ננסי יי פאן: הילדה ששלחה דוא"ל למנכ"לית
הדוא"ל הגיע להרפר-קולינס (HarperCollins) עם שורת הנושא "לכבוד הנשיאה פרידמן". המוציאה לאור לא קיבלה כתבי יד ללא סוכן ולא הייתה לה סיבה לפתוח אותו. ג'יין פרידמן, אז מנכ"לית אחת מהוצאות הספרים הגדולות בעולם, פתחה אותו בכל זאת. "התחלתי לקרוא אותו, וזה לא משהו שאנחנו עושים בדרך כלל כי אנחנו לא מקבלים כתבי יד ללא סוכן", נזכרה מאוחר יותר, "אבל חשבתי שיש כאן משהו, באמת משהו כאן". כתב היד היה רומן פנטזיה על להקות ציפורים לוחמות. מחברתו הייתה בת 12 ולא דיברה מילה באנגלית חמש שנים קודם לכן.
מבייג'ינג לסירקיוז
ננסי יי פאן – 范秎 – נולדה ב-26 באוגוסט 1993 בבייג'ינג. בשנת 2000, בגיל שבע, עברה עם הוריה לסירקיוז, ניו יורק, כשהיא מגיעה ללא אנגלית כלל ומתיישבת לתוך ילדות אמריקאית בקושי שנה לפני שפיגועי ה-11 בספטמבר עיצבו מחדש את מצב הרוח של המדינה.
הפיגועים ננעצו בה. כך גם ציפורים. היא אהבה אותן מאז סין, ובצפון מדינת ניו יורק היא צפתה בהן באובססיביות – בחצר האחורית שלה, ביערות, לאורך שבילי טבע – מקטלגת את הרגליהן, נוצותיהן, שיריהן ובתי הגידול שלהן ברצינות של חוקרת טבע. שתי העיסוקים התמזגו בחלום. "לילה אחד, חלמתי על קרדינלים ועורבנים כחולים נלחמים, ועל ציפור קסומה לבנה ענקית", אמרה. "כשקמתי, רציתי להפוך את החלום שלי לסיפור כי רציתי לבטא את החשיבות של שלום וחופש."
כתיבה עם חרב
היא החלה לכתוב בגיל עשר, שלוש שנים לאחר שהגיעה. היא התחילה את כתב היד ברצינות בגיל 11 וסיימה אותו בגיל 12, משלימה את הטיוטה בערך בשנה. המחקר חרג מעבר לאורניתולוגיה. בכיתה ג', חברים לכיתה שאלו אם היא יודעת אומנויות לחימה כמו ג'קי צ'אן; היא לקחה את העיסוק ועבדה עם חרב. הנימוק שלה היה טכני גרידא. "לקחתי שיעורי אומנויות לחימה כדי לעזור לי לכתוב סצנות לחימה טובות יותר", הסבירה.
התוצאה הייתה Swordbird: אשקה (Aska), עורבן כחול משבט הבלואווינגל (Bluewingle), לומד מאדום-חזה משועבד בשם מילטין (Miltin) על נץ עריץ, טורנאט (Turnatt). אשקה מאחד שני שבטים לוחמים, יוצא למסע מסוכן עבור אבן קסומה, ומזמן את סורדבירד (Swordbird) – "הציפור הלבנה המיסטית, בנו של הרוח הגדולה" – שמשמיד את טורנאט. בעמודים האחרונים המבצר של העריץ מוסב לספרייה, שזו הצהרה ברורה על ערכים מחבריים כפי שילדה בת 12 צפויה לעשות.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →התיאוריה של פאן עצמה על סיפור סיפורים כבר הייתה מגובשת לחלוטין: "סיפור טוב צריך להיות בעל דמויות מעניינות, דרמה וסצנות אקשן ומסר שהקוראים יזכרו."
חמישים אלף עותקים
האינסטינקט של פרידמן הפך להדפסה ראשונה של 50,000 עותקים. הרפר-קולינס לילדים פרסמו את Swordbird ב-2007, מאויר על ידי מארק זוג (Mark Zug). תוך שבועות הוא הגיע לרשימת רבי-המכר של הניו יורק טיימס, והוא היה מועמד לרשימת הבחירות של Book Sense לילדים לאביב 2007. הוא הופיע בארצות הברית, בריטניה וסין – והמהדורה הסינית הדו-לשונית תורגמה על ידי פאן עצמה, מעשה של שליטה מחברית שכמעט לא נשמע עליו בכל גיל.
היא שזרה חומר סיני לתוך מסגרת פנטזיה מערבית מיסודה: סמלי ניבוי עתידות, סיפורי רוחות רפאים שספגה מסבתה. היא הופיעה בתוכנית של אופרה וינפרי, מוצגת כאחת הילדות החכמות בעולם. ג'קי צ'אן, אליו כתבה, קרא את הספר והגיב בפומבי: "אני יודע שננסי כתבה את הסיפור שלה בחלקו כתגובה לאירועי ה-9/11. אני שמח שהיא מצאה דרך לבטא את רצונה לשלום וחופש."
הסדרה
Sword Quest, פריקוול המתרחש מאה שנה קודם לכן, הופיע בינואר 2008. הוא עוקב אחרי ווינד-וויס (Wind-Voice), יונה משועבדת על ידי כוחות ארכאופטריקס, שמגלה את זהותו וצד שבע אבני ליסורן (Leasorn Gems) המחזיקות רמזים לחרב הגיבור, אוסף סופר נקר, נסיך נשרים ומיינה בדרך לפני עימות סופי עם הנבל מלדיאור (Maldeor) באי קאוריה (Kauria). Sword Mountain, המתמקד בעיטים זהובים, הגיע ב-2012. כל השלושה פורסמו על ידי הרפר-קולינס.
התגובה הביקורתית הייתה מעורבת באמת, וכדאי לתעד זאת בכנות. Publishers Weekly מצאו שה"סיפור השזור בחוזקה מספק מסר מפורש המקדם שלום וחופש". אליזבת בירד מ-School Library Journal שמרה את השבחים שלה בעיקר למאייר, וציינה שזוג "לקח את הדימויים של המחברת והפך אותם לאמינים וגם אטרקטיביים". Kirkus Reviews היו בוטים: "אלמנטים של פנטזיה הם גם נגזרתיים וגם לא עקביים". על Sword Quest, מבקרים כולל לורה רוטיג (Laura Ruttig), רובין ג'ויה (Robyn Gioia) ושרה סוטל (Sarah Sawtelle) שיבחו את הדגש על "משפחה, חברים ושלום, במקום כוח או אוצר", הדמויות ה"אמינות" וספר "גדוש בכמויות שוות של מתח ותקווה"; אחרים מצאו את הדיאלוג מביך והתלוננו שה"סיפור נגרר ומגמגם בקצב נורא", תוך שהם מודים שהוא השתפר מהבכורה.
מדוע ננסי מכונה גאון
המפיקים של אופרה וינפרי כינו אותה אחת הילדות החכמות בעולם, והמסגור הזה נדבק. הוא ראוי לטיפול זהיר, כי הדבר יוצא הדופן בננסי יי פאן אינו אינטליגנציה מדידה אלא שילוב נדיר של רכישת שפה, תפקוד ניהולי מתמשך ועצבים טהורים – וכל אחד מאלה הוא פקולטה אחרת.
ההישג הלשוני הוא הקשה ביותר לביטול. היא הגיעה לאמריקה בגיל שבע ללא אנגלית והפיקה, בגיל 12, רומן באורך מלא בשפה ההיא טוב מספיק עבור עורכים של הוצאה גדולה לקנות ללא סוכן שעומד מאחוריה. זו פלסטיות לשונית יוצאת דופן באמת, המיושמת במשמעת יוצאת דופן. ההישג השני הוא מבני: היא חקרה נושא אמפירית, לקחה משמעת פיזית כדי לפתור בעיית מלאכה ספציפית, ונשאה פרויקט באורך ספר לסיום לאורך שנה בגיל שבו רוב הכותבים לא יכולים לסיים פרק. התיאור שלה עצמה על מה שזה נתן לה הוא באופן אופייני לא רומנטי: "זה אימן אותי לחשוב בצורה לוגית יותר. זה עזר לדמיון שלי ובהחלט בחן את הנחישות, השליטה העצמית והמסירות שלי."
טיעון הנגד הכנה הוא שזו מוקדמות ומאמץ עצום ולא גאונות ספרותית, והביקורות אומרות זאת. קירקוס כינו את אלמנטים הפנטזיה נגזרתיים; School Library Journal שיבחו את האיורים בחום רב יותר מהפרוזה. חלק גדול מהתהילה של הספר נשען על סיפור המחברת שלו, והתווית "הילדים החכמים בעולם" הייתה מסגור טלוויזיוני, לא הערכה ביקורתית. ואף אחד לא היה צריך להיות גאון כדי לשלוח דוא"ל למנכ"לית – אבל כמעט אף אחד לא עושה זאת. התיאור המדויק ביותר הוא שפאן החזיקה, בגיל 12, מוסר עבודה של סופרת מבוגרת, אוזן של מתרגמת לשתי שפות, והיעדר מוחלט של הפחד שעוצר אנשים אחרים. השילוב הזה נדיר יותר מכישרון.
מורשת
שלושת הרומנים של פאן נותרים הדוגמה המודרנית הגלויה ביותר לילדה סופרת שמגיעה לרשימת רבי-המכר של הניו יורק טיימס ביוזמתה ולא דרך קשרים. ההישג השקט והמדהים ביותר שלה עשוי עדיין להיות המהדורה הסינית הדו-לשונית שהיא תרגמה בעצמה – ילדה בת 12 המעבירה את הרומן האמריקאי שלה בחזרה לשפה שהשאירה מאחור בגיל שבע. מה שלא אמרו הביקורות על הפנטזיה, המסלול של הסופרת היה הסיפור האמיתי: ילדה שחלמה על ציפור לבנה שמביאה שלום, ואז פשוט סירבה שיגידו לה לא.