נינומיה סונטוקו: האיכר שהמציא את מצפונו של הקפיטליזם היפני
דודו אמר לו שקריאה לאור מנורה היא בזבוז של שמן. לכן הנער נטע לפתית על פיסת אדמה נטושה, סחר ביבול תמורת שמן למנורה, והמשיך ללמוד על חשבונו. התמרון הבודד הזה — מציאת נכס שאינו בשימוש, המרתו למשאב שחסר לך, אי-חוב לאיש — הוא כל הקריירה המאוחרת של נינומיה סונטוקו (Ninomiya Sontoku) על רגל אחת. הוא יישם זאת בכ-600 כפרים, המציא את מה שנחשב בדרך כלל לאיגוד האשראי הראשון בעולם, וסיים כפסל ברונזה כמעט בכל בית ספר יסודי ביפן.
חורבן על ידי מים
הוא נולד בשם נינומיה קינג'ירו (Ninomiya Kinjirō) ב-4 בספטמבר 1787 בקאיאמה שבמחוז סגאמי, במה שהוא כיום אודווארה, קנאגאווה, למשפחת איכרים. בשנת 1791 שיטפונות קטסטרופליים הרסו את שדות המשפחה, ועוני הגיע בעקבותיהם ונשאר. אביו מת בשנת 1800 ואמו שנתיים לאחר מכן; בגיל 16 הוא היה יתום שחי בבית דודו ועבד בשדות ביום.
ההתאוששות הייתה שיטתית ולא עניין של מזל. הוא לקח על עצמו שטח אדמה נטוש, הביא אותו לכדי ייצור, וקנה בחזרה את משק המשפחה פיסה אחר פיסה. בראשית שנות ה-20 לחייו — המקורות מציינים 20 או 24 — משק הבית שוקם, והוא המשיך לצבור עושר ממשי כבעל קרקעות בעודו אדם צעיר.
איגוד האשראי הראשון
בגיל 25 בערך, בשירות משק הבית של האטורי, הוא הקים את הגוג'וקו (gojōkō): קרן שאליה תרמו משרתים מרצונם ומהם יכלו ללוות בריבית, כאשר הסיכון מחולק בין החברים. אחוזת אודווארה הרחיבה את התוכנית ב-1820, והיא נחשבת בדרך כלל לאיגוד האשראי הראשון בעולם.
הכלי היה חשוב פחות מהתובנה שעמדה מאחוריו. סונטוקו תפס את עקרון הריבית דריבית ברגע שבו, כפי שמספר תיאור אחד, המושג לא היה מובן היטב לא בקרב הסמוראים ולא בקרב האיכרים — והוא תפס אותו ככלי לעזרת העניים ולא כנשק נגדם. גרסה מקבילה של הגוג'וקו הציעה הלוואות ללא ריבית לאורך מאה ימים עם אחריות משותפת. הוא בנה גישה לאשראי עבור אנשים שהסדר הפיננסי הקיים התייחס אליהם אך ורק כמקור לניצול.
סקוראמאצ'י
המוניטין שלו נבנה בסקוראמאצ'י, מחוז פושט רגל שאליו נשלח כדי להחיות בין השנים 1823 ו-1831. הוא נתקל בהתנגדות מיידית. תגובתו הייתה לבלות 21 ימים בצום ומדיטציה במקדש נאריטאסאן שינשו-ג'י, ויצא משם עם המושג המוניסטי של איצ'יאן (ichien), "עיגול אחד", שיארגן את חשיבתו לאחר מכן.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →אז הוא ניגש לעבודה. הוא הנפיק הלוואות בריבית נמוכה עבור זרעים וכלים, שניתן להחזירם מהיבול שיוצר. הוא בנה קונצנזוס באמצעות דיון כפרי משתף — אימוקוז'י (imokoji) — במקום מתן פקודות מלמעלה. הוא קידם מסחר בשוק האורז וארגן יישוב מחדש על אדמות בור. תפוקת האורז הפוטנציאלית בסקוראמאצ'י כמעט הוכפלה במהלך אותן שמונה שנים, וכשהרעב הגדול של טנפו (Tenpō) היכה בשנות ה-30 של המאה ה-19, המחוז שרד אותו בזכות עתודות אסטרטגיות שהמערכת שלו צברה. במקומות אחרים באותו רעב הוא לחץ על פקידי מחוז לפתוח את האסמים הציבוריים לכפריים מורעבים.
לפי הערכות מסוימות, עד 600 כפרים נהנו בסופו של דבר מהדרכתו הישירה, וגישתו הפכה למתודולוגיה הסטנדרטית לפיתוח כלכלי פאודלי. בסופו של דבר הופקד בידיו ניהול של אחוזה של השוגון — מינוי יוצא דופן לאדם ממוצא איכרי.
הוטוקו
מערכת האתיקה הכלכלית של סונטוקו הייתה הוטוקו (hōtoku), "גמול על סגולה", סינתזה השואבת מהבודהיזם, השינטו והקונפוציאניזם ומאורגנת סביב הכרת תודה למשפחה, לאבות הקדמונים, לקהילה ולכדור הארץ עצמו. ארבעה עקרונות נשאו אותה: שיסיי (shisei), כנות ויושר; קינרו (kinrō), חריצות; בונדו (bundo), חיים בתקציב קבוע; וסויג'ו (suijō), מתן חזרה של מה שעולה על צרכיו של אדם.
הרעיון נושא המשא הוא זה שהפך אותו לשימושי באופן קבוע: פעילות כלכלית שמטרתה צבירת עושר יכולה להועיל לחברה כולה בתנאי שהיא מעוגנת בריסון ואלטרואיזם. תלמידיו תמללו את תורתו, ותנועת ההוטוקוסה (Hōtokusha) נשאה אותה קדימה לאחר מותו ב-17 בנובמבר 1856. הקיסר העניק לו לאחר מותו את הדרגה הרביעית הזוטרה.
מדוע נינומיה מכונה גאון
האיכות היא אנליטית, לא ספרותית או מדעית: יכולת לראות מערכת כלכלית כמכלול ולאתר את נקודת המינוף האחת שתניע אותה. הוא עשה זאת שוב ושוב ומנקודת התחלה אפסית. יתום, ללא השכלה וחסר קרקע, הוא הגיע בדרכו הרציונלית לריבית דריבית, לאשראי הדדי מבוסס סיכון, לצורך באגירת מזון בעת רעב, ולהסכמה משתפת ככלי ממשלתי — באזור כפרי של טוקוגאווה שבו אף אחד מאלה לא היו דוקטרינות זמינות לשאילה. מושג האיצ'יאן וארבעת עקרונות ההוטוקו אינם דקורטיביים; הם המגבלות האתיות שהוא שפט כנחוצות כדי למנוע מכלכלה אגררית מונעת אשראי מלאכול את משתתפיה, והוא הסיק אותם בעצמו במהלך שלושה שבועות של צום בנאריטאסאן.
היקף הטענות המושמעות לזכותו הוא גדול באמת. אתר Nippon.com מתאר את ההוטוקו כמספק את "היסודות האתיים והרוחניים לקפיטליזם היפני המודרני", ומציב אותו במפורש לצד התיאור של מקס ובר על הפרוטסטנטיות במערב. שיבוסאווה אייאיצ'י, יאסודה זנג'ירו, טויוטה סאקיצ'י ומאטסושיטה קונוסוקה — האנשים שבנו את הבנקאות היפנית, טויוטה ופנסוניק — כולם שאבו ממנו השראה.
כדאי לציין את טיעוני הנגד. הוא היה סינתטיקאי יותר מאשר פילוסוף מקורי; המרכיבים של ההוטוקו הגיעו משלוש מסורות קיימות, והתוכן האתי קרוב יותר להיגיון בריא מזוקק מאשר למחשבה שיטתית. הישגיו היו מנהליים ומקומיים, כפר אחר כפר, והנתון של 600 כפרים הוא הערכה ולא ספירה. גרוע מכך, המוניטין שלו נחטף: במשך עשורים לפני 1945 הוא היה קיים בבתי ספר יפנים פחות כהוגה כלכלי ויותר כפוסטר לציות וחיסכון, שזו בדיוק הקריאה שמאפשרת למדינה לחלץ עבודה ללא הדדיות. הגאונות, אם המילה חלה, היא במערכות — איגוד האשראי, עקומת התפוקה של סקוראמאצ'י, האסמים שהחזיקו מעמד — ולא בפסל.
מורשת
הפסל הוא בכל זאת מה שרוב האנשים מכירים: הנער ההולך עם חבילת עצי הסקה על גבו, קורא תוך כדי הליכה. הוא התפשט בבתי ספר יסודיים ביפן מתקופת מייג'י ואילך, כשהשורד העתיק ביותר מתוארך ל-1924 בטויוהאשי, מחוז איצ'י. רבים מפסלי הברונזה הותכו במהלך מבצעי איסוף מתכות במלחמה. לאחר מכן, לאחר המלחמה, רשויות הכיבוש האמריקאיות הורו על הסרת מקדשי ההואנדן (hōanden) מבתי הספר ואסרו על דקלום הצו הקיסרי על חינוך; מכיוון שפסליו של נינומיה עמדו בדרך כלל ליד אותם מקדשים והיו שייכים לאותה תוכנית לימודים מוסרית שלפני המלחמה, המוניטין שלו נהרס בגלל קרבה, ואינספור פסלים נעלמו. רבים נוספים הורדו בשנות ה-70 מטעמי בטיחות בדרכים.
הסטיגמה דעכה במידה רבה. פסלים מופיעים מחדש מחוץ למבני בתי ספר, הוא הוכנס לספרי לימוד שאושרו על ידי הממשלה עבור תוכנית הלימודים המוסרית החדשה ב-2018, וסרט משנת 2019, נינומיה קינג'ירו, נקט בצעד החריג של דרמטיזציה של הישגיו הממשיים ולא של חריצותו בילדותו. התיקון הזה מאחר לבוא. תפקידו הסמלי בחינוך המוסרי שלפני המלחמה הסתיר זמן רב את מה שהוא עשה בפועל, שזה היה להבין — לבדו, בכלכלה פאודלית קורסת — כיצד ניתן לגרום לאשראי, הסכמה וריסון לבנות מחדש כפרים שכולם אחרים כבר ויתרו עליהם.