מוסטפא הרביעי: הסולטאן שהורה על מות בן דודו כדי להציל את כסאו

כשהגנרל הרפורמיסט אלמדאר מוסטפא פאשא צעד עם חמש-עשרה אלף חיילים לעבר קונסטנטינופול בקיץ 1808 כדי להשיב את הסולטאן המודח סלים השלישי, מוסטפא הרביעי קיבל את ההחלטה שתגדיר את כל תקופת שלטונו: במקום לאבד את הכס, הוא חנק את סלים השלישי בתוך ארמון טופקאפי. זה לא עבד. כוחותיו של אלמדאר פרצו לארמון בכל זאת, הגיעו מאוחר מדי כדי להציל את סלים אך בזמן כדי להדיח את מוסטפא, והתקינו תובע שלישי, מהמוט השני, על הכס במקום זאת – הזכר היחיד ששרד מהשושלת העות'מאנית, והאיש שלימים יורה על הוצאתו להורג של מוסטפא עצמו.

נולד לתוך שושלת על סף קריסה

מוסטפא נולד ב-8 בספטמבר 1779 בקונסטנטינופול, בנו של הסולטאן עבדול חמיד הראשון ואיישה סינפרבר קדינפנדי. הוא איבד את אביו בגיל עשר וגדל תחת חסותו של בן דודו סלים השלישי, שעל פי רוב הדיווחים התייחס אליו בטיפול ובחמלה ניכרים במהלך ילדותו – פרט שהופך את תפקידו המאוחר של מוסטפא במותו של סלים למטען עוד יותר. הוא היה, בדם, בן דוד ראשון של סלים השלישי הרפורמיסט ואח למחצה של מהמוט השני לעתיד, מה שהציב אותו במרכז משבר ירושה עות'מאני שבסופו של דבר יצמצם את השושלת ליורש יחיד ששרד.

הותקן על ידי הפיכה שלא תכנן

מוסטפא לא תפס את השלטון ביוזמתו. הוא הומלך ב-29 במאי 1807, לאחר שקואליציה של מתנגדים שמרנים ודתיים לרפורמות של סלים השלישי – בהובלת יחידות יניצ'רים מורדות שהתנגדו לתוכנית הצבאית המודרניסטית של סלים, הניזאם-י ג'דיד – הדיחה את בן דודו והציבה את מוסטפא על הכס במקומו. מתכנני ההפיכה חילצו מהסולטאן החדש שבועת חסינות, חסרת תקדים בהיסטוריה העות'מאנית, המבטיחה שהם לא יעמדו בפני עונש על הפוטש – סימן מהיום הראשון ממש עד כמה מעט סמכות עצמאית החזיק מוסטפא בפועל על האנשים שהפכו אותו לסולטאן.

שלטון המנוהל על ידי אחרים

ברגע שהיה בשלטון, ממשלתו של מוסטפא הרביעי הפכה את תוכנית הרפורמה של סלים השלישי ופעלה נגד רבים מהרפורמיסטים שיישמו אותה, פעולות שצופים חיצוניים והיסטוריונים מאוחרים יותר ייחסו בדרך כלל להשפעת היניצ'רים והממסד הדתי סביבו ולא לחזון מדיניות קוהרנטי משלו. תקופת שלטונו בת הארבעה-עשר חודשים חפפה לסכנה גיאו-פוליטית אמיתית: הסכם טילזיט מ-1807 בין נפוליאון לצאר אלכסנדר הראשון העלה את הסיכוי הממשי לחלוקה אירופית של הטריטוריה העות'מאנית, משבר שממשלתו המפולגת של מוסטפא לא הייתה בעמדה לנהל. בינתיים, חוג רפורמיסטי סודי המכונה Ruşçuk Yaranı פעל כדי לתכנן חזרה לשלטון עבור הפלג המודרניסטי שההפיכה של מוסטפא הדיחה.

הוצאתו להורג של סלים השלישי

המשבר הגיע לשיאו בקיץ 1808, כאשר אלמדאר מוסטפא פאשא, אישיות אזורית רבת עוצמה ואוהד רפורמיסט שבסיסו ברוסה, צעד על קונסטנטינופול עם כוח גדול במפורש כדי להשיב את סלים השלישי לכס המלוכה. מול הסיכוי לאבד את תפקידו לחלוטין, מוסטפא הרביעי, תחת לחץ מהקונספירטורים סביבו, הסכים להוצאתו להורג של סלים השלישי לפני שכוחותיו של אלמדאר יכלו להגיע לארמון – החלטה שמטרתה לחסל את התובע היריב שלו לפני שאותו תובע יוכל להיות מושב פיזית לשלטון. התוכנית הניבה רק ניצחון חלול: סלים השלישי מת, אך תובע פוטנציאלי שני, השהזאדה הצעיר מהמוט, הצליח להימלט מאותו טיהור.

הדחה והוצאה להורג

כוחותיו של אלמדאר הגיעו לקונסטנטינופול ללא קשר והדיחו את מוסטפא הרביעי ב-28 ביולי 1808, והציבו את מהמוט השני – השושלת העות'מאנית הזכרית האחרונה ששרדה – על הכס במקומו. מוסטפא הוחזק במאסר ולא נהרג מיד, אך החנינה לא נמשכה. חודשים לאחר מכן, בעיצומו של מרד יניצ'רים נוסף שאיים להדיח את הסולטאן החדש ואולי להשיב את מוסטפא, מהמוט השני הורה לחנוק את אחיו למחצה, ומוסטפא הרביעי הוצא להורג בקונסטנטינופול באמצע נובמבר 1808, בגיל עשרים ותשע, לאחר ששלט בקושי ארבעה-עשר חודשים וחי רק מעט יותר לאחר שאיבד את הכס.

פסק דין היסטורי שנוי במחלוקת

המוניטין של מוסטפא הרביעי סבל זמן רב בהשוואה לסלים השלישי הרפורמיסט שהרג ולמהמוט השני המודרניסטי שירש אותו: אפיון סטנדרטי אחד מתאר אותו בבוטות כ"אדם פנאטי ושאפתן בעל אינטליגנציה נמוכה" שפעל ככלי של השייח' אל-אסלאם והיניצ'רים ולא כשליט עצמאי. הערכה היסטורית מחודשת עדכנית יותר דוחפת נגד אותה דחייה שטוחה, בטענה שמוסטפא למעשה תמך באלמנטים של רפורמה מתמשכת ומודרניזציה צבאית אך פשוט חסר את הסמכות הפוליטית, מוקף כפי שהיה על ידי מתווכי כוח אאיאן ופלגי יניצ'רים שרדפו את האינטרסים שלהם תחת כיסוי של השבת הסדר הישן, לפעול על פי נטיות אלו. שני הקריאות מסכימים על העובדה המהותית של חוסר האונים שלו; הם חלוקים בשאלה האם חוסר אונים זה שיקף חוסר יכולת אישית או פשוט עמדה פוליטית בלתי אפשרית.

מדוע מוסטפא מכונה גאון

המקורות אינם נותנים בסיס לכנות את מוסטפא הרביעי גאון, ורובם נותנים את האפיון ההפוך על הסף – "אינטליגנציה נמוכה" הוא הביטוי שחשבון סטנדרטי אחד משתמש בו ללא סייג. אפילו המקרה הרוויזיוניסטי האוהד יותר אינו טוען לברק אינטלקטואלי; הוא טוען רק שמוסטפא היה שבוי של נסיבות ולא טיפש, הבחנה בין כשירות למתנה קוגניטיבית שלא משאירה מקום ל"גאונות" לכאן או לכאן. מה שתקופת שלטונו הקצרה והאלימה ממחישה למעשה הוא ההפך מברק אינדיבידואלי: סולטאן שהומלך על ידי הפיכה של אחרים, כבול בשבועה שלא כתב, לחוץ להורות על הוצאתו להורג של בן דודו על ידי קונספירטורים שלא יכול היה לשלוט בהם, ובסופו של דבר נהרג בעצמו בפקודת האח למחצה שהאריך ימים ממנו. אם יש לקח בסיפורו של מוסטפא הרביעי, הוא שייך להיסטוריה המוסדית העות'מאנית – הכוח ההרסני של פלגנות היניצ'רים ושאיפת האאיאן בתקופה זו – ולא לאף איכות אישית, לטוב או לרע, שמוסטפא עצמו החזיק.

מורשת

מוסטפא הרביעי נזכר כיום בעיקר כאתנחתא המעברית והקטסטרופלית בין שני שליטים עות'מאניים משמעותיים יותר: הרפורמיסט שהוציא להורג והרפורמיסט שהוציא אותו להורג בתורו. תקופת שלטונו בת הארבעה-עשר חודשים האיצה ולא פתרה את משבר הירושה של האימפריה, ומותו הותיר את מהמוט השני כזכר הבוגר היחיד ששרד מהשושלת העות'מאנית – רצף דק כתער שהיסטוריונים התייחסו אליו מאז כאחד המפגשים הקרובים ביותר שהיו לשושלת בת שש מאות השנים עם הכחדה מוחלטת.