מרג'ורי אסטיאנו: מכוכבת נוער למחלקת טראומה
ב-19 בספטמבר 2019, קרן האקדמיה הבינלאומית לאמנויות ומדעי הטלוויזיה פרסמה את מועמדותה לשחקנית הטובה ביותר, ובין השמות מהודו, בריטניה והונגריה הייתה ברזילאית שב-15 השנים הקודמות נתפסה כמתחת לרמתה. מרג'ורי אסטיאנו הייתה מועמדת על תפקידה כד"ר קרולינה אלנקר בסדרת הגלובו סוב פרסאו, שמתרחשת במחלקת חירום ציבורית מתפוררת. זו הייתה יעד לא צפוי לשחקנית שקריירתה החלה כנגנית בס בסדרת נוער בדיונית, והמרחק הזה הוא כל הסיפור.
הנערה בלהקה
אסטיאנו נולדה ב-8 במרץ 1982 בקוריטיבה, בירת פרנה, והגיעה למסכי הטלוויזיה בברזיל ב-2004 כנטשה בסדרת הנוער מאליאוואו של גלובו. נטשה ניגנה בגיטרה בס בלהקה בדיונית בשם ואגאבנדה, והתפקיד עשה מה שתפקידים במאליאוואו עושים באופן אמין: הפך אותה מיד למפורסמת בקרב קהל מתבגרים, וקבע אותה בסוגה תוך עונה אחת. לטלוויזיה הברזילאית היה מסלול מנוסה לשחקניות שהגיעו מהתוכנית, והוא לא הוביל בדרך כלל למשהו דורש יותר.
פנייה למוזיקה פופולרית
מה שהלך אחרי כך נראה, באותה עת, כצעד מסחרי ברור והתברר כקריירה שנייה אמיתית. יוניברסל מיוזיק חתמה איתה, והיא הוציאה אלבום בכורה עצמי ב-2005. היא לא טיפלה בזה כבמתק נלווה. פלורס, אמורס אה בלאבלאבלא יצא ב-2007, ואז — לאחר פער של שבע שנים שבהן התמקדה במשחק — אויטו ב-2014, אלבום של אדם שכבר לא נזקק לחשיפה. שלושה אלבומים עשור אינם פלטת הפקה של כוכבת טלוויזיה המנצלת את תהילתה; הם פלטת הפקה של מוזיקאית העובדת באופן בלתי רציף במשהו שהיא מתכוונת אליו.
למידת המשחק ארוכת הטווח
בינתיים היא צברה את סוג הניסיון שאין דרקור לטלוויזיה הברזילאית. היא עברה באופן חריג בקונסיסטנטיות במשבצות הזמן המרכזיות של גלובו: פאג'ינאס דה וידה ב-2006, דואס קאראס ב-2007, קמיניו דאס אינדיאס ב-2009, אה וידה דה ג'נטי ב-2011, לאדו אה לאדו ב-2012 ואימפריו ב-2015. לאדו אה לאדו זכה בפרס אמי הבינלאומי לטלנובלה הטובה ביותר ב-2013 — האימות הבינלאומי הראשון שנקשר לשמה, אם כי הוא שייך להפקה ולא אליה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הטלנובלה היא בית ספר קשה. שחקנים צובעים כמויות עצומות של חומר בלוחות זמנים בלתי אפשריים, עם תסריטים שמגיעים מאוחר ודמויות שמשנות כיוון לפי מחקר קהל. היא מגמילה מהירות, אמינות ובהירות רגשית, והיא יכולה להעביר באופן קבוע את כלי הנגינה של השחקן. אסטיאנו יצאה מעשור של זה עם טכניקה שלמה, מה שנדיר יותר ממה שנשמע.
אנה, והפנייה לקולנוע אמנותי
מאמצע שנות ה-2010 היא החלה להשקיע בכוונה את ההון הטלוויזיוני שלה בסרטים שלא יכלו לשלם לה בתהילה. היא הופיעה בטיים אנד דה ווינד (2013), ביאטריז (2014), גארוטו (2015), אנטר אירמאוס (2017), אורורה (2018) ופראיזו פרדידו (2018). הסרט המכריע היה אס בואס מנייראס — גוד מנרס — בבימויה של ז'וליאנה רוז'אס ומרקו דוטרה והוקרן בלוקרנו ב-2017.
אסטיאנו מגלמת את אנה: צעירה, לבנה, עשירה והרה, ששוכרת את קלרה, אחות שחורה, כאומנת בסאו פאולו. הסרט מתחיל כמחקר על גזע, מעמד ומיניות בעיר, ואז הופך, ללא התרעה, לאימה על-טבעי על תשוקות זאביות וצאצאים מפלצתיים. התפקיד דורש ממנה להיות חביבה, אחר כך בלתי מובנת, ואז משהו אחר לגמרי, ולמכור את ההתפתחות הזו בתוך סרט ז'אנר שאפקטים שלו מבקרים מצאו לא אחידים. מבקרים שתלו את הביקורת על ה-CGI ועל הקצב לא תלו אותה עליה.
דוקטור קרולינה
סוב פרסאו, שהחל כסרט ב-2016 לפני שהפך לסדרה, נתן לה את התפקיד שהיא מזוהה איתו כעת: קרולינה אלנקר, רופאה בבית חולים ציבורי שבו המחסורים מבניים והפשרות המוסריות הם שעתיים. התוכנית הפכה אותה לבינלאומית נראית באופן ששש טלנובלות מרכזיות לא הצליחו, בדיוק משום שהיא נבנתה לייצוא ולא למשבצת השעה שמונה. מועמדות האמי ב-2019 נגררה אחריה. היא המשיכה לעבוד ברמה זו מאז, בפים ובסרטים כולל אינדה אסטו אקוי של וולטר סאלס, אה בראסו דה מאה ופרסיסאמוס פלאר סו�ברה נוסוס פיליוס של קריסטיאן פונסה.
למה מרג'ורי נקראת גאונה
המתנה של אסטיאנו היא אומנות, לא אינטלקט, ויש לתאר אותה כך. מה שהיא עושה היא העבודה הטכנית הספציפית של שחקן מסך: כיוון ביצוע לגודל המסך, החזקת חיים פנימיים של דמות יציבים לאורך לוח זמני צילומים שמציג סצנות סדר לא נכון ומחוץ להקשר, ו — נקודת החוזק הספציפית שלה — הפיכת התמרה לברורה מבלי להכריז עליה. באס בואס מנייראס הקהל חייב לקבל את אנה כאישה רגילה, חביבה, ואז לקבל, בדיעבד, שהיא מעולם לא הייתה כזו. בסוב פרסאו הדרישה הפוכה: עקביות מוחלטת, רופאה שיכולתה לא נחלשת בזמן שכל סביבה מתערערת. שניהם דורשים שחקן שיכול להחליט מראש בדיוק כמה לחשוף ואז להחזיק בשאר.
אף אחד רציני לא קרא לה גאונה, והיא מעולם לא תבעה את המילה. התיק הכנה צר ומעניין יותר: היא אסטרטגית קריירה באופן חריג בתעשייה שלא מגמילה חשיבה. קיבלה תהילה מיידית בגיל 22 בסדרת נוער, בילתה את 15 השנים הבאות בהמרה מתוכננת שלה לחופש לקחת תפקידים קטנים בסרטים קשים, והוכחה צודקת כאשר מועמדות האמי הגיעה לדרמת בית חולים ציבורי ולא לכל מה שהייתה מפורסמת בגללו. הניגוד פשוט: היא אינה סופרת, במאית או יוצרת, והעבודה הטובה ביותר שלה מתממשת בתוך תסריטים ומסכים של אחרים. מה שיש לה הוא שיפוט לאילו מסכים לעמוד בהם.
מורשת
אסטיאנו חשובה בתרבות המסך הברזילאית כמקרה הדגמה. היא הוכיחה שצינור המאליאוואו אינו חייב להסתיים שם שהוא בדרך כלל מסתיים, ששחקנית טלנובלה יכולה לחצות לקולנוע אוטוריה ללא זלזול בשני הכיוונים, ושביצוע טלוויזיה ברזילאי יכול להיות מוכר בחו"ל על תנאיו ולא כחלק מפורמט מיוצא. ד"ר קרולינה היא הדמות שתיזכר בזכותה; הקריירה שאפשרה אותה היה ההישג המרשים יותר.