נעמי ווטס: ההצלחה האיטית שהפכה לזוהרת
במשך עשור היא הייתה השחקנית שכמעט הצליחה. נעמי ווטס (Naomi Watts) עברה ללוס אנג'לס באמצע שנות ה-90 ואספה דחיות כמו מקצוע שני, כשהיא חבולה כל כך מסבב האודישנים שכמעט פרשה. אז ליהק אותה דייוויד לינץ' (David Lynch) לסרט "מלהולנד דריב" (Mulholland Drive, 2001) בתפקיד בטי אלמס, תמימה בעלת עיניים פעורות שמתדרדרת למשהו אפל הרבה יותר, והתעשייה שהתעלמה ממנה במשך שנים לא יכלה לפתע להסיט את המבט. אגודת מבקרי הקולנוע הלאומית הכריזה עליה כשחקנית הטובה ביותר. היא הייתה בת שלושים ושלוש, וההצלחה שקרתה בן לילה ארכה חמש-עשרה שנים.
מבת של איש צוות של פינק פלויד לאופרת סבון בסידני
ווטס נולדה ב-28 בספטמבר 1968 בשורהאם, קנט, אנגליה. אביה, פיטר ווטס, היה מנהל מסע הופעות ומהנדס סאונד של להקת פינק פלויד (Pink Floyd), והצחוק שנשמע באלבום "הצד האפל של הירח" מיוחס לו לעיתים קרובות; הוא מת ממנת יתר של הרואין ב-1976, כשהייתה בת שבע. אמה, סוחרת עתיקות ומעצבת תלבושות, העבירה את המשפחה ברחבי ויילס וסאפוק לפני שהיגרו לאוסטרליה ב-1982. ווטס עשתה את הופעת הבכורה הקולנועית שלה ב-"For Love Alone" (1986) והופיעה בטלוויזיה האוסטרלית בסדרות "Hey Dad..!" ו-"Home and Away", לצד תפקיד מעצב בסרט עטור השבחים "Flirting" (1991). זו הייתה עבודה מוכשרת שהובילה, במשך שנים, לשום מקום מיוחד.
מלהולנד דריב ורפלקס ההמצאה מחדש
סרטו של לינץ' דרש שתי הופעות בתוך גוף אחד: התקווה המאושרת והאישה השבורה שהיא עשויה להיות באמת. ווטס סיפקה את שתיהן, והמבקרים נאחזו בשינוי. ה"גרדיאן" כתב שפניה "משתנים באורח פלא מיופי רענן לפרצוף זועם ומלא דמעות". התפקיד הגדיר אותה מחדש לחלוטין. בריטניקה תתאר אותה מאוחר יותר כמי ש"ידועה בתפקידיה הקולנועיים האקלקטיים", והאקלקטיות הפכה לקו המנחה: נראה שהיא אינה מסוגלת חוקתית לחזור על עצמה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →השנים הרציניות
העבודה שבאה לאחר מכן הייתה הפגנה של טווח תחת לחץ. בסרטו של אלחנדרו גונסלס איניאריטו (Alejandro González Iñárritu) "21 גרם" (21 Grams, 2003), היא גילמה אם אבלה המתדרדרת לאורך ציר זמן שבור, מה שזיכה אותה במועמדות ראשונה לפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר ומועמדות לפרס הבאפט"א (BAFTA) לצידה. פיטר ג'קסון (Peter Jackson) ליהק אותה לתפקיד אן דארו ב"קינג קונג" (King Kong, 2005) כאשר, לפי הדיווחים, לא נשקלה אף שחקנית אחרת; הסרט הכניס מעל 550 מיליון דולר ודרש ממנה לבנות קשר רגשי ללא מילים עם קוף דיגיטלי. בסרטו של ג'יי. איי. באיונה (J.A. Bayona) "הבלתי אפשרי" (The Impossible, 2012), המבוסס על הישרדותה של משפחה מצונאמי האוקיינוס ההודי ב-2004, היא ספגה מסכת ייסורים פיזית אכזרית וזכתה במועמדות שנייה לאוסקר. עבודתה הקבוצתית ב"בירדמן" (Birdman, 2014) הייתה שותפה לזכיית הסרט בפרס הסרט הטוב ביותר ובפרס גילדת שחקני המסך לאנסמבל.
אינסטינקט האימה והמעבר ליוקרה
בין המועמדים לפרסים ניצב "הצלצול" (The Ring, 2002), רימייק אימה שהכניס כ-129 מיליון דולר בארצות הברית והוכיח שהיא יכולה להחזיק מכונה מסחרית. היא שמרה על איזון במאזן עם סרטים שקטים וקשים יותר: "We Don't Live Here Anymore", "הינומה צבעונית" (The Painted Veil) ו"סימנים של כבוד" (Eastern Promises) של דייוויד קרוננברג (David Cronenberg). בשנת קבלת הכוכב שלה בשדרת הכוכבים, 2025, היא הרהרה במגזין "וראייטי" על המסע מ"מלהולנד דריב" ועד לאותו כוכב, מרחק שמעולם לא לקחה כמובן מאליו.
המערכה השנייה של הטלוויזיה
ווטס סירבה להתייחס למסך הקטן כאל ירידה ברמה. היא חזרה לעולמו של לינץ' עבור "טווין פיקס" (Twin Peaks, 2017), גילמה את מגישת פוקס גרטשן קרלסון ב"בקול רם" (The Loudest Voice, 2019), וכיכבה בסדרה של ראיין מרפי (Ryan Murphy) "הצופה" (The Watcher, 2022) עבור נטפליקס. כחברת החברה הגבוהה בייב פיילי ב"אויבות: קפוטה נגד הנשים" (Feud: Capote vs. the Swans, 2024) היא זכתה במועמדות לפרס אמי לשחקנית ראשית מצטיינת בסדרה מוגבלת, שלושה עשורים לתוך קריירה שנראתה פעם כגמורה.
מדוע נעמי ווטס מכונה גאונה
ווטס אינה חדשנית קונספטואלית; היא אומנית של פנימיות, וזהו דבר אמיתי ונדיר יותר ממה שזה נשמע. האיכות הספציפית שעליה מצביעים מעריציה היא יכולתה להתפרקות מבוקרת: היכולת להחזיק שני מצבים רגשיים סותרים באותו פריים ולתת לקהל לצפות באחד מפנה את מקומו לאחר. "מלהולנד דריב" הוא המוצג, שחקנית אחת שמגלמת באופן משכנע תמימות ואת חורבנה. ה"ניו יורק טיימס" תפס את האפקט: "ווטס ממציאה את עצמה מחדש בכל הופעה, קל לשכוח כמה היא מבריקה". המשפט האחרון הזה מעיד על הכל, וזוהי גם הטענה הנגדית הכנה. הכישרון שלה הוא צנוע ולא ראוותני; היא נעלמת כל כך עד שהטכניקה שלה הופכת לבלתי נראית, וזו הסיבה שהמילה "גאונה" מוצמדת אליה פחות מאשר לעמיתיה הראוותניים יותר, ומדוע היא חיכתה חמש-עשרה שנים להכרה. זו מיומנות, לא אינטלקט במובן המופשט: המיומנות של חיקוי מערכת העצבים, של צער שניתן ללא יוהרה, של בניית חיים פנימיים מלאים לאישה המגיבה לגורילה שנוצרה במחשב. שתי מועמדויות לאוסקר ומועמדות לאמי מעידות על עמיתים שמתייחסים למלאכה הזו ברצינות. אך היא נשענת על דיוק רגשי וסיבולת, לא על המצאה מחדש של הצורה, ווסט עצמה תמיד מסגרה זאת כעבודה ולא כקסם.
מורשת
ווטס הפכה עשור של כישלונות למקרה בוחן בהתמדה, והפכה לאחת משחקניות הדרמה האמינות ביותר של דורה מבלי להשתבץ בטייפקאסטינג. מקנט ועד אופרות סבון בסידני ועד לכוכבת הוליוודית, הקריירה שלה טוענת שטווח, לא זוהר, הוא המטבע בר-הקיימא של משחק על המסך.