מוסטפא באלל: המורה מסיוואס שהתווכח עטורקיה
ב-1975, מורה צרפתי בשנות ה-20 לחייו החל לפרסם כתב עת ספרותי בשם Öykü מכספו הפרטי, ממומן כולו ממשכורתו. הוא פעל במשך שבעה או שמונה גיליונות. באותה שנה, אחד מסיפוריו, Can Eriği, זכה בפרס הסיפור בפסטיבל אנטליה השנים-עשר. מאז, במשך חמישים שנה, מוסטפא באלל הפיק סיפורים קצרים, רומנים, עשרות ספרי ילדים ויותר מחמישים תרגומים — והתווכח, נגד רוב האינטלקטואלים של ארצו, שחברה טורקית אינה פטריארכלית כלל.
ילדות בסיוואס
באלל נולד ב-1 בספטמבר 1945 במחוז מהמטפאשה של סיוואס, בנם היחיד של חוסיין אפנדי ונפיה חאנים, עם שלוש אחיות. אמו מתה כשהיה בן שלוש; אביו נישא בשנית. הוא עבר דרך מספר יוצא דופן של בתי ספר יסודיים — קומורייט, רצ'פ חנדן, פבזי צ'אקמק, דומלופינר — לפני שסיים ב-1957, ולאחר מכן למד בבית הספר התיכון לבנים בסיוואס ובתיכון סיוואס. שני מורים השאירו בו חותם: מורה הספרות חלים יאג'צ'יולו ומדריך האמנות מוסטפא אוזל. אובדן אמו המוקדם והבית מלא האחיות שסבב אותו אינם ביוגרפיה אגבית; הם נוגעים ישירות בוויכוח על נשים שארגן את סיפוריו.
צרפתית כנתיב בריחה
הוא נכנס למחלקה הצרפתית של מכון החינוך גאזי באנקרה, בילה זמן בצרפת לצורך אימון לשוני, וסיים את לימודיו ב-1968. המינוי הראשון שלו היה כמורה לצרפתית בתיכון ארדאהאן, בצפון-מזרח הרחוק — בערך בפינה הרחוקה ביותר של טורקיה שהמשרד יכול היה למצוא. מאוחר יותר הוא קיבל תואר שני בספרות השוואתית עולמית באוניברסיטת פואטייה. ההוראה הביאה אותו בחזרה דרך סיוואס והלאה לאיסטנבול: בית הספר למסחר סולטאנהאמט, תיכון ופא, מכון החינוך אטאטורק, ותיכון בחצ'לייבלר, שם הוא נשאר עד פרישתו ב-1997. הוא גם שימש כעוזר המזכיר הכללי של איגוד עובדי המזון הקשור ל-DISK, וישב בוועדות העריכה של האנציקלופדיה לרוס ופרויקטי הפנייה אחרים.
המגזין ששילם עליו בעצמו
החיים הספרותיים של באלל החלו מוקדם ובצנעה — שירים ומאמרים בעיתון קיר בבית ספר יסודי — והסיפור הראשון שלו הופיע במגזין Soyut ב-1973. Kurtboğan פורסם ב-1974, אוסף רשמים משנותיו בארדאהאן. לאחר מכן בא Öykü, המגזין הממומן עצמית שהוא ניהל בין סיוואס לאיסטנבול ב-1975 ו-1976. פרסום מגזין ספרותי ממשכורת של מורה, בטמפרטורה הפוליטית של טורקיה של אמצע שנות ה-70, אומר לך איזה סוג של סופר התכוון להיות: לא משויך, ולא מוכן לחכות לאישור.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →משפחה, אלימות והטיעון על המטריארכיה
הסיפורים הבוגרים מקיפים קבוצה עקבית של נושאים: משפחה, אלימות, דומיננטיות נשית, בדידות והגירה. Kiraz Küpeler (1977) אוסף שמונה סיפורים על איסטנבול לאחר ההפיכה ב-12 במרץ. Turuncu Eleni (1992) סובב סביב בעיות האליטה והפטריוטים הבורגנים של העיר. Karanfilli Ahmet Güzellemesi (2004) בוחן יחסי משפחה, ו-Etiyopya Kralının Gözleri (2011) מציג אותם דרך עיניו של ילד בשישה סיפורים. הרומנים פתוחים יותר מבחינה סוציולוגית: Peygamber Çiçeği (1981) עוסק בנושאי נשים ובסכסוך העדתי בין עלווים לסונים, נושא אמיתי מסוכן בטורקיה; Asmalı Pencere (1984) מציב את הפרט תחת בדיקה חברתית. רצף כל זה הוא טענתו המנוגדת של באלל שחברה טורקית ניתנת לתיאור טוב יותר כמטריארכלית מאשר פטריארכלית — עמדה שיצרה את הנשים המרשימות ששולטות בדפיו.
כתיבה לילדים בלי לדבר מטה
הפלטה של באלל לילדים עצומה ו, באופן יוצא דופן, לא תחום משני. היא נעה מ-Bizim Sinemamız Var (1979), Cumartesiye Çok Var mı? (1981) ו-Çember Tiyar (1983) דרך Nöbetçi Ayakkabı Dükkanı (2005), סדרת Fındık Kitaplar, Havlamayı Unutan Köpek (2012), Ressamın Kedisi (2014) וסדרה בת עשרה ספרים ב-2018. חמה כותרים פורסמו בדו-לשונית בטורקית ובאנגלית ב-2007. העיקרון המוצהר שלו הוא בלתי מתפשר: הוא דחה מתודה דידקטית לחלוטין, משום שהדחף החינוכי משמעו להתייחס לקוראים כטיפשים. במקום זאת, הוא השתמש באירועים קונקרטיים במקום מושגים מופשטים, בשפה פשוטה וחמה, ובאותה תשומת לב פסיכולוגית שהביא לעבודתו הבוגרת.
המתרגם דו-כיווני
באלל תרגם בשני כיוונים, משהו נדיר וקשה יותר ממה שזה נשמע. הוא הביא סופרים צרפתים ואירופאים אחרים לטורקית — מישל טורנייה, יאן קפלק, טורגנייב, מופסאנט בין למעלה מחמישים פרויקטי תרגום בין 1975 ל-2016 — והוא תרגם שירה טורקית לצרפתית. הוא גם כתב ישירות בצרפתית: Le Transanatolien (1988), שנכתב במהלך שהות בפריז. ב-1984, המחזה שלו Gün Vurgunu זכה בפרס הצלחה בתחרות של קרן האופרה והבלט הטורקית.
למה מוסטפא נקרא גאון
הטענה הגניבה עוסקת בטווח ובעצמאות המחשבתי יותר מאשר בהישג בודד מרשים. באלל פועל בארבעה תחומים — סיפורים ספרותיים קצרים, הרומן הסוציולוגי, ספרי ילדים, ותרגום ספרותי לצרפתית וממנה — והמקורות מייחסים לו את השילוב של סיפור מסורתי עם טכניקת סיפור מודרנית לצד ניתוח פסיכולוגי מוצלח. מעט מאוד סופרים בכל שפה מצליחים לשמור על התפרשות זו מבלי שאחד התחומים יהפוך למשעמם. האלמנט המקורי אמנם הוא אינטלקטואלי ולא סגנוני: סירובו לקריאה הסטנדרטית של חברה טורקית כפטריארכלית, והתעקשותו על מבנים מטריארכליים במקום, היא עמדה סוציולוגית מנוגדת שאז נאלץ להוכיח בתוך הסיפור, דרך דמויות ולא טיעון. סירובו המוצהר להדריך קוראי ילדים שייך לאותו אופי — אי נכונות לקבל את המסגרת המקובלת.
המקרה הנגדי חזק ולא יש לרככו. אף מקור שנבדק כאן אינו קורא לבאלל גאון. ההכרה הפורמלית שלו צנועה לפי סטנדרטים של ספרות טורקית: פרס סיפור בפסטיבל ב-1975 ופרס הצלחה בתחרות ב-1984, מה שהוא מדף דק לקריירה של חמישים שנה. פריון אינו זהה למשמעות, וביבליוגרפיה של עשרות כותרי ילדים יכולה לציין מקצוען יעיל באותה מידה כמו אדם יוצא דופן. הוא נותר לא מתורגם באופן משמעותי לאנגלית, כך שההערכה הבינלאומית שבדקה את הטענה מעולם לא התרחשה, והשפה הביקורתית החמה המצורפת אליו מגיעה בעיקר מעבודות הפנייה הספרותיות הלאומיות, שהרישום שלהן הוא מעריץ מסורת. התיאור הכנה הוא של איש ספרות רציני, רב-גוני ובעל עצמאות מחשבתית — לא גאון מוכח.
מורשת
התרומה האמיתית של באלל עשויה להיות מבנית יותר מספרותית: הוא שמר על מגזין קטן בחיים ממשכורת של מורה, תרגם בשני כיוונים בין טורקית לצרפתית במשך ארבעה עשורים, והתייחס לכתיבה לילדים כעבודה הראויה לאותה טיפול כמו כתיבה למבוגרים. נכון לסוף 2018 הוא עדיין עשה זאת, סיים רומן בשם Sarı Salkım Sokağı.