מייקל פלפס: הגוף שנבנה למים
מורה בכיתה ו' אמרה פעם לדבי פלפס שבנה "לעולם לא יוכל להתרכז בשום דבר". מייקל פלפס אובחן זה עתה עם הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD), ושחייה הוצעה, בין היתר, כמוצא לילד שלא יכול היה לשבת בשקט. הוא המשיך לזכות ביותר מדליות אולימפיות מאשר שלושת הספורטאים המעוטרים ביותר שאחריו גם יחד – גוף שנבנה באופן כמעט בלתי סביר למים, המונע על ידי מוח שמוריו בילדותו הספידו.
בולטימור, ADHD, ובריכה
מייקל פרד פלפס השני נולד ב-30 ביוני 1985 בבולטימור, מרילנד, הצעיר מבין שלושת ילדיהם של פרד פלפס, שוטר מדינת מרילנד לשעבר ששיחק פוטבול בקולג' וניסה להתקבל לוושינגטון רדסקינס, ודבי פלפס, מנהלת חטיבת ביניים. הוריו התגרשו כשהיה בן תשע, פרידה שלדבריו השפיעה עליו ועל אחיו עמוקות. לאחר שאובחן עם ADHD בכיתה ו', פלפס סבל מבריונות בשל המצב ובשל אוזניו הבולטות, ואף הושעה פעם אחת לאחר שהגיב באלימות. הוא החל לשחות בגיל שבע, בעקבות אחיותיו הגדולות, ובגיל עשר כבר קבע שיא לאומי לקבוצת גילו במשחה ל-100 מטר פרפר. ביצוע זה הביא אותו למאמן בוב באומן במועדון השחייה של צפון בולטימור, שהפך למנטור שלו לשארית חייו התחרותיים. "להתאמן עם בוב זה הדבר הכי חכם שעשיתי אי פעם," אמר פלפס מאוחר יותר. "אני לא הולך לשחות עבור אף אחד אחר."
גוף מהונדס למים
עם גובה של 1.93 מטר ומוטת ידיים של 2.01 מטר – הפרש של 13 סנטימטרים שהעניק לו הנעה נוספת בכל תנועה – בשילוב עם פלג גוף עליון קצר יחסית, ידיים ארוכות וקרסוליים גמישים במיוחד, פלפס החזיק במבנה גוף שביומכניקאים תיארו כקרוב לאידיאלי לשחייה תחרותית. המתנה הפיזית הזו, בשילוב עם משטר האימונים התובעני של באומן, הפכו לבסיס של קריירה שנבנתה פחות על כישרון דרמטי בודד ויותר על צבירה בלתי פוסקת של יתרונות טכניים בכל ארבעת סגנונות השחייה.
חמש אולימפיאדות
פלפס הצטרף לנבחרת ארה"ב הראשונה שלו בגיל חמש-עשרה, והפך לשחיין הגבר הצעיר ביותר שעשה זאת מזה 68 שנים; במשחקי סידני 2000 הוא סיים חמישי ב-200 מטר פרפר ללא מדליה. ארבע שנים לאחר מכן באתונה הוא זכה בשש מדליות זהב ושתיים מארד – שמונה מדליות באולימפיאדה אחת, השוואת שיא ותיק. לאחר מכן הגיע בייג'ינג ב-2008, ההופעה שהגדירה אותו: שמונה מדליות זהב בשמונה אירועים לאורך שמונה ימים, שבע מהן בשיא עולם, תוך שבירת שיאו של מארק ספיץ בן ה-36 של שבע מדליות זהב באולימפיאדה אחת. הצמוד שבמרוצים, ה-100 מטר פרפר מול הסרבי מילוראד צ'אביץ', הוכרע במאית השנייה ודרש צפייה בווידאו פריים-אחר-פריים כדי לאשר. בלונדון 2012 הוא זכה בארבע מדליות זהב ושתיים מכסף, והפך באותה נקודה לספורטאי האולימפי המעוטר ביותר בהיסטוריה כשעקף את שיא המדליות של לריסה לטינינה – ואז, באופן לא אופייני, לא זכה במדליה ב-400 מטר מעורב אישי, משחה ששלט בו זמן רב. הוא פרש לאחר מכן, ואמר לעיתונאים בפשטות: "סיימתי. אני גמור. אני פורש... פשוט רציתי לסיים עם השחייה ולא רציתי שום קשר לענף הזה יותר."
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הקאמבק
הוא חזר להתאמן ב-2014, מונע בחלקו מכישלון הנבחרת האמריקאית להגן על תוארה במשחה השליחים 4×100 מטר חופשי, ובחלקו ממערכת יחסים מחודשת ופחות לחוצה עם באומן, אותו שכנע שהוא "לא מתאמן בשביל ההיסטוריה" הפעם אלא שוחה עבור עצמו. בריו 2016, בגיל שלושים ואחת, פלפס זכה בחמש מדליות זהב ואחת מכסף, והפך לאלוף האולימפי האישי המבוגר ביותר בהיסטוריה – עוקף שיא שקבע דיוק קהנמוקו ב-1920 – והאריך את רצף הניצחונות שלו ב-200 מטר מעורב אישי לארבעה תארים אולימפיים רצופים, מספר מדליות הזהב הרב ביותר שזכה בו ספורטאי באירוע אישי בודד. הוא נשא את הדגל האמריקאי בטקס הפתיחה והפסיד רק במשחה ל-100 מטר פרפר, לג'וזף סקולינג מסינגפור. לאורך חמש אולימפיאדות הוא צבר 28 מדליות אולימפיות – 23 זהב, 3 כסף, 2 ארד – ו-82 מדליות בינלאומיות בסך הכל, כולל אליפויות עולם ופאן-פסיפיק.
שיאים והכרה מחוץ לבריכה
מעבר להישגיו האולימפיים, פלפס קבע 29 שיאי עולם אישיים בבריכות ארוכות, זכה ב-33 תוארי אליפות העולם של FINA, ולקח שבע מדליות זהב באליפות העולם ב-2007 לבדה, תוך השוואת שיאו של ספיץ למפגש עולמי בודד ושבירת חמישה שיאי עולם תוך כדי. הוא נבחר לשחיין השנה בעולם שמונה פעמים ולשחיין השנה באמריקה אחת-עשרה פעמים, והיה ספורטאי השנה של המגזין "ספורטס אילוסטרייטד" ב-2008.
המחיר שמתחת למדליות
השיא הציבורי של פלפס לא היה ניצחון ללא רבב. הוא נעצר בגין נהיגה תחת השפעת אלכוהול במרילנד ב-2004, בגיל תשע-עשרה, ושוב ב-2014, מעצר שעלה לו במקום באליפות העולם ב-2015. בינואר 2018 חשף בפומבי כי נאבק בדיכאון וב-ADHD לאורך כל הקריירה שלו וכי שקל להתאבד לאחר משחקי 2012 – וידוי שמיסגר מחדש את קור הרוח המפורסם שלו בבריכה כמשהו שהושג למרות, ולא בגלל, מערכת יחסים קלה עם מוחו שלו. מאז הפך לתומך בולט במודעות לבריאות הנפש, עבודה המתנהלת לצד קרן מייקל פלפס שהקים ב-2008, שהגיעה ליותר מ-100,000 צעירים באמצעות שותפויות עם ארגונים כמו "Boys and Girls Clubs" והאולימפיאדה המיוחדת.
מדוע מייקל מכונה גאון
המקרה של פלפס כגאון הוא במפורש מקרה של כישרון פיזי, וכדאי לציין בדיוק ממה מורכב הכישרון הזה במקום להשתמש במילה באופן רופף. הוא משלב גוף יוצא דופן – המבנה ארוך הידיים, קצר הרגליים וגמיש במיוחד שביומכניקאים מצביעים עליו כקרוב לאופטימלי לשחייה – עם עומס אימונים תחת בוב באומן שהיה קיצוני גם בסטנדרטים של שחיית עילית, ועם מזג תחרותי שאפשר לו לספק שחייה לשיא אישי או לשיא עולם בדיוק כשגמר אולימפי דרש זאת, כפי שהוכיח הניצחון ב-0.01 שניות על צ'אביץ'. מודל המרוצים שלו – היכולת לתזמן ארבעה סגנונות שונים ולנהל לוח זמנים תובעני של ריבוי אירועים לאורך אולימפיאדה אחת ללא קריסה פיזית – הוא בעצמו צורה מיוחדת של מומחיות שמעט ספורטאים בכל ענף השתוו אליה. מה ש"גאון" לא תופס היטב כאן הוא הסיפור האנושי הרגיל יותר שמאחוריו: ה-ADHD, הדיכאון, המעצרים, וההודאה שכמעט סיים את חייו לאחר משחקי לונדון מסבכים כל תמונה של דומיננטיות טהורה וחסרת מאמץ. המילה "הגדול ביותר" משמשת לגביו כמעט ללא עוררין בשחייה; "גאון" היא הרחבה רופפת ושנויה במחלוקת של הטענה הזו על ספורטאי שהמתנה שלו הייתה פיזית ופסיכולוגית ולא אינטלקטואלית במובן המקובל.
מורשת
פלפס פרש לצמיתות לאחר ריו 2016 ונישא לניקול ג'ונסון, לשעבר מיס קליפורניה ארה"ב, באותו יוני; יש להם ארבעה בנים והם חיים בפרדייז ואלי, אריזונה. הוא נותר, בפער ניכר, הספורטאי האולימפי המעוטר ביותר בהיסטוריה, כש-23 מדליות הזהב שלו לבדן עולות על סך המדליות של כל המדינות מלבד קומץ בהיסטוריה האולימפית. יותר מהשיאים שלו, עם זאת, החשיפה שלו מ-2018 על דיכאון ומחשבות אובדניות הפכה לחלק מהמורשת שלו בזכות עצמה, ועיצבה מחדש את השיח הציבורי על בריאות הנפש בקרב ספורטאי עילית, שעד אז, כמו פלפס, בילו קריירות שלמות כשהם מתוארים רק במונחים של מה שהם יכולים להשיג במים.