אוסקר אריאס סאנצ'ס: הנשיא שניסח את תוכנית השלום לאזור
ב-7 באוגוסט 1987, חמישה נשיאים ממרכז אמריקה – מנהיגים של מדינות ששרויות במצבים שונים של מלחמת אזרחים, התקוממות וסכסוכי פרוקסי של המלחמה הקרה – חתמו על הסכם בגואטמלה סיטי המבוסס על תוכנית שאחד מהם ניסח בעצמו. אותה חתימה בודדת, שיוחסה באופן ישיר לנשיא קוסטה ריקה, זיכתה את אוסקר אריאס סאנצ'ס בפרס נובל לשלום באותה שנה, שהוענק לו "על פועלו למען השלום במרכז אמריקה". פוליטיקאי מקצועי ממדינה ללא צבא משלה שכנע שכנים לוחמים לאמץ מסגרת לסיום מלחמותיהם.
מהרדיה לאסקס
אוסקר אריאס סאנצ'ס נולד ב-13 בספטמבר 1940 בהרדיה (Heredia), קוסטה ריקה, למשפחה מהמעמד הגבוה שבין אבותיה נמנית אנה קרדוסו (Ana Cardoso), אישה שהייתה משועבדת בעבר בקרטגו. הוא החל את לימודיו באוניברסיטת בוסטון מתוך כוונה להיות רופא, אך חזר למולדתו כדי להשלים תארים במשפטים ובכלכלה באוניברסיטת קוסטה ריקה. בשנת 1967 נסע לבריטניה, למד בבית הספר לכלכלה של לונדון לפני שקיבל דוקטורט במדע המדינה מאוניברסיטת אסקס (Essex) ב-1974 – בסיס אקדמי בתיאוריה פוליטית שאינו שכיח בקרב ראשי מדינות באמריקה הלטינית בדורו, ואשר עיצב את האופי הטכנוקרטי של הקריירה המאוחרת שלו.
בניית קריירה פוליטית
אריאס הצטרף למפלגת השחרור הלאומי (PLN) של קוסטה ריקה, מפלגה סוציאל-דמוקרטית ששלטה בפוליטיקה של המדינה מאז מלחמת האזרחים של 1948, והתקדם בתפקידים ממונים ונבחרים ולא דרך אקטיביזם או צבא: מנהל המשרד לתכנון לאומי מ-1971 עד 1974, שר התכנון הלאומי מ-1974 עד 1977, וציר באספה המחוקקת המייצג את הרדיה מ-1978 עד 1981. הרקע במשרד התכנון – יבש, טכני ובלתי מורגש ברובו לציבור – העניק לו את האמינות המנהלתית להתמודד לנשיאות ב-1986, מרוץ שבו ניצח מטעם מפלגת PLN.
אזור בוער
אריאס נכנס לתפקידו ב-1986 אל תוך מרכז אמריקה שסועת מלחמה: ממשלת הסנדיניסטים בניקרגואה נלחמה במורדי ה"קונטראס" הנתמכים על ידי ארצות הברית, אל סלוודור וגואטמלה היו שקועות במלחמות אזרחים נגד התקוממויות שמאלניות, והונדורס אירחה חלק ניכר מהתשתית הצבאית האמריקאית שתמכה בקונטראס. במקום ליישר קו עם אחד המחנות של המלחמה הקרה, בחר אריאס – המייצג מדינה שביטלה את צבאה ב-1948 – לתכנן מתווה שלום משלו ולקדם אותו ישירות מול חמש הממשלות המעורבות. הסכמי אסקויפולאס II (Esquipulas II Accords) שנחתמו על ידי נשיאי קוסטה ריקה, אל סלוודור, גואטמלה, הונדורס וניקרגואה ב-7 באוגוסט 1987, קראו להפסקות אש, לתהליכי חנינה, לדמוקרטיזציה ו–באופן מפורש – להסרת מעורבותן של מעצמות זרות בסכסוכים הפנימיים של האזור, הוראה שכוונה כלפי וושינגטון באותה מידה שכוונה כלפי מוסקבה או הוואנה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →פרס נובל
ועדת פרס נובל העניקה לאריאס את פרס השלום לשנת 1987 במפורש על העבודה שהובילה להסכם מ-7 באוגוסט, תוך הכרה אישית בו ולא בקבוצת החותמים. התוכנית עצמה מעולם לא יושמה במלואה כפי שנכתבה, והלחימה נמשכה במדינות מסוימות במשך שנים לאחר מכן, אך מנגנוני הליבה שלה – הפסקות אש בפיקוח בינלאומי, בחירות במשא ומתן ופיקוח דיפלומטי אזורי – תרמו ישירות להסדרים שסיימו בסופו של דבר את המלחמות בניקרגואה (1989–1990) ובאל סלוודור (1990–1993). הפרס של אריאס חריג בין זוכי פרס נובל לשלום בכך שהוא נשען על מסמך דיפלומטי ספציפי ומתוארך ולא על מפעל חיים של תמיכה או פעולה בודדת של עדות מוסרית.
כהונה שנייה ושנויה במחלוקת
חוקת קוסטה ריקה אסרה כהונות נשיאותיות רצופות, אך פסיקה של בית המשפט החוקתי ב-2003 פתחה את הדלת לחזרתו של אריאס, והוא ניצח בקושי בכהונה שנייה בפברואר 2006, כשהוא מנצח את אוטון סוליס (Ottón Solís) בכ-18,000 קולות. נשיאותו השנייה התבררה כמחלוקתית הרבה יותר מהראשונה: הוא העביר את ההכרה הדיפלומטית של קוסטה ריקה מטאיוואן לסין היבשתית ב-2007, ותחת לחץ סיני שהופעל עליו, שכנע את הדלאי לאמה לדחות ביקור מתוכנן במהלך מהומות בטיבט – מהלך שמבקריו ראו כסחר במדיניות החוץ העצמאית המסורתית של קוסטה ריקה עבור גישה כלכלית. הוא גם ניסה ללא הצלחה לתווך במשבר החוקתי של הונדורס ב-2009, כשהוא מציע תוכנית בת שבע נקודות להשבת הנשיא המודח, הצעה שהממשלה הזמנית דחתה על הסף. המורשת הכלכלית של כהונתו הראשונה – תפנית מייצוא מסורתי של קפה ובננות לעבר תיירות וחקלאות לא-מסורתית – עוררה ביקורת מתוך מפלגתו הסוציאל-דמוקרטית כסטייה מעקרונות היסוד שלה.
מחלוקות מאוחרות
שנותיו המאוחרות של אריאס התאפיינו בהאשמות חמורות וביישובן הסופי. בשנת 2019, מספר נשים, בהן פסיכיאטרית, האשימו אותו בתקיפה מינית ובהטרדה; הוא הכחיש כל אישום, ובדצמבר 2020 דחו התובעים בקוסטה ריקה את טענות ההטרדה בשל היעדר ראיות מספיקות. בנפרד, הוא הועמד לדין ב-2017 בגין צו כרייה משנת 2008 שנקשר לפרויקט הפקת זהב של חברה קנדית ליד אזור גבול מוגן, תיק שהסתיים בזיכויו המלא באוקטובר 2019. בשנת 2025 ביטל משרד החוץ האמריקאי את אשרת הכניסה שלו, דבר שאריאס ייחס בפומבי לתפקידו בשיפור הקשרים בין קוסטה ריקה לסין.
מדוע אוסקר מכונה גאון
אריאס אינו מכונה בדרך כלל גאון במובן אמנותי או מדעי, והצגת הישגו בצורה ישרה היא ככישרון דיפלומטי ופוליטי נדיר ולא כבריקות אינטלקטואלית טהורה: היכולת לנסח מסגרת שלום ישימה מתוך עמדה של חולשה לאומית יחסית – לקוסטה ריקה לא היה צבא והיה לה מעט כוח מינוף אזורי – ואז לשכנע ארבעה ראשי מדינות מכהנים, שחלקם היו במלחמה פעילה, לחתום עליה. זהו כישרון אמיתי וספציפי למדינאות, הבנוי על הכשרתו האקדמית בתיאוריה פוליטית ומלוטש דרך שנים בתפקידים ממשלתיים טכניים לפני שהתמודד אי פעם לנשיאות. הציטוט של ועדת פרס נובל, הקשור להסכם אחד ולא למכלול עבודה הומניטרית, הוא עצמו עדות לכך שעמיתיו שפטו את ההישג כקונקרטי וכניתן לייחוס אישי אליו. טיעוני הנגד מהותיים: תוכנית אסקויפולאס מעולם לא יושמה במלואה, מלחמות אזוריות נמשכו שנים לאחר 1987, והרקורד המאוחר של אריאס – התפנית השנויה במחלוקת מול סין, התיווך הכושל בהונדורס, והאשמות אמינות שנדחו מאוחר יותר – מסבכים כל דיוקן פשוט של מדינאי בעל חזון. הישגו מובן בצורה הטובה ביותר כפעולה דיפלומטית יחידה ומשמעותית מבחינה היסטורית ולא כרקורד מתמשך של שיקול דעת יוצא דופן.
מורשת
אריאס נותר נקודת התייחסות למה שמדינה קטנה ומפורזת יכולה להשיג מבחינה דיפלומטית כאשר היא מתחייבת באופן מלא לתהליך שלום במקום לבחור צדדים במאבק כוחות גדול יותר. עשורים לאחר מכן, עם יותר מחמישים תוארי דוקטור לשם כבוד ופרסים הכוללים את פרס השלום על שם מרטין לותר קינג ג'וניור ופרס נסיכת אסטוריאס, המוניטין שלו עדיין נשען ברובו המוחלט על אותו אחר צהריים של אוגוסט בגואטמלה סיטי – תזכורת לכך שהשפעה ברמת פרס נובל יכולה להישען על מסמך אחד שעוצב בקפידה ולא על מפעל חיים של תמיכה.