יותר כהכרחי בהפנייתו לחיפוש אחר דבר מה קבוע יותר מאשר קשר משפחתי.
החיפוש הזה הוביל אותו, בגיל שבע-עשרה, לסוואמי סרי יוקטסוואר גירי (Swami Sri Yukteswar Giri), המורה שהפך לגורו שלו בעשור שלאחר מכן. הוא תיאר את המפגש כהתלקחות מחדש של קשר שנמשך לאורך גלגולי חיים, והקדיש עשר שנים לאימון במנזריו של סרי יוקטסוואר בסרמפור ובפורי, תוך נטילת נדרים נזיריים והשם סוואמי יוגננדה גירי בשנת 1915, ובמקביל השלים תואר אקדמי השקול בערך לתואר ראשון במכללת סרמפור. בשנת 1917 הקים בית ספר לבנים ששילב לימודים אקדמיים רגילים עם אימוני יוגה ומשמעת רוחנית — המוסד שלימים יצמח לארגון יוגודה סאטסנגה סוסייטי (Yogoda Satsanga Society) של הודו.
חציית אוקיינוס כדי להציג טיעון מדעי ליוגה
בשנת 1920 הזמינה אותו האגודה האוניטרית האמריקאית לייצג את הודו בקונגרס הבינלאומי של ליברלים דתיים בבוסטון. הוא הפליג באונייה "סיטי אוף ספרטה" (City of Sparta) ונשא נאום שכותרתו "מדע הדת", שהתקבל בחום — כותרת שסימנה את הטיעון המרכזי שלו בפני קהל מערבי: שהיוגה והמדיטציה אינן מיסטיקה שיש לקבל מתוך אמונה, אלא משמעת שיטתית וניתנת לשכפול, המשתווה בקפדנותה לכל מדע מערבי.
באותה שנה הוא הקים את ה-Self-Realization Fellowship כדי לקדם את תורתו, והקדיש ארבע שנים להרצאות ברחבי החוף המזרחי, כשהוא מושך קהל שכלל את זמרת האופרה אמליטה גאלי-קורצ'י (Amelita Galli-Curci) וקלרה קלמנס, בתו של מארק טוויין. בשנת 1925 הקים את המטה הבינלאומי של הארגון בלוס אנג'לס. במהלך העשורים הבאים הוא חנך באופן אישי כ-100,000 סטודנטים אמריקאים לקריאה יוגה, טכניקת המדיטציה שעמדה במרכז תורתו, והפך להיות מוכר, ולא ללא הצדקה, כ"אבי היוגה במערב". בשנת 1927 הפך לדמות ההודית הבולטת הראשונה שהתקבלה בבית הלבן, כאורחו של הנשיא קלווין קולידג'.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →נסיעה חזרה להודו בשנים 1935-36 הפגישה אותו עם מהאטמה גנדי, אותו חנך באופן אישי לקריאה יוגה, כמו גם עם הפיזיקאי סי. וי. ראמאן (C.V. Raman) והמורה הרוחנית אננדמויי מא (Anandamoyi Ma). הגורו שלו היה זה שהעניק לו את התואר פרמהנסה — "ברבור עליון" — התואר ההינדי המסורתי המציין את הדרגה הגבוהה ביותר של מימוש רוחני.
ספר זיכרונות שהתעלה על מחברו
בשנת 1946 פרסם את "אוטוביוגרפיה של יוגי" (Autobiography of a Yogi), ספר שבסופו של דבר ימכור יותר מארבעה מיליון עותקים, יתורגם ליותר מחמישים שפות, ויגיע לרשימת מאה הספרים הרוחניים החשובים ביותר של המאה העשרים של הוצאת הרפר-קולינס (HarperCollins) בשנת 1999. השפעתו על התרבות הפופולרית המערבית הייתה חריגה וספציפית: סטיב ג'ובס קרא אותו לראשונה כנער, קרא אותו שוב מדי שנה למשך שארית חייו, וחילק חמש מאות עותקים למשתתפי טקס האשכבה שלו. ג'ורג' האריסון קיבל את עותקו מרבי שנקר ב-1966, מתנה שזקפו לזכותה את העמקת התעניינותו בתרבות ההודית; אלביס פרסלי למד אותו לאורך שנות ה-70; להקת הרוק המתקדם "יס" (Yes) שאבה את הרעיון לאלבום שלם, "Tales from Topographic Oceans", מהערת שוליים בודדת בעמוד 83.
קבלת הספר בחוגים אקדמיים הייתה סקפטית במידה ניכרת מאשר בציבור הרחב. חוקר הספרות סריניבאס אראוואמודאן (Srinivas Aravamudan) תיאר את תוכן הספר כ"שטח הנגוע בניסים", תוך שהוא מציין שאירועים על-טבעיים מופיעים "בשיעור של בערך אחד לעמוד", ומבקר את מה שהוא מכנה "שיווק אגרסיבי" של יוגננדה ואת השימוש שלו ברגיסטר רטורי מובחן שאראוואמודאן מכנה "אנגלית של גורו" — עדויות ואנקדוטות שנאספו ועוצבו על ידי יוגננדה עצמו כדי לבנות את סמכותו. האנתרופולוג וולטר אוונס-וונץ (Walter Evans-Wentz), לעומת זאת, כתב בהקדמתו לספר כי זהו "אחד הספרים החושפניים ביותר על מעמקי המחשבה והלב ההינדים" שפורסמו אי פעם לקהל מערבי — פיצול בקבלה שבין מעריצי הסיפור לבין ספקני הטענות העובדתיות שמעולם לא נסגר במלואו.
מוות שבוים כשיעור אחרון
יוגננדה בילה את ארבע שנותיו האחרונות בהתבודדות יחסית בנסיגה במדבר בטוונטיניין פאלמס (Twentynine Palms), קליפורניה, כשהוא מסיים את כתיבתו. ב-7 במרץ 1952, הוא השתתף בארוחת ערב לכבוד שגריר הודו במלון בילטמור בלוס אנג'לס; באמצע דבריו על שיתוף פעולה רוחני הודו-אמריקאי, כשהוא מקריא משירו שלו "הודו שלי", הוא התמוטט ומת. הממצא הרפואי הרשמי היה חסימה כלילית חריפה; חסידיו מתארים זאת במקום זאת כמהאסמדהי (mahasamadhi), יציאה מודעת ומכוונת של יוגי ממומש מהגוף. הצהרתו החתומה של מנהל בית הלוויות שלו, המצוטטת עדיין על ידי ה-Self-Realization Fellowship, דיווחה כי הגוף לא הראה סימנים גלויים של ריקבון במשך עשרים יום לאחר מכן — תוצאה שהמנהל כינה חסרת תקדים בניסיונו המקצועי.
מדוע יוגננדה מכונה גאון
הטיעון לגאונות נשען במידה רבה על תרגום ובניית מוסדות ולא על מקוריות דוקטרינרית: יוגננדה לקח מדיטציה ופילוסופיה יוגית שהיו קיימות בהודו במשך אלפי שנים ועיצב אותן מחדש, בהצלחה, כ"מדע של דת" שיהיה נעים לחיך של קהל מערבי ספקני ובעל חשיבה טכנולוגית, עשורים לפני שמיסגור זה הפך לשגור. הוא בנה ארגון מהרצאה בודדת בבוסטון לרשת של יותר מחמש מאות מרכזים הפרוסים על פני 175 מדינות, חנך באופן אישי כ-100,000 סטודנטים מערביים, וכתב ספר זיכרונות שהשפעתו על דמויות שונות כל כך כמו חבר להקת הביטלס, להקת רוק ומייסד אפל, מעידה על כישרון נדיר להפוך מסורת רוחנית לא מוכרת למשהו רלוונטי באופן מיידי ואישי.
טיעון הנגד הכן, לעומת זאת, הוא מהותי ומתועד היטב ולא ספקולטיבי. הביקורת המלומדת של אראוואמודאן אינה התפלפלות שולית: היא טוענת שכוח השכנוע של "אוטוביוגרפיה של יוגי" נשען פחות על קפדנות פילוסופית מאשר על זרם מתוכנן בקפידה של סיפורי ניסים ועדויות שנכתבו על ידי המחבר, שנעשה בהם שימוש במה שהוא מכנה במפורש טכניקת שיווק אגרסיבית — קרוב יותר לסיפור קידום מכירות מיומן מאשר לטיעון שיטתי. הטענה בדבר אי-ריקבון של הגוף, באופן דומה, נשענת כולה על עדותו של מנהל בית לוויות אחד ולא על אימות משפטי בלתי תלוי, והיא שייכת לז'אנר של טענות הגיוגרפיות הנפוצות במסורות רוחניות רבות ולא לעובדה בעלת הוכחות ייחודיות לגבי יוגננדה ספציפית. מה שאינו שנוי במחלוקת רצינית הוא כישרונו הארגוני והתקשורתי — הגאונות, אם המילה אכן חלה כאן, היא של בניית מוסדות ותרגום בין-תרבותי ולא של חדשנות פילוסופית בתוך המסורת היוגית עצמה, אותה ירש ולא המציא.
מורשת
ה-Self-Realization Fellowship והארגון התואם שלו בהודו, יוגודה סאטסנגה סוסייטי, נותרו ארגונים פעילים יותר משבעים שנה לאחר מותו, ו"אוטוביוגרפיה של יוגי" ממשיך לשמש כהיכרות רצינית ראשונה של קוראים מערביים רבים עם היוגה כפרקטיקה רוחנית ולא רק פיזית — טביעת רגל תרבותית מתמשכת עבור נזיר שהגיע לבוסטון עם לא הרבה יותר מהרצאה אחת מתוכננת.