פנצ'ו וילה: שודד, גנרל, פולש
פנצ'ו וילה (Pancho Villa) הוא האדם היחיד שהנהיג מתקפה צבאית זרה על ארצות הברית היבשתית מאז מלחמת 1812, וצבא ארצות הברית רדף אחריו בהרי צ'יוואווה במשך אחד עשר חודשים לאחר מכן מבלי שאי פעם הצליח לתפוס אותו. עובדה יחידה זו ממצה את מרבית מה שהפך את וילה למאיים — תעזה שגבלה בחוסר אחריות, גאונות בהתחמקות והארכת ימים מול אויבים עתירי משאבים בהרבה, ותיעוד אמיתי לא פחות של אכזריות שאותן תכונות עצמן אפשרו.
מנרדף למהפכן
וילה נולד בשם חוסה דורוטאו אראנגו אראמבולה ב-5 ביוני 1878 בל קויאטדה, דורנגו, בנו של אריס אריס, וגדל כמעט ללא חינוך פורמלי, כשהוא עובד כעגלון, קצב ובונה לבנים. סביב גיל שש עשרה, על פי עדותו המאוחרת, הוא הרג בעל חסידה שתקף את אחותו ונמלט לסיירה מאדרה, שם חי במשך שנים כשודד תחת שם הבדאי "אראנגו" בטרם אימץ לבסוף את השם פרנסיסקו "פנצ'ו" וילה סביב 1903. כאשר פרצה המהפכה המקסיקנית ב-1910, הצטרף וילה בן השלושים ושתיים לכוחותיו של פרנסיסקו מדרו נגד הדיקטטורה ארוכת השנים של פורפיריו דיאס, הצטיין בקרב בקרב הראשון של סיודאד חוארס ב-1911, וזכה למינוי כקולונל — רק כדי להיעצר ולהיות נדון למוות על ידי הגנרל ויקטוריאנו הוארטה לאחר הפיכתו של הוארטה ב-1912 נגד מדרו. וילה ברח מהכלא בתחילת 1913 ושב למקסיקו מגלות בארצות הברית כמעט ללא כלום, ובנה מחדש כוח לוחם מקבוצה קטנה של אנשים.
דיוויזיית הצפון
בין 1913 ל-1914, בנה וילה את מה שהפך לכוח הלוחם המאיים ביותר של המהפכה: דיוויזיית הצפון (División del Norte), שמימנה באמצעות הלוואות כפויות, בנקים מוחרמים, ומטבע משלו כהמושל הזמני של ציוואווה, והתחמשה — באופן יוצא דופן לתקופה — بارטילריה מודרנית ובשימוש נרחב במסילות ברזל כדי להניע חיילים ואספקה ברחבי צפון המדינה במהירות. צבאו הנחיל תבוסה לכוחות הפדרליים בטיירה בלנקה ב-1913 ושוב, באופן מכריע, בקרב סקטקאס ביוני 1914, קרב שמתארים היסטורינים כעקוב מדם ביותר של המהפכה, עם כ-7,000 חיילים פדרליים הרוגים וחמש אלף פצועים. סקטקאס שבר למעשה את משטרו של הוארטה ואילץ את התפטרותו שבועות לאחר מכן — נקודת השיא של הקריירה הצבאית של וילה והרגע שבו הגיע הקרוב ביותר לעיצוב ממשלתה הלאומית של מקסיקו ישירות.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →תבוסה, נקמה וקולומבוס
הברית של וילה עם עמיתו המהפכני ונוסטיאנו קראנסה קרסה בשל חילוקי דעות על רפורמת קרקעות וחלוקת הכוח לאחר הסתלקותו של הוארטה, ומלחמת האזרחים שנוצרה בין בני ברית לשעבר פנתה בצורה הרסנית נגד וילה: בקרב סלאיה באפריל 1915, כוחותיו של הגנרל אלברו אוברגון, תוך שימוש במלחמת חפירות ומקלעים נגד הסתערויות הפרשים של וילה, הסבו כארבעה אלף הרוגים וכשישה אלף שבויים לדיוויזיית הצפון, תבוסה שממנה כוחו הצבאי הקונוונציונלי של וילה מעולם לא התאושש. ההכרה האמריקאית בממשלתו של קראנסה בשנה שלאחר מכן העצימה את זעמו של וילה כלפי וושינגטון, וב-9 במרץ 1916 הוא הנהיג כוח של יותר מארבעה מאות איש מעבר לגבול כדי לפשוט על קולומבוס, ניו מקסיקו, לבזוז עסקים, להצית שריפות ולהרוג שמונה עשרה אמריקאים — עשרה אזרחים ושמונה חיילים — תוך איבוד של כ תשעים מאנשיו שלו למול חיל המצב המגן. זו הייתה ההתקפה הזר הראשונה על אדמת אמריקה מאז 1815. הנשיא וודרו ווילסון הגיב בשליחת בריגדיר גנרל ג'ון ג. פרשינג וכחמש אלף חיילים למשלחת עונשין למקסיקו שנמשכה כמעט שנה, והפעיל לראשונה בהיסטוריה הצבאית של ארצות הברית מטוסים ומשאיות מנוע בלחימה — ושמעולם לא הצליח לתפוס את וילה כלל.
מעשי טבח
שנות הגרילה של וילה לאחר תבוסותיו הצבאיות הגדולות כללו אכזריות מתועדת כלפי אזרחים ולוחמים כאחד. בנאמיקיפה, לאחר שתושבים ארגנו משמר ביתי נגד כוחותיו, התיר וילה לחייליו לאסוף ולאנוס את נשותיהם של הגברים שהתנגדו לו, פשע ששימש במיוחד כעונש קולקטיבי. מתקפה ב-1916 על רכבת סמוך לסנטה איסבל הרגה כחמש עשרה עובדי כרייה אמריקאים. היסטורינים החוקרים את רישומו מציינים שני דברים שאינם מתיישבים בנוחות זה לצד זה: מעשי הטבח המתועדים הם רציניים ואמיתיים, ובאותה עת מיתולוגיה משמעותית של פשעים מומצאים נוספה למוניטין שלו על ידי תעמולת מלחמה ואויבים פוליטיים להוטים להציג אותו פשוט כשודד פראי במקום להתמודד עמו כשחקן צבאי ופוליטי רציני.
חנינה ורצח
עד 1918 ו-1919, כוחו הצבאי של וילה דעך משמעותית, ולאחר שקראנסה נרצח ב-1920, ניהל וילה משא ומתן על חנינה עם הממשלה הזמנית, ופרש לחווה בשטח של 25,000 דונם בקאנוטילו שהוענקה לו יחד עם קצבה לעוקביו הנותרים. השלום לא נמשך: ב-20 ביולי 1923, בזמן שמשך כסף מבנק בפראל, נרצח וילה כאשר שבעה חמושים ירו יותר מארבעים קליעים למכוניתו. מחוקק מדינתי נטל פומבית אחריות, אף על פי שהיסטורינים מייחסים בדרך כלל את הקונספירציה לדמויות קרובות יותר לממשלה הלאומית, כולל הנשיא העתידי פלוטארקו אליאס קאייך, שחששו מהשפעתו הפוליטית המתמשכת ומשאיפותיו השמועתיות.
מדוע פנצ'ו מכונה גאון
הגאונות של וילה הייתה מבצעית ואלתורית ולא אינטלקטואלית: פיקוד אינסטינקטיבי על מהירות, לוגיסטיקה והשימוש ברכבות כדי להניע צבא מהר יותר מכפי שאויביו יכלו להגיב, בשילוב עם אחיזה מגנטית על החיילים העניים והחסרי אדמה שמילאו את שורותיו ותעזה שאפשרה לו לתקוף ישירות את ארצות הברית ואז להעלם לתוך שטח שצבא ארצות הברית, בעל משאבים עדיפים בהרבה, לא הצליח לחפש מהר מספיק כדי למצוא אותו. בניית דיוויזיית הצפון כמעט מאפס לכוח הלוחם היעיל ביותר של המהפכה, ומימונה באמצעים מאולתרים שרוב המפקדים מעולם לא היו מעזים לנסות, הייתה מעשה אמיתי של אומץ ארגוני. המקרה הנגדי ההגון אינו כוכבית קטנה: כוחותיו של וילה ביצעו מעשי טבח אמיתיים באזרחים, כולל אלימות מינית מאורגנת ששימשה כעונש קולקטיבי, והמוניטין הרחב שלו לאכזריות — אפילו תוך התחשבות בהגזמות של אויביו — נשען על תיעוד מתועד, ולא אך ורק על תעמולת מלחמה. הוא היה, באמינות, גם מפקד גרילה מוכשר באופן יוצא דופן וגם אדם מסוגל לאכזריות אמיתית, ואף עובדה אינה מבטלת את השנייה.
מורשת
שרידיו של וילה נקברו מחדש ב-1976 באנדרטה למהפכה שבמקסיקו סיטי, עשורים לאחר שראשו נגנב מקברו המקורי באירוע שעדיין אינו מוסבר במלואו. הוא נותר אחת הדמויות המוכרות ביותר של המהפכה המקסיקנית בעולם, מהולל בקורידוס ובסרטים כגיבור עממי של העניים אף על פי שהיסטורינים רציניים ממשיכים לשקול את ההישג הצבאי האמיתי מול האלימות האמיתית, ומסרבים לגרסה הקלה של הסיפור לשום כיוון.