נואה ווילדשוט: החניכה הנבחרת של אן-סופי מוטר
בשנת 2014, כנרת הולנדית בת שלוש עשרה הצטרפה להרכב ההופעות "מוטר ווירטואוזי" (Mutter Virtuosi) שאן-סופי מוטר מרכיבה מנגנים צעירים שהיא מעריכה. שנה לאחר מכן, מוטר עשתה צעד נוסף והפכה למנטורית האישית שלה. מערכת יחסים זו – אחת ההמלצות המשמעותיות ביותר הקיימות בעולם הכינור – היא הציר שעליו סובבת הקריירה של נואה ווילדשוט (Noa Wildschut). בגיל חמש עשרה כבר היה לה חוזה בחברת וורנר קלאסיקס (Warner Classics); בגיל שש עשרה, אלבום בכורה של יצירות מוצארט.
נולדה לתוך התזמורת
ווילדשוט נולדה ב-9 במרץ 2001 בהילברסום (Hilversum), עיירת השידור ההולנדית, לתוך משפחה שבה הכינור לא היה תחביב אלא מקצוע המשפחה. אביה, אריאן ווילדשוט (Arjan Wildschut), הוא ויולן בתזמורת הרדיו הפילהרמונית (Radio Filharmonisch Orkest). אמה, ליאורה איש-חורוויץ (Liora Ish-Hurwitz), היא מורת לכינור, והייתה זו שאמה נתנה לווילדשוט את שיעוריה הראשונים.
דבר זה חשוב יותר מקישוט ביוגרפי רגיל. ילדה המקבלת הוראה בבית ממורה מקצועית לכינור, בבית שבו נגן תזמורת חוזר מהחזרה, אינה "מגלה" את מוזיקה; היא נחנכת לתוך תרבות עבודה. בגיל שש היא כבר הופיעה בפומבי, והופיעה בקונצרט הילדים על תעלות אמסטרדם (Kinderprinsengrachtconcert) ב-2007 – מהדורת הילדים של סדרת הקונצרטים לצד תעלות אמסטרדם, וטקס מעבר הולנדי עבור מוזיקאים צעירים מוכשרים.
מכונת הכישרונות ההולנדית
מ-2008 למדה ווילדשוט באקדמיית סוולינק (Sweelinckacademie), תוכנית הכישרונות הצעירים בקונסרבטוריון של אמסטרדם (Conservatorium van Amsterdam), תחת קוסייה ווייזנבק (Coosje Wijzenbeek) – מורה שאולפן ההוראה שלה שימש במשך עשורים כנקודת הכניסה עבור נגני המיתר המבטיחים ביותר במדינה. היא ניגנה עם תזמורת הנוער פנסי פידלרס (Fancy Fiddlers) הן כחברה בהרכב והן כסולנית, והופיעה בפסטיבלים לצד פסנתרנים מדור שונה לחלוטין: פאולו ג'אקומוטי ב-2009 ויבגני קיסין ב-2010. היא הייתה בת תשע בזמן הופעתו של השני מביניהם. מלגה מקרן ואנדן-אנדה (VandenEnde Foundation) כיסתה את השנים שבהן הקריירה היא כולה עלויות וללא הכנסה.
בשנת 2010 היא זכתה בפרס הראשון בקטגוריית גיל מתחת לגיל ארבע עשרה בתחרות הבינלאומית על שם לואי שפור בויימאר. בשנת 2012 היא זכתה בפרס הראשון בקטגוריית הגיל שלה בתחרות "יורדנס ווייולדאגן" (Iordens Viooldagen), שהתקיימה בקונסרבטוריון המלכותי של האג. באותה שנה הגיעה צורה ציבורית יותר של הכרה: היא הופיעה ב"לילה של המבטיחים" בקונצרטחבאو (Koninklijk Concertgebouw) באמסטרדם וקיבלה את פרס הכישרון הצעיר של האולם. בשנת 2013 היא עברה בתוך הקונסרבטוריון של אמסטרדם ללמוד אצל ורה בטס (Vera Beths), ובשנת 2017 הוענקה לו ווילדשוט מלגת הכינור של קרשס (Kersjes vioolbeurs), מלגת הכינור ההולנדית.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →לצד ההכשרה הפורמלית הגיעה רשימה ארוכה של כתות אמן (masterclasses) עם מוזיקאים המייצגים כמעט כל ענף במסורת המיתרים: המנצח והכנר יאפ ואן זוודן, הכנר הגרמני פרנק פטר צימרמן, הכנר הרומני-הולנדי ליוויאו פרונארו, הפסנתרן מנחם פרסלר והצ'לן אאנר ביילסמה. היא גם ניגנה מוזיקת קמרה עם ז'נין יאנסן בפסטיבל המוזיקה הקאמרית הבינלאומי באוטרכט.
אפקט מוטר
כל האמור לעיל מתאר כישרון לאומי נתמך היטב באופן יוצא דופן. מה ששינה את ההיקף היה אן-סופי מוטר. ווילדשוט הצטרפה להרכב "מוטר ווירטואוזי" ב-2014, בגיל שלוש עשרה, ומ-2015 שימשה מוטר כמנטורית שלה. מוטר היא אחת הכנרות החיות הבודדות שתשומת הלב האישית שלה מתפקדת ככלי קריירה בפני עצמו – שילוב של לימודים, פלטפורמת סיבוב הופעות וערבות ציבורית. יהא תוכן אומנותי של המנטוריות אשר יהא, השפעתו המעשית הייתה העברת עילת פלא הולנדית לבמה בינלאומית מספר שנים מוקדם יותר ממה שהמסלול הרגיל מאפשר.
חוזה ההקלטות הגיע במהירות. ווילדשוט חתמה בוורנר קלאסיקס ב-2016, בגיל חמש עשרה. אלבום הבכורה שלה, שיצא בשנת 2017, הוקדש למוצארט, והוקלט יחד עם הפסנתרן יורם איש-חורוויץ (Yoram Ish-Hurwitz) – החולק את שם המשפחה של אמה – ועם תזמורת הקמרה של הולנד תחת ניצוחו של גורדן ניקוליץ' (Gordan Nikolić). היא ואיש-חורוויץ מופיעים גם כדואו קאמרי. בחירת מוצארט לאלבום בכורה היא משמעותית ומעט מסוכנת: זהו רפרטואר שאינו מסתיר דבר, שבו האינטונציה והניסוח חשופים וזיקוקים טכניים אינם יכולים להציל פרשנות דלה.
הכלי
ווילדשוט מנגנת בכינור שנבנה על ידי ג'ובאני בטיסטה גרנצ'ינו (Giovanni Battista Grancino) בשנת 1714, שקיבלה באמצעות קרן הכלים הלאומית ההולנדית (Nederlands Muziekinstrumenten Fonds) – הקרן הלאומית המשאילה כלים היסטוריים לנגנים הולנדים. זוהי תזכורת לכך שבצמרת מקצוע זה הכלי לעולם אינו בבעלות האדם המנגן בו. קריירה כמו זו של ווילדשוט נשענת על שרשרת של תמיכה מוסדית: מלגת קרן בילדות, תוכנית כישרונות בקונסרבטוריון, פרס של אולם, קרן כלים לאומית, ומנטורית בעלת מוניטין בסדר גודל של דויטשה גרמופון (Deutsche Grammophon).
מדוע נואה מכונה גאונה
אף מבקר, מורה או חבר מושבעים בתיעוד הציבורי לא השתמש במילה זו לגבי ווילדשוט, וזה יהיה בגדר השמצה לרמוז אחרת. הטענה שניתן לטעון ביושר מצומצמת יותר: היא זוהתה, שוב ושוב ובאופן עצמאי, על ידי אנשים שתפקידם הוא זיהוי כישרונות – ווייזנבק, פאנל הפרסים של הקונצרטחבאو, וורנר קלאסיקס, ואן-סופי מוטר – והזיהוי התרחש מוקדם מספיק כדי להיות בולט. המנטוריות של מוטר משנת 2015 היא העדות החיצונית החזקה ביותר, דווקא משום שהיא מהווה אות יקר ולא סתם מחמאה.
הפקולטה המעורבת היא מלאכה ולא אינטלקט, וכדאי להיות ברורים לגבי ממה מורכבת אותה מלאכה. נגינה בכינור ברמה זו היא בעיה של דיוק מוטורי קיצוני – ההבדל בין תו מכוון לתו שאינו מכוון הוא שבריר מילימטר של מיקום האצבע, המבוצע ארבעים פעמים בשנייה, בעוד זרוע ימין שולטת באופן עצמאי במהירות, בלחץ ובנקודת המגע כדי לעצב את הצו. ביצוע דבר זה באופן אמין מגיל שש, בפומבי, הוא מה שההקלטות המוקדמות שלה מדגימות. זוהי מיומנות פיזית ושמיעתית המאומנת תחת השקפה מומחית מינקות, ולא מעשה של מחשבה מקורית.
מקרה הנגד הוא אמיתי. ניצחונותיה בתחרויות היו פרסי קטגוריית גיל באירועים לאומיים וברמת הנוער, ולא תחרויות בוגרים פתוחות. קטלוג ההקלטות שלה נותר קטן. וילדות שהועברה בתוך משפחה מוזיקלית מקצועית עם אמא מורת לכינור היא בדיוק הסביבה המייצרת תוצאה זו – מה שהופך את הישגה למרשים אך לא בלתי מוסבר. עילת פלא היא המילה המדויקת כאן; גאונות עדיין לא הושגה.
מה בא אחר כך
הקריירה של ווילדשוט היא מחקר במה שתשתיות מוזיקליות בנויות היטב יכולות לעשות עבור ילד מחונן: הולנד זיהתה אותה בגיל שש, מימנה אותה, לימדה אותה, נתנה לה במה, ומסרה לידיה גרנצ'ינו משנת 1714. מוטר עשתה את השאר. השאלה הפתוחה – זו שתחליט על המורשת שלה – היא מה תעשה בקריירה של מבוגרת שאינה רכובה עוד על מומנטום של היותה צעירה באופן יוצא דופן.