מרטינה נברטילובה: העריקה שבנתה מחדש את גופה
בספטמבר 1975, טניסאית צ'כוסלובקית בת שמונה-עשרה, טרייה מהפסד בחצי גמר אליפות ארה"ב הפתוחה לכריס אוורט, נכנסה למשרד הגירה בניו יורק וביקשה מקלט מדיני. תוך חודש היה לה גרין קארד. מה שבא לאחר מכן לא היה רק קריירה אלא המצאה פיזית מחדש: מרטינה נברטילובה, שנחשבה פעם למוכשרת אך רכה, הפכה את עצמה לספורטאית המאומנת ביותר שטניס הנשים ראה אי פעם, ובמהלך שני העשורים הבאים, לשחקנית עם יותר אליפויות גדולות מכל אחת מלבד מרגרט קורט.
ילדות חצויה בפראג
נברטילובה נולדה כמרטינה שוברטובה ב-18 באוקטובר 1956, בפראג, צ'כוסלובקיה. הוריה התגרשו כשהייתה בת שלוש; אביה החורג, מירוסלב נברטיל, הפך למאמנה הראשון לאחר שנישא לאמה ב-1962, והיא אימצה את שם משפחתו. היא חבטה בכדור נגד קיר בטון בגיל ארבע וזכתה באליפות צ'כוסלובקיה בגיל חמש-עשרה, והפכה למקצוענית ב-1975 — אותה שנה שבה בחרה בגלות על פני חזרה הביתה, הפכה לאזרחית ארה"ב ב-1981 ורק ב-2008 תבעה מחדש את אזרחותה הצ'כית.
להמציא מחדש את הספורטאית
הקריירה המוקדמת של נברטילובה ביססה אותה כשחקנית מחוננת אך לא עקבית; הפיכתה לכוח הדומיננטי בספורט בשנות ה-80 מיוחסת בדרך כלל להחלטתה לשנות את התזונה ולאמץ משטר כושר אינטנסיבי, תוך השאלת שיטות אימון משחקנית הכדורסל ננסי ליברמן. התוצאה הייתה משחק של הגשה ועלייה לרשת שנבנה על מהירות, טווח ואגרסיביות ליד הרשת שיריבותיה פשוט לא יכלו לעמוד בהן פיזית. התקופה הדומיננטית ביותר שלה, מ-1982 עד 1986, נזכרת כאחת התקופות החד-צדדיות ביותר ששחקן כלשהו הפיק בספורט: ב-1983 לבדה היא רשמה מאזן של 86–1, אחוז ניצחונות של 98.9 שנותר השיא הטוב ביותר לעונה אחת בעידן המקצועני. ב-1984 היא ניצחה ב-74 משחקים רצופים על כל המשטחים לפני שהלנה סוקובה קטעה את הרצף באליפות אוסטרליה, והיא החזיקה בו-זמנית בכל ארבעת תארי הגראנד סלאם ליחידות לאחר שזכתה באליפות צרפת באותה שנה — רצף שגוף הניהול של הטניס הכריז עליו באופן שנוי במחלוקת כ"גראנד סלאם" למרות שלא נפל בתוך שנה קלנדרית אחת.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שמונה-עשר תארי יחידות, חמישים ותשעה תארים גדולים בסך הכל
נברטילובה זכתה ב-18 תארי גראנד סלאם ליחידות, כולל שיא של תשע אליפויות ווימבלדון, ארבע אליפויות ארה"ב, שלוש אליפויות אוסטרליה ושתי אליפויות צרפת. בתוספת שיא של 31 תארי זוגות נשים ו-10 תארי זוגות מעורבים, סך הכל 59 האליפויות הגדולות שלה הוא שני רק ל-64 של מרגרט קורט. היא החזיקה בדירוג העולמי מס' 1 ליחידות במשך 332 שבועות ובדירוג הזוגות במשך שיא של 237 שבועות, וסיימה את הקריירה בעידן הפתוח עם 1,442 ניצחונות במשחקי יחידות, הכי הרבה מכל שחקן בהיסטוריה של הספורט, באחוז ניצחונות של 87. היא נותרה תחרותית עד גיל מאוחר להפליא: ב-2003, בגיל 46 ו-8 חודשים, היא זכתה בתארי הזוגות המעורבים באליפות אוסטרליה ובווימבלדון עם ליאנדר פאאס, והפכה לאלופת הגראנד סלאם המבוגרת בהיסטוריה, וזכתה בתואר הגדול האחרון שלה, זוגות מעורבים באליפות ארה"ב ב-2006, שבועות לפני שמלאו לה 50.
היריבות שהגדירה ספורט
היריבות של נברטילובה עם כריס אוורט נחשבת בעיני רבים לגדולה בהיסטוריה של טניס הנשים, ומשתרעת על פני 80 משחקים לאורך 16 שנים, כשנברטילובה מובילה 43–37 בסך הכל ו-14–8 במפגשי גראנד סלאם. הניגודיות הקיצונית ביותר ביניהן הגיעה ב-1984, כאשר הדומיננטיות של נברטילובה הייתה כה מוחלטת עד שהשדרן באד קולינס הציע שהספורט צריך ליצור ליגה נפרדת רק כדי לתת לאוורט תחרות הוגנת. יריבות צעירה יותר, נגד שטפי גראף, הייתה צמודה יותר: נברטילובה ניצחה ב-9 מתוך 18 המפגשים שלהן, ובגיל 34, ניצחה את גראף במשחק מכריע באליפות ארה"ב ב-1991 שעמד כאחרון ביניהן.
יציאה מהארון וחיים ציבוריים
ב-1981, זמן קצר לאחר קבלת אזרחות ארה"ב, נברטילובה יצאה מהארון בפומבי כהומוסקסואלית, והפכה לאחת הספורטאיות המקצועניות הבולטות הראשונות שעשו זאת בעודן מתחרות פעילות — החלטה שעלתה לה בהכנסות מחסויות באותה עת אך שהיא מעולם לא חזרה בה ממנה. היא הפכה לתומכת ותיקה בזכויות להט"ב, נאמה במצעד בוושינגטון ב-1993 ובהמשך התנגדה לחקיקה מפלה בבתי המשפט. בשנים האחרונות היא הייתה קול בולט, ושנוי במחלוקת בציבור, בשאלות של השתתפות טרנסג'נדרים בספורט נשים. היא גם התמודדה עם אתגרים בריאותיים רציניים, שרדה סרטן שד שאובחן ב-2010 וסרטן גרון ושד שאובחנו ב-2023, והוכרזה כנקייה מסרטן באותה שנה.
מדוע מרטינה נקראת גאון
המילה שמוצמדת לנברטילובה נוגעת לעיתים רחוקות רק לחבטות; היא נוגעת לבנייה מחדש המכוונת, הכמעט מדעית, של גופה ומשחקה של ספורטאית שאף יריבה מדורה לא שכפלה באותה מידה. היא זיהתה, לפני רוב טניס הנשים, שכושר ותזונה הם כלי תחרותיים ולא הרגלים מקריים, ובנתה מחדש את הכושר הגופני שלה בצורה כה מוחלטת שרמת הדומיננטיות שלה באמצע שנות ה-80 — עונה של 86–1, רצף ניצחונות של 74 משחקים — מעולם לא הושוותה לפני כן או מאז במשחק המקצועני. בילי ג'ין קינג כינתה אותה בפשטות "שחקנית היחידות, הזוגות והזוגות המעורבים הגדולה ביותר שחיה אי פעם", שיפוט שנשען ספציפית על רוחב השליטה של נברטילובה בשלושה פורמטים שונים של המשחק שרוב המומחים לעולם לא מנסים לשלב ברמה עילית. היכל התהילה הבינלאומי של הטניס מציג את מורשתה באותו אופן, תוך הדגשת הרבגוניות חסרת התקדים הזו על פני כל נתון סטטיסטי בודד. טיעון הנגד הכנה הוא שהיריבות שלה עם כריס אוורט, למרות שהייתה צמודה היסטורית בסך הכל, נטתה כל כך לטובתה של נברטילובה במהלך שיאה המונע על ידי כושר, עד שחלק מבני דורה טענו שהאיזון התחרותי של הספורט עצמו עורער זמנית ולא רק הובס — ושאריכות ימים מאוחרת בקריירה שלה, שנעזרה בהתמחות בזוגות ולא בדומיננטיות ביחידות, מנפחת את סך התארים שלה ביחס לעמיתות שפרשו מוקדם יותר. מה שנותר ללא עוררין הוא שאף שחקן אחר בהיסטוריה של הספורט לא שילב דומיננטיות ביחידות, דומיננטיות בזוגות ודומיננטיות בזוגות מעורבים על פני ארבעה עשורים שונים.
מורשת
נברטילובה הוכנסה להיכל התהילה הבינלאומי של הטניס בשנת 2000, וב-2005 מגזין הטניס הכתיר אותה כשחקנית הגדולה ביותר של ארבעים השנים הקודמות של הספורט. היסטוריון הטניס באד קולינס כינה אותה "אולי השחקנית הגדולה ביותר בכל הזמנים". מעבר לטניס, היא כתבה ספרי הדרכה, אוטוביוגרפיה ורומני מתח, ונותרה דמות קבועה בפרשנות ספורט בטלוויזיה במשך עשורים. כמעט חמישים שנה לאחר עריקתה, קשת הקריירה שלה — מנערה שמבקשת מקלט ועד לשחקנית המעוטרת ביותר בתקופתה — נותרה אחת הטרנספורמציות השלמות ביותר בספורט.