אוטו פון ביסמרק: האיש שאיחד את גרמניה
ימים ספורים לאחר שוילהלם הראשון (Wilhelm I) מינה אותו לראש הממשלה בספטמבר 1862, אמר ביסמרק לוועדת תקציב עוינת כי השאלות הגדולות של התקופה לא יוכרעו בנאומים ובהחלטות רוב, אלא בברזל ובדם. זו הייתה אזהרה, נבואה ותיאור תפקיד. בתוך תשע שנים הוא ניהל שלוש מלחמות, פירק את הקונפדרציה הגרמנית הישנה, ועמד בהיכל המראות בוורסאי בעת שמלך פרוסי הוכרז כקיסר גרמניה. לאחר מכן בילה עשרים שנה בניסיון להקפיא את המצב ביבשת.
היונקר שלמד משפטים
הוא נולד ב-1 באפריל 1815 בשנהאוזן (Schönhausen), למעמד בעלי האדמות הפרוסי — אביו היה קצין צבא לשעבר ממשפחת יונקרים (Junker) ותיקה, ואמו הגיעה מהבורגנות המשכילה של ברלין וממשפחות פקידי ממשל. המשפחה עברה לאחוזה הפומרנית קניפהוף (Kniephof) בשנת 1816. ביסמרק למד משפטים בגטינגן (Göttingen) מ-1832 ובברלין מ-1833, הוסיף לימודי חקלאות בגרייפסוואלד (Greifswald) בשנת 1838, וזנח את הקריירה המשפטית. הוא שירת במילואים וניהל את אחוזות המשפחה. הוא היה בלשן מוכשר, ששלט באנגלית, צרפתית, איטלקית, פולנית ורוסית — נכס שבו השתמש במשך כל חייו בשולחנות המשא ומתן של אחרים.
המרה דתית והדיאט המאוחד
בשנת 1847 נישא ליוהנה פון פוטקאמר (Johanna von Puttkamer) והמיר את דתו לנצרות פרוטסטנטית פייטיסטית, שסיפקה לו את המסגרת השמרנית שמעולם לא זנח. באותה שנה נכנס לדיאט המאוחד של פרוסיה וקנה את שמו כריאקציונר מלוכני גלוי, שהתנגד לליברלים במהלך מהפכות 1848. ההתמחות החשובה הגיעה לאחר מכן: שליח לדיאט של הקונפדרציה הגרמנית בפרנקפורט בין 1851 ל-1857, שם חיכוך יומיומי עם אוסטריה לימד אותו שהאינטרסים של פרוסיה והסולידריות השמרנית אינם היינו הך, ואחריו כהונות כשגריר בסנט פטרסבורג ובפריז. הוא נכנס לתפקידו ב-1862 כריאקציונר ויצא מהעשור כשמרן שישתמש בכל כלי שעובד.
דם וברזל
וילהלם הראשון מינה אותו לראש הממשלה ולשר החוץ ב-23 בספטמבר 1862 כדי לפרוץ מבוי סתום: הפרלמנט הפרוסי לא הסכים לממן את ארגון הצבא מחדש שרצה המלך. הפתרון של ביסמרק היה למצוא פרצה בחוקה ופשוט לגבות מיסים ללא תקציב במשך ארבע שנים. זו הייתה הפרה ישירה של הממשל הפרלמנטרי, וזה קבע את הדפוס: צורות חוקתיות נשמרו, אך המהות החוקתית לא הובאה בחשבון.
שלוש מלחמות
מלחמת שלזוויג השנייה ב-1864 התנהלה לצד אוסטריה נגד דנמרק והותירה את שני המנצחים מנהלים במשותף שטח שהם היו מחויבים להסתכסך עליו. הסכסוך הגיע ב-1866: פרוסיה ריסקה את אוסטריה בקניגגרץ (Königgrätz), סילקה אותה מענייני גרמניה, והחליפה את הקונפדרציה הישנה בקונפדרציה צפון-גרמנית תחת שליטה פרוסית. החלק האחרון היה צרפת. ב-1870 הוא ערך את מברק אמס (Ems Dispatch) לצורה שנועדה להכעיס את פריז, צרפת הכריזה מלחמה, והמדינות הגרמניות הדרומיות התייצבו לצד פרוסיה. ב-18 בינואר 1871 הוכרזה הקיסרות הגרמנית בוורסאי. גרמניה סיפחה את אלזס-לורן (Alsace-Lorraine) — החלטה שהיסטוריונים רואים בה בדרך כלל טעות טראגית, מכיוון שהבטיחה עוינות צרפתית מתמדת למדינה שביטחונה תלוי בהסכמה צרפתית.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →אויבי הקיסרות
כקנצלר הוא משל על ידי זיהוי "אויבי הקיסרות" (Reichsfeinde), ורדיפתם. ראשית הקתולים: ה"קולטורקאמפף" (Kulturkampf), שנוהל על ידי שרו אדלברט פאלק (Adalbert Falk) מתחילת שנות ה-70 של המאה ה-19, כפה נישואים אזרחיים, הגביל את הכמורה, פיזר מסדרים דתיים, גירש את הישועים וכלא בישופים. זה נכשל לחלוטין. הרדיפה איחדה את השליש הקתולי של גרמניה סביב מפלגת המרכז ומנהיגה לודוויג וינדטורסט (Ludwig Windthorst), שביסמרק תיעב, והוא נסוג לאחר מות פיוס התשיעי ב-1878.
לאחר מכן הסוציאליסטים, אותם שנא מאז הקומונה הפריזאית ב-1871 ותיאר כאויבים החותרים לביזה ורצח שיש להשמידם. לאחר שני ניסיונות התנקשות בוילהלם הראשון, הוא אסר את המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ב-1878, וחידש את החוק עד 1890. גם זה נכשל: הייצוג הסוציאליסטי גדל משני מושבים ב-1871 לשלושים וחמישה עד 1890. ב-1878–1879 הוא זנח את הסחר החופשי לטובת מכסי מגן על ברזל ותבואה, תוך ניתוק מהליברלים וקשירת גורלו ביונקרים.
הדבר העמיד ביותר שעשה היה החצי החלופי של האסטרטגיה האנטי-סוציאליסטית. ביטוח מחלות הוכנס ב-1883, במימון משותף של מעסיקים ועובדים; ביטוח תאונות, במימון מעסיקים, ב-1884; קצבאות זקנה ב-1889, לתשלום מגיל שבעים. המניע היה אינסטרומנטלי גלוי — לנתק את העובדים מהסוציאל-דמוקרטים — והתוצאה הייתה מדינת הרווחה המודרנית הראשונה בעולם, שהפחיתה הגירה ותמותה ונתנה לעובדים מקום בניהול הבריאות. כל תוכנית ביטוח לאומי שבאה בעקבותיה ירשה ממנה.
חמישה כדורים באוויר
אחרי 1871 המצית הפך למכבה אש. גרמניה הייתה שבעה, אמר, וכעת נזקקה לאירופה סבוכה מכדי לתקוף אותה. הוא בנה את ברית שלושת הקיסרים ב-1873, תיווך בקונגרס ברלין ב-1878, חתם על הברית הכפולה עם אוסטרו-הונגריה ב-1879, הוסיף את איטליה כדי ליצור את הברית המשולשת ב-1882, ושמר על הסכם ביטוח משנה סודי עם רוסיה מ-1887 — מערכת התחייבויות שחלקן סתרו זו את זו ושרק הוא יכול היה להחזיקן יחד. צרפת נותרה מבודדת; היבשת נותרה שקטה. פסיקתו של א. ג'. פ. טיילור (A.J.P. Taylor) הייתה שביסמרק "היה מתווך ישר של שלום; ומערכת הבריתות שלו אילצה כל מעצמה... ללכת בדרך של שלום." הוא רכש מושבות ב-1883–1884 למרות שכינה אותן בזבוז כסף, כשנטל את טוגולנד, קמרון, מזרח אפריקה הגרמנית וגינאה החדשה הגרמנית, ואירח את ועידת ברלין בשנים 1884–1885. ב-1890 וילהלם השני הצעיר, שחוסר סבלנותו גבר על ההסדר כולו, פיטר אותו. הוא פרש כדי לכתוב את זיכרונותיו ומת ב-30 ביולי 1898.
מדוע אוטו מכונה גאון
היסטוריונים שאינם מחבבים את כל מה שייצג עדיין משתמשים בביטוי "גאון דיפלומטי", והתוכן שמאחוריו ספציפי. כשרונו של ביסמרק לא היה מקוריות מחשבתית — הוא לא יצר דוקטרינה וקרא מעט תיאוריה — אלא יכולת יוצאת דופן להחזיק כמה עתידים מותנים בראשו בו-זמנית ולפעול בדרכים ששמרו על המספר המקסימלי של אפשרויות זמינות. הוא נלחם באוסטריה ב-1866 והפך אותה לבעלת בריתו העיקרית שלוש-עשרה שנים לאחר מכן. הוא בנה מערכת בריתות עם התחייבויות סותרות במכוון והפעיל אותה כמעט שני עשורים מבלי שתתפרק. ג'ונתן שטיינברג (Jonathan Steinberg) זיהה את השילוב שהפך זאת לאפשרי: חוסר רחמים בתוספת גמישות עקרונית, אצל אדם ללא מחויבויות קבועות מלבד לכוח הפרוסי.
טיעון הנגד כבד. המלכה ויקטוריה מצאה אותו "שתלטן, אלים, תאב בצע וחסר עקרונות", מה שהיה מדויק. שני מסעותיו הפנימיים הגדולים נכשלו שניהם במונחים שלהם: ה"קולטורקאמפף" חיזק את הקתוליות הפוליטית, והחוקים האנטי-סוציאליסטיים הצמיחו את הסוציאל-דמוקרטים פי שבעה-עשר. אלזס-לורן הרעילה את היחסים הצרפתיים-גרמניים במשך שלושה דורות. הוא הינדס את הכספים הפרוסיים נגד הפרלמנט ב-1862 ומעולם לא קיבל שמחוקק עשוי למשול, כך שהקיסרות שבנה עברה תיעוש במהירות עצומה בעוד המערכת הפוליטית שלה נותרה קפואה — הערכת בריטניקה היא שהוא היה הנציג האחרון של ה"אנסיאן רז'ים" (ancien régime), שהכניס רטוריקה ארסית של אויבים פנימיים ששרדה אותו. ומערכת שרק אדם אחד יכול להפעיל היא פגם בעיצוב, לא ניצחון: תוך שנים ספורות מפיטוריו החוטים שמתח נחצו, ועד 1914 הם משכו לכיוונים מנוגדים.
מורשת
גרמניה המודרנית, מדינת הרווחה המודרנית, והאוצר המילים המודרני של ה"ריאל-פוליטיק" (Realpolitik) כולם מקורם בו, שלישייה מוזרה לחוב לאדם אחד. הוא הוכיח שניתן להרכיב מדינה באמצעות חישוב ולא באמצעות סנטימנט, ושביטוח חברתי יכול להיות נשק של פוליטיקה שמרנית. הוא גם הותיר ליורשיו מדינה במרכז אירופה עם תלונה בגבולה המערבי וקיסר שחשב שניתן להפעיל את כל המכונה הסבוכה באמצעות אינסטינקט.