המלחין, שנולד במונס (Mons) בשנת 1532 ונודע לימים בשמות רבים – בהם אורלנדו די לאסו (Orlando di Lasso), אורלנד דה לאסוס (Orlande de Lassus) ורולאן דה לאטר (Roland de Lattre) – הפך לדמות מרכזית בשלהי תקופת הרנסאנס. כנציג המשפיע ביותר של האסכולה הפרנקו-פלמית, יצירתו כללה אלפי יצירות ווקאליות, שגישרו בין התרבויות המוזיקליות של ארצות השפלה ההבסבורגיות וחצר דוכסות בוואריה.
קריירה מוקדמת ומינויים ברומא
בצעירותו הרבה לנסוע ברחבי אירופה, ועבר מארצות השפלה למנטובה (Mantua), סיציליה ומילאנו (Milan) יחד עם פראנטה גונזגה (Ferrante Gonzaga). בראשית שנות העשרים לחייו השתקע ברומא. בשנת 1553 קיבל את המשרה היוקרתית של מאסטרו די קאפלה בבזיליקת יוחנן הקדוש בלטראנו (Basilica of Saint John Lateran). למרות עלייתו המקצועית המהירה, תקופת כהונתו ברומא נמשכה שנה אחת בלבד לפני שנסע דרך צרפת ואנגליה, ולבסוף חזר לארצות השפלה כדי לפרסם את יצירותיו הראשונות בשנת 1556.
חצר מינכן
בשנת 1556 נכנס לשירותו של הדוכס אלברכט החמישי (Albrecht V) במינכן, שם נשאר לשארית הקריירה שלו. בשנת 1558 נשא לאישה את רגינה וקינגר (Regina Wäckinger), בת לוויה בחצר. בשנת 1563 ירש את לודוויג דאזר (Ludwig Daser) כקאפלמייסטר (מנצח מקהלה). המוניטין שלו משך תלמידים מכל רחבי אירופה, ביניהם אנדראה גבריאלי (Andrea Gabrieli). למרות הצעות עבודה חוזרות ונשנות מחצרות אירופיות אחרות, הוא העדיף בעקביות את היציבות שבתפקידו במינכן תחת אלברכט החמישי ויורשו, וילהלם החמישי (Wilhelm V).
יצירה וסגנון מוזיקלי
הקטלוג שלו עולה על 2,000 יצירות, הכוללות מוטטים בלטינית, מדריגלים באיטלקיות, שאנסונים בצרפתית ולידר בגרמנית. בעוד שנמנע מיצירות כליות טהורות, המוזיקה הווקאלית שלו התאפיינה ברבגוניות בין סוגות חילוניות לקודש. יצירותיו המאוחרות, שהושפעו מהקונטרה-רפורמציה הקתולית, הפכו למעודנות ושמרניות יותר ויותר. הישגו המרכזי האחרון, ה-Lagrime di San Pietro (דמעות פטרוס הקדוש), מהווה מחזור בולט של מדריגלים רוחניים המוקדשים לאפיפיור קלמנס השמיני (Clement VIII).
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →חיים מאוחרים ומורשת
בשנת 1570 העניק לו הקיסר מקסימיליאן השני (Maximilian II) תואר אצולה, והאפיפיור גרגוריוס השלושה עשר (Gregory XIII) העניק לו מאוחר יותר את מסדר דורבנות הזהב (Order of the Golden Spur). במהלך העשור האחרון לחייו נאבק בבריאותו המידרדרת ובהתקפי מלנכוליה, וקיבל טיפול מהרופא תומאס מרמן (Thomas Mermann). הוא הלך לעולמו ב-14 ביוני 1594, בצירוף מקרים באותו היום שבו הוציא מעסיקו מכתב פיטורין שלא הגיע אליו מעולם. הוא נקבר בבית הקברות של הפרנציסקנים הישן (Alter Franziskaner Friedhof) במינכן.
עובדות מהירות
- לידה: 1532, מונס, ארצות השפלה ההבסבורגיות - פטירה: 14 ביוני 1594, מינכן - יצירה בולטת: Lagrime di San Pietro - תפקידים: קאפלמייסטר (מנצח מקהלה) - שפות בשימוש: צרפתית, גרמנית, לטינית, ספרדית, הולנדית, הולנדית פלמית, צרפתית תיכונה - פרסים: מסדר דורבנות הזהב
שאלות נפוצות של קוראים
### מהי הדרך הנכונה לאיית את שמו?
רשומות היסטוריות מכילות וריאציות רבות, כולל Orlande de Lassus, Orlando di Lasso ו-Roland de Lattre. מכיוון שאין עדות לכך שהעדיף שם מסוים, כל הווריאציות מקובלות באופן כללי.
### האם הוא כתב מוזיקה כלית?
לא. אין עדות לכך שהלחין מוזיקה כלית, וזהו חיסרון חריג עבור מלחין בעל היקף יצירה ובתקופה כזו.