נמדי אזיקיווה: העיתונאי שדיבר את ניגריה אל עבר עצמאות
ביוני 1953, קוראי עיתון בלאגוס פתחו את מדורי הספורט שלהם ומצאו דיווח על משחק שונה מכל מה שהכירו: "ניגריה זוכה בגביע החופש בכדורגל פוליטי מרגש", תיאור בדיוני של ניצחון 0:10 של ניגריה על בריטניה, שהוסווה כסיקור ספורטיבי כדי לחמוק מצנזורים קולוניאליים. האיש שכתב זאת, בנג'מין נמדי אזיקיווה (Benjamin Nnamdi Azikiwe), כבר בילה שני עשורים בהפיכת העיתונות לנשק, והוא עתיד היה להפוך לאיש העומד בראש המדינה שברא בעטו – המושל הכללי הילידי הראשון של ניגריה ונשיאה הראשון. מעטים ממקימי מדינות אפריקה המודרניות הגיעו לשלטון דרך מכונת דפוס ולא דרך שדה הקרב.
שם איגבו שפירושו "אבי חי"
אזיקיווה נולד ב-16 בנובמבר 1904, בזונגרו (Zungeru), עיירה מנהלית קולוניאלית בצפון ניגריה, להורים מבני האיגבו (Igbo); אביו עבד כפקיד עבור הממשל הבריטי של מזרח ניגריה. שמו, שפירושו "אבי חי", ליווה אותו מזרחה ומערבה ברחבי מושבה שעדיין עוצבה על ידי שליטיה. הוא למד בבית הספר התיכון לבנים מתודיסטים (Methodist Boys' High School) בלאגוס, ולאחר מכן חצה את האוקיינוס האטלנטי עבור השכלה אמריקאית שמעטים מבני דורו יכלו להשתוות לה: אוניברסיטת הווארד (Howard University), תואר במדע המדינה מאוניברסיטת לינקולן (Lincoln University) בפנסילבניה ב-1927, תואר שני בהצטיינות שם ב-1930, ותואר שני נוסף באנתרופולוגיה ומדע המדינה מאוניברסיטת פנסילבניה ב-1933. בלינקולן, בין חבריו לספסל הלימודים היו נשיא גאנה לעתיד קוואמה נקרומה (Kwame Nkrumah) ושופט בית המשפט העליון של ארה"ב לעתיד ת'ורגוד מרשל (Thurgood Marshall) – דור של אנשים שכל אחד מהם, במדינות שונות, ישכתב את הכללים לגבי מי רשאי להחזיק בכוח.
בניית אימפריית עיתונים
אזיקיווה חזר לאפריקה ב-1934 כעורך ה"אפריקן מורנינג פוסט" (African Morning Post) באקרה, שם עריכתו הפאן-אפריקאית הובילה להגשת כתב אישום על הסתה ב-1936 בעקבות מאמר שכותרתו "האם לאפריקאי יש אלוהים?" – הוא הורשע ולאחר מכן זוכה בערעור, תבנית של הטרדה קולוניאלית ושרידות משפטית שחזרה על עצמה לאורך הקריירה שלו. ב-1937 עבר ללאגוס והקים את ה"ווסט אפריקן פיילוט" (West African Pilot), שנבנה סביב המוטו "הראה את האור והאנשים ימצאו את הדרך". ה"פיילוט" ערבב פוליטיקה לאומנית קשה עם טורי רכילות ומדור נשים, נוסחה פופוליסטית שהזניקה את תפוצתו אל מעבר ל-25,000 עותקים, לפני ה"ניגריאן דיילי טיימס" (Nigerian Daily Times) הממסדי, והוא התפתח ל"קבוצת העיתונים של זיק" (Zik Group of Newspapers) עם מהדורות בפורט הרקורט, ווארי, אנוגו, איבאדן וקאנו. זה היה, למעשה, כלי ארגוני פוליטי כלל-ארצי שהוסווה כחברת מדיה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מחדר החדשות למועצה הלאומית
ב-1944 היה אזיקיווה שותף להקמת המועצה הלאומית של ניגריה והקמרון (National Council of Nigeria and the Cameroons) יחד עם הרברט מקולי (Herbert Macaulay), והפך למזכירה הכללי ב-1946 ולאחר מותו של מקולי, לדמות הדומיננטית בה. הוא נכנס למועצה המחוקקת ב-1947 והפך למנהיג האופוזיציה ב-1951, לפני שעבר למזרח ניגריה כראש ממשלה אזורי ב-1952 וראש ממשלה ב-1954. מול יריבים כגון אובפמי אוולוואו (Obafemi Awolowo) ואחמדו בלו (Ahmadu Bello), שבנו את בסיסיהם על נאמנות אזורית ואתנית, דחף אזיקיווה פדרליזם פאן-ניגרי שטען כי עתיד המדינה תלוי בחציית גושי ההאוסה-פולאני, היורובה והאיגבו במקום בביצורם. ב-1955 הוא העביר את החקיקה להקמת אוניברסיטת ניגריה, שנפתחה בנסוקה (Nsukka) ב-1960, ובין 1957 ל-1958 ישב לצד אוולוואו ובלו בשיחות החוקתיות בלונדון שניהלו את נתיב היציאה של ניגריה מהשלטון הקולוניאלי.
מושל כללי, ואז נשיא
עם העצמאות ב-1960 הפך אזיקיווה למושל הכללי של ניגריה, וכאשר הפכה המדינה לרפובליקה ב-1963 הוא נבחר לנשיאה הראשון ולמפקד העליון, ראש טקסי של פדרציה צעירה שכבר נמתחה לאורך תפריה האזוריים. נשיאותו היתה נתונה למתח זה: בחירות פדרליות שנויות במחלוקת בדצמבר 1964 שסומנו על ידי חרמות וטענות לזיופים, ובחירות אזוריות בנובמבר 1965 במערב ניגריה שהיו כה שנויות במחלוקת עד שעוררו מהומות שהרגו כ-2,000 איש. ב-15 בינואר 1966, קציני צבא ביצעו הפיכה שהרגה את ראש הממשלה אבובכר טפאווה בלווה (Abubakar Balewa) ואת המנהיג הצפוני אחמדו בלו; אזיקיווה עצמו ניצל, אך ההפיכה סיימה את הרפובליקה הראשונה של ניגריה ופתחה שלושה עשורים של שלטון צבאי שנקטע רק בקצרה על ידי ממשל אזרחי.
מלחמה, ארגון מחדש, ונסיגה ארוכה מהשלטון
כאשר מזרח ניגריה פרשה כביאפרה (Biafra) ב-1967, אזיקיווה – בעצמו בן איגבו – תמך בתחילה בבן עמו צ'וקוואמקה אודומגו אוג'וקוו (Chukwuemeka Odumegwu Ojukwu) ופעל בזירה הבינלאומית להכרה בביאפרה, לפני ששינה את עמדתו ב-1969 והכריז על תמיכה בממשלה הפדרלית, תפנית שעלתה לו באמינות בשני הצדדים של הסכסוך העקוב מדם ביותר בהיסטוריה של ניגריה. הוא חזר לחיים הציבוריים כקנצלר אוניברסיטת לאגוס מ-1972 עד 1976, ולאחר מכן חזר לפוליטיקה אלקטורלית עם מפלגת העם הניגרית (Nigerian People's Party), כשהוא רץ ללא הצלחה לנשיאות ב-1979 ושוב ב-1983 נגד שיהו שאגארי (Shehu Shagari). ההפיכה הצבאית של 31 בדצמבר 1983 סגרה את הדלת על הפוליטיקה האזרחית הניגרית לדור נוסף וסיימה בכך את הקריירה הפוליטית של אזיקיווה. הוא מת ב-11 במאי 1996, במרכז הרפואי של אוניברסיטת ניגריה במדינת אנוגו.
מדוע נמדי מכונה גאון
המקרה של אזיקיווה כגאון בנוי על העיתונות, לא על הנשיאות: הוא היה ללא ספק האדריכל החשוב ביותר של התודעה הלאומית הניגרית, תוך שימוש ב"ווסט אפריקן פיילוט" ובקבוצת העיתונים הרחבה של זיק לייצור קהל המונים עבור עצמאות במקום שבו לא היה קיים כזה, ופיתוח "זיקיזם" (Zikism) – פילוסופיה הבנויה סביב איזון רוחני, התחדשות חברתית, הגדרה עצמית כלכלית, אמנציפציה מנטלית ותחייה פוליטית – כמסגרת אינטלקטואלית, לא רק כסיסמה. בני דורו והיסטוריונים מאוחרים יותר זקפו לזכותו את "טיפוח, עיצוב והובלת הרוח הלאומנית" של דור שלם, וניגרים עדיין מכנים אותו ה"זיק הגדול של אפריקה"; פניו מופיעים על שטר חמש מאות הנאירה של המדינה. הטענה הנגדית היא שהחזון הפדרליסט שעליו עמל כל הקריירה קרס בתוך שלוש שנים מהרפובליקה שבראשה עמד: נשיאותו היתה ברובה טקסית ולא מסוגלת לבלום את היריבויות האזוריות שיצרו את הפיכות 1966, עריקתו ב-1969 מהתנועה הביאפרית שבה תמך נתפסה בעיני בני איגבו רבים כנטישה, ושני הפסדים נשיאותיים מאוחרים יותר הציעו שהמדינה שכה עמל לדמיין כבר לא רצתה שהוא יוביל אותה. גאונותו, במילים אחרות, היתה ביצירת הרעיון של ניגריה; משילות הדבר שדמיין התבררה כמיומנות נפרדת.
מורשת
טביעות אצבעותיו של אזיקיווה נמצאות על הריהוט המוסדי של ניגריה המודרנית – נמל התעופה הבינלאומי נמדי אזיקיווה באבוג'ה, אוניברסיטת נמדי אזיקיווה באווקה (Awka), אצטדיון באנוגו, ארבעה-עשר תארי דוקטור לשם כבוד, וקתדרה פרופסורית שנתרמה על שמו באוניברסיטת לינקולן ב-1990. מורשתו העמוקה יותר היא מבנית: המדינה שלטענתו צריכה להתפרק למדינות קטנות יותר וחוצות-מגזרים במקום שלושה גושים אתניים גדולים הפכה בסופו של דבר בדיוק לכך, כשהיא מתרחבת משלושה אזורים בעת העצמאות לשלושים ושש מדינות כיום, תיקוף איטי של טיעון שהעלה ואשר ברובו הפסיד בו במהלך חייו.