נוריס דלגאדו רמירז: רב-האמן שלא חזר
בשנת 2009 ביקש רב-אמן קובני מרשות הספורט הלאומית שלו אישור להגיע יום אחד באיחור לטורניר, מכיוון שהוצעה לו עבודה כמאמן בגביע העולם. הבקשה סורבה ללא הסבר. כשחזר הביתה, פקיד מ-INDER – מכון הספורט הלאומי של קובה – שאל אותו מדוע לא פעל אחרת. משהו נסגר. "בנסיעה הבאה, לאן שלא תהיה, כבר לא אכפת לי", נזכר נוריס דלגאדו רמירז שחשב: En el próximo viaje, para donde sea, ya no me importa. המשפט שמתאר את מה שקרה אחר כך הוא קצר בספרדית. "Salí a jugar a un torneo y no regresé." יצאתי לשחק בטורניר ולא חזרתי.
השנים הקובניות
דלגאדו נולד ב-17 בספטמבר 1981, בעשור האחרון של תור הזהב של השחמט הקובני – תקופה שבה אי קטן ועני הפיק רבי-אמנים מובחרים בקצב שהביך מדינות עשירות בהרבה. הוא זכה בתואר רב-אמן בפברואר 2002, בגיל עשרים, וביסס את עצמו במהירות בשכבה העליונה של סצנה מקומית תחרותית באכזריות: שלוש מדליות כסף באליפויות קובה, החל מ-2001, ודירוג מעל 2600.
הוא ייצג את קובה באולימפיאדות השחמט של 2002, 2004 ו-2006. אירוע 2004 בקלוויה נותר נקודת השיא של השחמט האולימפי הקובני – הנבחרת סיימה במקום השביעי, התוצאה הטובה ביותר של האומה אי פעם. תרומתו של דלגאדו הגיעה מבור שהוא חפר לעצמו. "זה היה טירוף", הוא נזכר. "התחלתי עם נקודה וחצי בחמישה סיבובים". Fue una locura, comencé con uno y medio puntos en cinco rondas. ההתאוששות מהפתיחה הזו היא מסוג הדברים שמגדירים את המוניטין של שחקן בקרב עמיתיו גם כשהם לעולם לא מגיעים לציבור הרחב.
השבירה
הסברו של דלגאדו מדוע עזב הוא ספציפי ומנהלתי ולא אידיאולוגי, מה שהופך אותו למרשיע יותר. שלושה דברים הצטברו. ב-2008, חוק חדש שחייב השתתפות באליפות קובה עלה לו במקום בנבחרת האולימפית, למרות שהיה טוב יותר מהאדם שנבחר. לאחר מכן הגיעו בקשות הנסיעה: הוא הגיש חמש בקשות לשחק בחו"ל, והנציב הלאומי אמר לו שהן נדחו על ידי INDER – רק כדי שדלגאדו יגלה מאוחר יותר שהן מעולם לא הוגשו רשמית. לאחר מכן הסירוב לאימון בגביע העולם ב-2009.
הוא עזב בסביבות 2009-2010 ולא חזר. הוא התיישב תחילה בקולומביה, שם שיחק מ-2010 עד 2013 וזכה בגביע אמריקה הלטינית ובפרס הראשון שלו בסך 10,000 דולר, בין רצף של ניצחונות בטורנירים עוקבים. הוא גם זכה בטורניר בינלאומי בפלמירה, והפדרציה הקולומביאנית מופיעה ברישומי ה-FIDE שלו בין הערכים הקובניים לפרגוואיים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →אסונסיון
המעבר לפרגוואי ב-2013 לא היה החלטת שחמט. מצב המשמורת של אשתו הפך את השהות בקולומביה לבלתי אפשרית. הוא החליף פדרציות באותה שנה, ושילם כ-5,000 אירו עבור העברת הדגל – סכום שממחיש בשקט כיצד מערכת השחמט הבינלאומית ממסה בדיוק את השחקנים הכי פחות מסוגלים להרשות לעצמם זאת. אסונסיון עצמה הייתה מעיקה; הוא תיאר אותה כ"חמה פי ארבעה מהאיטי", cuatro veces más calurosa que Haití.
מה שבא לאחר מכן היה קריירה שנייה. הוא הופיע לראשונה עבור פרגוואי באולימפיאדת השחמט ה-41 ב-2014, וזכה באליפויות פרגוואי ב-2014-2015 ושוב ב-2018-2019. ב-2017 הוא ואקסל באכמן לקחו את פרגוואי לגביע העולם של FIDE, הישג ראשון למדינה; דלגאדו הודח בסיבוב הפתיחה על ידי וידיט גוג'ראתי מהודו. הוא העפיל שוב ב-2019, שם לוק מקשיין הדיח אותו בסיבוב הראשון, ושוב למהדורת 2021. מאוחר יותר עבר לברזיל תוך שהוא ממשיך לשחק תחת דגל פרגוואי.
בגיל ארבעים וחמש הוא נותר פעיל: דירוג סטנדרטי של 2509, מספר 510 בעולם ושלישי בפרגוואי, עם דירוגי ראפיד ובליץ של 2614 ו-2569. העובדה שדירוג הראפיד שלו עולה משמעותית על הדירוג הקלאסי שלו אומרת משהו על האופן שבו האינטואיציה של רב-אמן ותיק מתבגרת – ספריית הדפוסים נשארת חדה זמן רב לאחר שהתיאבון לחישוב של שש שעות דועך. על הלוח הוא מומחה סיציליאני משני הצדדים: מערכות אנטי-סיציליאניות בלבן, הניידורף והריכטר-ראוזר בשחור.
התפוצה אליה הוא שייך
דלגאדו מהורהר בצורה יוצאת דופן לגבי מה שקרה לשחמט הקובני, בין היתר כי הוא נקודת נתונים בו. הוא מונה את הדור שעזב לצדו: ליינייר דומינגז, לאזארו ברוזון, יוניסקי קסאדה, פידל קוראלס – כולם מובחרים, כולם נעלמו. האבחנה שלו היא לא שהכישרון התייבש אלא שהמדינה הפסיקה לדאוג. "צריך פשוט להשוות את תשומת הלב שהשחמט קיבל קודם", הוא אומר: Hay que comparar, solamente, la atención que hubo antes para el ajedrez. קובנים צעירים יותר, הוא טוען, אין להם סיבה להתחייב. "העולם השתנה והילדים האלה באמת צריכים להרגיש שהם חשובים". El mundo cambió y estos chicos necesitan realmente sentir que son importantes. כשנשאל האם ניתן לשחזר את תור הזהב ההוא, הוא פסימי: "נראה לי שאנחנו רחוקים מזה".
פילוסופיית הגלות שלו נדיבה ולא מרירה, והיא העניקה לראיון במגזין את כותרתו. "Hay que estar abierto a vivir en el lugar donde eres acogido" – צריך להיות פתוח לחיות במקום שמקבל אותך. הוא מכנה את עצמו אזרח העולם, שומר על חברויות עם עמיתים קובנים מעבר לגבולות, ויש לו אב שעדיין נמצא באי.
מדוע נוריס מכונה גאון
התיעוד אינו מכיל איש המכנה את דלגאדו גאון, והעמדה הכנה היא שהוא כנראה היה מוצא את המילה מביכה. מה שיש לו הוא מומחיות תחום מובחרת: היכולת, המשותפת אולי לאלפיים אנשים חיים, לשחק שחמט ברמה של רב-אמן, ועל ידי הרבה פחות להחזיק ברמה זו מעבר לגיל ארבעים.
כדאי להיות מדויקים לגבי מהי המומחיות הזו. זו לא אינטליגנציה כללית וזו לא יצירתיות במובן האמנותי. זו ספרייה עצומה של דפוסי מיקום מאוחסנים, שנצברו במשך עשורים, המאפשרת לרב-אמן להעריך לוח בשניות שבהן חובבן זקוק לשעה ועדיין טועה – בשילוב עם היכולת לחשב רצפים כפויים ארוכים במדויק תחת לחץ זמן, והמשמעת הרגשית להמשיך לעשות זאת לאחר התחלה גרועה. ההתאוששות של דלגאדו בקלוויה, מנקודה וחצי בחמישה סיבובים לחלק בתוצאה הטובה ביותר של קובה באולימפיאדה אי פעם, היא הביטוי המוחשי לאותה איכות אחרונה.
טיעון הנגד הכנה הוא אמיתי והוא מגלם אותו. שיא מעל 2600 הוא יוצא דופן והוא גם הרבה מתחת לעשרים הראשונים בעולם; שלוש הופעותיו בגביע העולם של FIDE הסתיימו כולן בסיבוב הראשון, מול יריבים משכבה גבוהה באמת. שתי אליפויותיו הלאומיות הגיעו בפרגוואי, מדינה עם אוכלוסיית שחמט קטנה, לא בקובה, שם מעולם לא לקח את התואר. התיאור המדויק ביותר הוא של איש מקצוע לאורך קריירה מהדרג השני שהיה, במשך רבע מאה, טוב משמעותית בשחמט מכל מי שהקורא יפגוש אי פעם – ושקיים זאת בשלוש מדינות, שתי פדרציות וגלות אחת.
מורשת
משמעותו של דלגאדו עשויה בסופו של דבר להיות פחות על המשחקים שלו ויותר על מה שהקריירה שלו מתעדת. הוא עד ראייה לקריסת מערכת השחמט הקובנית, ואחד הבודדים שמוכנים לתאר את המכניקה הביורוקרטית שלה לציטוט. בפרגוואי הוא הפך לשחקן החזק ביותר שהיה למדינה, ועזר לקחת אותה לגביע העולם שאליו מעולם לא הגיעה. עולם השחמט נוטה לזכור רק את אלופיו. הסיפור הנפוץ יותר – כישרון שעוזב, מסתגל וממשיך לשחק – הוא שלו.