הרב משה זקן מאזוז: החכם שעיגן אי של תורה

על אי שטוח ושטוף שמש מול חופי תוניסיה — מקום שבו יהודים התפללו, לפי מסורתם, עוד מחורבן בית המקדש הראשון — התכנסה קהילה בשנת 1875 כדי לעשות מעשה מפתיע. מורה הדרך הגדול שלהם נפטר, וכס בית הדין הרבני עמד ריק. הם הושיבו בו צעיר בן עשרים וארבע. לא הייתה זו מחווה של נימוס. בתוך שנים ספורות, משה זקן מאזוז יוכר ברחבי צפון אפריקה כאחד המוחות המשפטיים המבריקים בדורו, ובתוך ארבעה עשורים הוא ינהיג את כל החיים הרוחניים בג'רבה. תואר הכבוד שנשא, זקן — לא התייחס מעולם לגיל. הוא סימל את החכם, את זקן בית הדין.

אי הכהנים

כדי להבין את מאזוז, עליך להבין תחילה את ג'רבה. הקהילה היהודית בה היא מהעתיקות והרציפות בעולם; מסורת מקומית מייחסת אותה למשפחות כהונה ולוויה שהגיעו לאחר גלות בבל בשנת 586 לפני הספירה, ובית הכנסת אל-גריבה נמנה עם העתיקים ביותר בעולם שפעלו ברציפות. ג'רבה מעולם לא חוותה משבר השכלה או תנועה רפורמית. הישיבות בה פעלו ללא הפרעה במשך מאות שנים; חכמיה הדפיסו את חיבוריהם בדפוסים העבריים של ליבורנו ותוניס; ומנהיגיה נדרשו להיות, בעת ובעונה אחת, משפטנים, מורים, מקובלים ורועי צאן של חברה מגובשת היטב.

!בתוך בית הכנסת אל-גריבה שבג'רבה — מהעתיקים בבתי הכנסת הפעילים בעולם

!היכל בית הכנסת אל-גריבה המפואר, המרכז הרוחני של יהדות ג'רבה.JPG?width=800)

אל תוך השכונה הקטנה — החארה צגירה — נולד מאזוז בשנת 1851, בנו של הרב חמוס (כאמוס) מעתוק מאזוז, למשפחה שהייתה שקועה בלימוד תורה. הוא למד אצל חכמי האי, ומעל לכול, אצל הרב חיים הכהן הנודע — לימים אב בית הדין של טריפולי ומחבר הספר לב שומע — חכם שאביו של מאזוז תמך בו בצעירותו, ואשר לימים הדריך את הנער. בקיאותו בתלמוד ובהלכה עיצבה דור של רבנים תוניסאים.

!בתוך בית כנסת בחארה צגירה — השכונה הקטנה של ג'רבה שבה נולד מאזוז ועמד בראש בית הדין הרבני

דיין בגיל עשרים וארבע

כישרונותיו של הצעיר ניכרו כבר מוקדם. כאשר מורו נפטר בשנת 1875, הקהילה נקטה צעד יוצא דופן ומינתה את בן העשרים וארבע לראש אב בית דין — ראש בית הדין הרבני — של השכונה הקטנה. הוא החזיק בתפקיד כארבעים שנה. בסביבות שנת 1910 הורחבה סמכותו על כל ג'רבה, ושתי השכונות היהודיות ענו, לראשונה מזה זמן רב, לרב ראשי אחד.

!בית כנסת בחארה צגירה (השכונה הקטנה) בג'רבה — לב הקהילה שמאזוז שירת במשך ארבעה עשורים

בני דורו תיארו אדם ששילב יכולת ניתוח חריפה עם ענווה אמיתית. הוא היה פוסק — שפסיקותיו יישבו מחלוקות — אך גם מורה שבנה תלמידי חכמים ולא אנשים תלויים. המסורת מספרת כי פעם הניא זוג חשוך ילדים מלהתגרש; הבן שנולד להם מאוחר יותר נכנס לשרשרת חכמי ג'רבה, פסיקה שקטה אחת שהדהדה לאורך דורות.

ספרייה שנכתבה ביד

מה שמייחד את מאזוז גם בין רבנים גדולים הוא היקף הכתיבה העצום שלו. חיבורו המרכזי, ספר פנים — נדפס בשנת 1881 בליבורנו, עיר הנמל האיטלקית שדפוסיה העבריים שירתו את כל העולם הספרדי. הספר מאגד שלושה חיבורים נפרדים תחת כריכה אחת: פני זקן, חידושים על התלמוד; פני משה, על מתודולוגיה וכללי התלמוד; ופני המלך, פירוש על המשנה תורה לרמב"ם. ב-142 דפי פוליו היה זה ביכורים שאפתניים לחכם פרובינציאלי, ועותקים ששרדו נושאים את הקדשתו וחתימתו בכתב ידו — עקבות מוחשיים של האיש שמאחורי ההלכה.

הוא לא עצר. בג'רבה, בשנים 1912–1913, הדפיס את שערי תורה ושערי משה, ובמהלך חייו הפיק מדף מרשים של ספרים המשתרעים על פני תלמוד, הלכה, דרשנות ומוסר — ביניהם צדיק ונישגב, צדקת משה, ביד משה, ארחות חיים, שם משה, ויקהל משה והוראות זקן. העובדה שרב אחד על אי קטן בים התיכון יכול היה לחבר כ-16 ספרים — לפסוק בשאלות הלכתיות תוך כתיבת פירושים על התלמוד, הרמב"ם והכתובים — היא כשלעצמה מדד לאינטלקט יוצא דופן. כיום, אוניברסיטת תל אביב ערכה מחקר אקדמי על ספרו שערי משה, וספריו עוברים מיד ליד במכירות פומביות של ספרים נדירים בירושלים ובתל אביב.

התלמידים שנשאו את הלפיד

מורשתו העמוקה ביותר של חכם היא לרוב תלמידיו, וכאן השפעתו של מאזוז מדהימה. מבית דינו ומבית מדרשו יצאו כמה מהרבנים המכוננים של יהדות תוניסיה במאה העשרים: הרב משה כלפון הכהן, מחבר שואל ונשאל, שמאזוז מינה ליורשו והפך לאחד מגדולי הפוסקים בג'רבה; הרב חיים חורי (נולד ב-1885), לימים חכם אהוב בבאר שבע, ישראל, שקברו נותר אתר עלייה לרגל; הרב מרדכי חמוס (עמאיש) הכהן, שכיהן כרב הראשי של תוניסיה; הרב מכלוף עידן, שמונה על ידו לרב השכונה הקטנה; והרב יוסף בוכריץ.

מותו ושם ששרד

הרב משה זקן מאזוז נפטר בב' באייר תרע"ה — אפריל 1915 — בגיל שישים וארבע. הלווייתו משכה המונים ונציגי ממשל, וגדולי רבני האזור ספדו לו. משה כלפון הכהן נכנס לכסאו, והשרשרת נמשכה.

השושלת שהגיעה לארץ ישראל

בנו היחיד של הרב משה זקן מאזוז היה הרב אברהם יצחק מאזוז, שדרכו נמשכה שושלתו. כמו רוב יהדות תוניסיה במאה העשרים, צאצאיו עלו לימים ארצה — והביאו עמם את תורת ג'רבה, כך שמסורת שנוצרה על אי קטן בים התיכון השתרשה במדינה היהודית המודרנית. בין צאצאיו נמנה אדיר טרבלסי, יזם, בנאי וסופר, המייצג את ההמשכיות החיה של שושלת המשפחה אל תוך המאה העשרים ואחת.

שם המשפחה מאזוז הפך לאחד המפוארים ביהדות תוניסיה, ונישא על ידי משפחה רחבה של רבנים מג'רבה. הדמות המודרנית המוכרת ביותר שלו היא הרב מאיר נסים מאזוז, מייסד וראש ישיבת כסא רחמים. הוא נולד בתוניס בשנת 1945, בנו של הרב מצליח מאזוז — בנו של הרב רפאל מאזוז, מאותה שושלת רבנים ג'רבאית מכובדת. לאחר פטירת אביו עלה לישראל ובנה מחדש את הישיבה בבני ברק, והפך אותה לאחד המרכזים המשפיעים ביותר של לימוד התורה הספרדי והתוניסאי בעולם היהודי המודרני, והפך לנושא דגל מרכזי של יהדות תוניסיה. בירושלים הוקמו מוסדות בשם מוסדות הורה זקן לזכרו של הרב משה זקן מאזוז.

מדוע זה חשוב

אין תיעוד פסיכומטרי לאדם שנולד ב-1851; נתון מנת משכל הוא, במקרה שלו, קיצור דרך מודרני להישגים מתועדים. אם נשפוט לפי אמות המידה שחכמים מותירים אחריהם בפועל — שליטה בספרות רחבה ומורכבת, תרומה מקורית לתלמוד, להלכה ולקבלה, חיבורם של כ-16 ספרים, והכשרת רבנים שהפכו בעצמם לענקים — הרב משה זקן מאזוז נמנה עם המוחות המבריקים ביותר בתקופתו. אך מדדו האמיתי אינו מספר. זוהי שרשרת הלימוד שחישל באי קטן — שרשרת שחצתה את הים לארץ ישראל ומגיעה, דרך צאצאיו, לימינו אנו, ומעולם לא נקטעה. גאונות, מזכיר לנו סיפורו, אינה רק המצאה, אלא העברה סבלנית של חכמה מדור לדור.