נוסטרדמוס: הרופא שהפך לנביא
בשנת 1537, בעת שמישל דה נוטרדאם (Michel de Nostredame) נסע לטפל בקורבנות המגפה בעיר אחת, אשתו וילדיו מתו מהמחלה בעיר אחרת. זוהי אחת האירוניות האכזריות של התקופה, שהאיש שיבלה את שארית חייו בזיקה לחיזוי קטסטרופות, לא יכול היה לחזות או למנוע את האסון שפקד את ביתו שלו. מה שהוא יכול היה לעשות, ועשה במיומנות אמיתית, היה לטפל במגפה עצמה — שנים לפני שכתב ולו שורת נבואה אחת.
משפחה ששיכתבה את שמה
נוסטרדמוס נולד בשם מישל נוטרדאם (Michel Notredame) ב-14 בדצמבר 1503 בסן-רמי-דה-פרובאנס (Saint-Rémy-de-Provence), שבדרום צרפת. משפחתו התנצרה מהיהדות לנצרות, ושינתה את שמה כדי להישאר בטוחה בתוך הסובלנות המשתנה של צרפת הקתולית כלפי משפחות יהודיות שהתנצרו. מאוחר יותר הוא טען למוצא ממשפחת רופאים, אם כי ראיות מהימנות יותר מצביעות על כך שאביו וסבו היו למעשה סוחרי תבואה אמידים ולא רופאים. השכלתו המוקדמת הגיעה בחלקה מסביו, וב-1517 החל בלימודים פורמליים באביניון (Avignon), שם תוכנית הלימודים כללה דקדוק, רטוריקה, לוגיקה, מוזיקה, מתמטיקה ואסטרונומיה — הטריוויום והקוואדריוויום הקלאסיים שעיצבו את מוחו של המשכיל בתקופה ההיא. ב-1522 עבר לאוניברסיטת מונפלייה (Montpellier) כדי ללמוד רפואה, כשהוא מתמקד במיוחד בפרמקולוגיה ובטיפול במגפה, וסיים את לימודיו ב-1525 בגיל עשרים ושתיים, כשהוא מעברת את שמו לנוסטרדמוס עם תחילת עבודתו כרופא.
רוקח ורופא מגפה
נוסטרדמוס בילה את שנות העשרים והשלושים לחייו כרופא ורוקח פעיל, לימד תקופה קצרה במונפלייה וב-1532 התמחה אצל הרופא והמלומד ז'ול-סזאר סקליגר (Jules-César Scaliger) באז'ן (Agen). המוניטין הרפואי שלו נשען על גישתו לטיפול במגפה, תחום אותו למד באופן פורמלי ועסק בו בדרום צרפת, תוך פיתוח תרופות ותכשירים משלו כרוקח במקום פשוט לציית לדוגמות רפואיות מסורתיות. לעבודה זו היה מחיר אישי כבד: ב-1537, בעת שנסע לטפל בקורבנות מגפה במקום אחר, אשתו הראשונה וילדיהם מתו מהמחלה בביתם. לאחר מכן הוא בנה מחדש את חייו האישיים, נישא לאן פונסארד (Anne Ponsarde) מסלון-דה-פרובאנס (Salon-de-Provence) ונולדו להם שישה ילדים, גם בעת שהמשיך לבנות מוניטין כרופא מגפה יעיל ומבוקש בתקופה שבה טיפול יעיל מכל סוג היה נדיר.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מאלמנכים ועד מאות של חרוזים
פנייתו של נוסטרדמוס לנבואה החלה בסוף שנות ה-40 של המאה ה-16 והפכה לעסק הוצאה לאור בפני עצמו. החל מ-1550 הוא פרסם אלמנכים אסטרולוגיים שנתיים, פרסומים פופולריים ומצליחים מסחרית ששילבו חיזוי מזג אוויר, חישובים פלנטריים ותחזיות במתכונת שקוראים בני התקופה כבר היו רגילים אליה. עבודתו השאפתנית הרבה יותר, "הנבואות" (Les Prophéties), החלה להופיע ב-1555: אוסף של קוואטרנים — בתים בני ארבע שורות מחורזות — המקובצים לקבוצות של מאה שנקראות "מאות" (centuries), ולדבריו, התחזיות הגיעו עד לשנת 3797. החרוזים נכתבו בסגנון מוצפן במכוון, תוך ערבוב של צרפתית, לטינית, יוונית ומילים מומצאות או ארכאיות, כאשר אירועים מתוארים בעקיפין ולא בשמם המפורש — סגנון שהפך את הקוואטרנים לעמידים בפני זיוף, ובאופן לא מקרי, גם בפני צנזורה בתקופה שבה פרסום נבואות פוליטיות או דתיות מפורשות עלול היה להיות מסוכן.
חסות חצר המלוכה תחת קתרין דה מדיצ'י
המוניטין שלו גדל כאשר חלק מהתחזיות נראו לבני דורו כאילו התגשמו, וב-1556 הזמינה אותו המלכה קתרין דה מדיצ'י (Catherine de Médicis) לפריז כדי לערוך הורוסקופים עבור בניה — סימן לחסות מלכותית רצינית עבור רופא שהפך לחוזה עתידות מפרובאנס הפרובינציאלית. הוא בילה את שנותיו האחרונות חזרה בסלון-דה-פרובאנס, המשיך לפרסם אלמנכים ולהרחיב את "הנבואות" שלו, לפני שמת שם בתחילת יולי 1566, כשהוא סובל לפי הדיווחים מדלקת פרקים, גאוט ובצקת בתקופתו האחרונה.
התחזיות והבעיה שבאמונה בהן
המוניטין המאוחר של נוסטרדמוס נשען על רשימה ארוכה של תחזיות שנטען כי התגשמו: תומכיו מייחסים לקוואטרנים שלו את חיזוי מות המלך אנרי השני (Henri II), המהפכה הצרפתית, עליית נפוליאון, עליית היטלר, ואפילו את מתקפות ה-11 בספטמבר. הטיעון הספקני נגד כמעט כל הטענות הללו הוא פשוט ומתועד היטב: מכיוון שהקוואטרנים מתארים קטגוריות כלליות של קטסטרופות — מלחמות, שריפות, נפילת אנשים גדולים, אסונות טבע — בשפה מעורפלת ומוצפנת במכוון, הופך הדבר לאפשרי, לאחר כל אירוע היסטורי דרמטי מספיק, למצוא קוואטרן שניתן לקרוא כאילו "חזה" אותו. זוהי פרשנות רטרואקטיבית ולא ראיית הנולד אמיתית: ההתאמה מתרחשת לאחר האירוע, מונעת על ידי קוראים שמונעים למצוא התאמה, ולא לפניה, בשום דרך שיכולה הייתה לשמש לציפייה למה שעומד לקרות. לא קיים אף מקרה מתועד של מישהו שהשתמש בקוואטרן של נוסטרדמוס כדי לזהות נכונה אירוע עתידי ספציפי מראש, עם דיוק כזה שהיה פוסל צירוף מקרים או פרשנות בדיעבד.
מדוע נוסטרדמוס מכונה גאון
נקודת המוצא הכנה היא שנוסטרדמוס מעולם לא היה גאון של נבואה במובן כלשהו שקורא מודרני צריך לקבל כפשוטו — התחזיות שהתגשמו לכאורה בקוואטרנים שלו הן תוצר של עמימות וחוכמה לאחר מעשה, לא כוח חיזוי מוכח, והתיעוד ההיסטורי אינו מכיל מקרה מאומת של אירוע עתידי ספציפי שחזה נכונה משיריו לפני התרחשותו. מה שהוא היה, והמקום שבו טענה אמיתית למיומנות יוצאת דופן אכן קיימת, הוא רופא רנסאנסי מאומן ומוכשר באמת: בעל השכלה רשמית ברפואה ובפרמקולוגיה במונפלייה, מנוסה בשטח בטיפול בקורבנות מגפה בתקופה שבה כמעט שום טיפול לא עבד, ומיומן מספיק כרוקח ומרפא כדי לבנות מוניטין מקצועי רציני ללא תלות בתהילתו המאוחרת. הכישרון הספרותי שלו היה גם הוא אמיתי, אם כי צר יותר ממה שנהוג לייחס לו — הקוואטרנים הם צורה פואטית ייחודית ועמידה, ויכולתו לכתוב בסגנון מעורפל מספיק כדי לשרוד ארבע מאות וחצי של פרשנות מחדש היא בעצמה סוג של מלאכה, גם אם מלאכה זו קרובה יותר להנדסה רטורית מאשר לראיית הנולד אמיתית. לקרוא לו "גאון" כיום אומר יותר על התיאבון התרבותי המתמשך לנבואות מאשר על כל כוח מיוחד שהיה ברשותו.
מורשת
טביעת הרגל ההיסטורית בפועל של נוסטרדמוס היא מחקר בחוסר התאמה בין מוניטין למציאות: רופא ורוקח אזורי מוכשר שכתב אוסף אחד של שירה מעורפלת במכוון הפך, מאות שנים מאוחר יותר, לשם המפורסם ביותר בנבואות פופולריות במערב — לא בגלל שהתחזיות שלו הוכחו כעובדות, אלא בגלל שהעמימות שלהן הפכה אותן לניתנות להתאמה אינסופית לכל משבר שכל דור חדש של קוראים נזקק להן כדי להסביר.