פסטיבל הקולנוע בקאן בשנת 1958 העניק את פרס דקל הזהב לסרט "העגורים עפים", הפקה בבימויו של מיכאיל קלאטוזוב. הוא נולד בשנת 1903 בטביליסי, ועבר מסלול מקצועי מגוון שכלל עיסוק בכלכלה ומשחק, בטרם הפך לדמות יסוד בקולנוע הסובייטי, תוך שהוא ממלא תפקידים כיוצר קולנוע וכדיפלומט במהלך חייו שנמשכו שבעה עשורים.
קריירה מוקדמת והשכלה
לפני הכשרתו הפורמלית, מילא קלאטוזוב מגוון תפקידים ובחן היבטים שונים של תעשיית הקולנוע, כולל משחק וצילום. ניסיונות הבימוי הראשונים שלו כללו פרויקטים תיעודיים כמו "מלח לסוואנתי" (Salt for Svanetia), שהושלם ב-1930, ו-"ממלכתם" (Their Kingdom), שיתוף פעולה עם נוצה גוגוברידזה (Nutsa Gogoberidze). בשנת 1933 נרשם למכון הממלכתי הרוסי לאמנויות הבמה כדי למסד את מלאכתו. בשנת 1936 עמד בראש אולפני כארתולי פילמי, ולאחר מכן שירת בוועדה הממלכתית לקולנוע, ולבסוף עבר לאולפני לנפילם בלנינגרד בשנת 1939.
תרומות בזמן המלחמה ודיפלומטיה
במהלך מלחמת העולם השנייה, התפוקה המקצועית שלו עברה להפקת סרטי תעמולה. מעבר לעבודת הבימוי שלו, הוא כיהן כנספח תרבות בשגרירות הסובייטית בארצות הברית. תרומותיו למאמץ המלחמתי הלאומי זכו להכרה רשמית באמצעות קבלת המדליה לעבודה אמיצה במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945, לצד אותות כבוד נוספים כולל עיטור הכוכב האדום ועיטור דגל העבודה האדום.
יצירות קולנועיות מרכזיות
ארבעת סרטיו העלילתיים האחרונים, הכוללים את "העגורים עפים" (1957), "מכתב שלא נשלח" (1959), "אני קובה" (1964) ו-"האוהל האדום" (1969), נותרו יצירותיו המוכרות ביותר. שיתופי הפעולה עם הצלם סרגיי אורוסבסקי (Sergey Urusevsky) בשלושת הסרטים הראשונים זכו לתשומת לב ביקורתית משמעותית. "האוהל האדום" ייצג מיזם בינלאומי בהשתתפות שחקנים כגון שון קונרי (Sean Connery), קלאודיה קרדינלה (Claudia Cardinale) ופיטר פינץ' (Peter Finch), וזכה במועמדות לפרס גלובוס הזהב בשנת 1971. עבודתו זכתה לביצור נוסף בהיסטוריה הקולנועית העולמית כאשר "אני קובה" צבר בולטות בקרב במאים אמריקאים בשנות ה-90.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →חיים אישיים ומורשת
הוא היה נשוי לז'אנה ואלאצ'י (Zhanna Valachi), בתו של קונסול איטלקי, ונולד להם בן, גיאורגי, שעסק גם הוא בתחום הקולנוע. קלאטוזוב היה חבר באיגוד הקולנוענים של ברית המועצות וקיבל תואר אמן העם של ברית המועצות בשנת 1969. לאחר התקף הלב השביעי שעבר, הוא הלך לעולמו במוסקבה ב-26 במרץ 1973 ונקבר בבית העלמין נובודוויצ'י. מורשתו הקולנועית נמשכת דרך קרן מיכאיל קלאטוזוב, שהוקמה על ידי נכדו, מיכאיל קלאטוזישווילי (Mikheil Kalatozishvili).
עובדות מהירות
- לידה: 1903, טביליסי - פטירה: 26 במרץ 1973, מוסקבה - פרס בולט: דקל הזהב, 1958 - השכלה: המכון הממלכתי הרוסי לאמנויות הבמה, 1933 - עיסוק מרכזי: במאי קולנוע - אתר קבורה: בית העלמין נובודוויצ'י - תארים: אמן העם של ברית המועצות - יצירה בולטת: אני קובה (1964)
שאלות שקוראים שואלים
### מהו הסרט המעוטר ביותר של מיכאיל קלאטוזוב?
הסרט "העגורים עפים", שזכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל הקולנוע בקאן בשנת 1958.
### היכן קבור מיכאיל קלאטוזוב?
הוא קבור בבית העלמין נובודוויצ'י במוסקבה.