מרילין מונרו: השחקנית בתוך הבלונדינית
בילי ויילדר, שביים אותה פעמיים ומצא אותה משגעת, שם את הפרדוקס על התיעוד: "כל אחד יכול לזכור שורות, אבל צריך אמן אמיתי כדי לבוא לסט ולא לדעת את השורות שלה ובכל זאת לתת את ההופעה שהיא נתנה!" הוא דיבר על חמים וטעים. היא הייתה בת שלושים ושתיים, בדיוק זכתה בגלובוס הזהב, והייתה שלוש שנים מהמוות. הוויכוח על האם מרילין מונרו באמת יכלה לשחק בקושי התחיל.
נורמה ג'ין
היא נולדה נורמה ג'ין מורטנסון ב-1 ביוני 1926 בלוס אנג'לס. אמה, גלדיס פרל בייקר, סבלה מהתמוטטות ב-1934 ואובחנה כסובלת מסכיזופרניה פרנואידית; נורמה ג'ין בילתה את ילדותה בבתי אומנה ובבית יתומים. בגיל שש עשרה נישאה לעובד מפעל בשם ג'יימס דוגרטי כדי להימנע מלהיות מוחזרת לטיפול מוסדי.
זהו כל סיפור המקור, וכדאי לציין אותו בצורה ברורה ולא רומנטית: ילדה שעובדה דרך המערכת של מחוז לוס אנג'לס שנישאה כדי לצאת ממנה בגיל שבו רוב האנשים נמצאים בכיתה י"א.
מפעל הרדיופליין
בסוף 1944, בעת שעבדה במפעל התחמושת של חברת הרדיופליין, היא צולמה על ידי דייוויד קונובר, שהיה שם במשימה. היא עברה לדוגמנות פין-אפ, החליקה את שערה החום המתולתל באופן טבעי וצבעה אותו לפלטינה, ובתחילת 1946 הופיעה על שלושים ושלושה שערי מגזינים. באוגוסט 1946 חתמה ב-20th Century-Fox ולקחה שם חדש: מרילין מכוכבת ברודוויי מרילין מילר, מונרו משם הנעורים של אמה.
1953
שנות פוקס המוקדמות הניבו מעט. ואז, בשנה אחת, שלושה סרטים: ניאגרה, גברים מעדיפים בלונדיניות ואיך להינשא למיליונר. הם הפכו אותה לאישה המפורסמת ביותר באמריקה ובמקביל בנו את הכלוב - הבלונדינית הטיפשה, דמות כל כך יעילה מסחרית שפוקס לא ראתה סיבה לתת לה לצאת ממנה.
חטא על סף ביתך (1955) היה בין הלהיטים הגדולים ביותר שלה והעניק לתרבות את תמונת סורג הרכבת התחתית ששרדה כל הופעה שנתנה. חמים וטעים (1959) זיכה אותה בגלובוס הזהב.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →המרד
מה שהמיתוס בדרך כלל משמיט הוא שהיא נלחמה בחזרה, בעסקים, וניצחה. בשנת 1954, מתוסכלת מליהוק לפי טיפוס ומשכר נמוך בהרבה מערכה, היא ייסדה את מרילין מונרו הפקות עם הצלם מילטון גרין ויצאה למלחמה עם 20th Century-Fox. המאבק המשפטי נמשך שנה. היא בילתה את 1955 בניו יורק בלימוד משחק שיטה ב-Actors Studio תחת לי שטרסברג, שהשפעתו נותרה מרכזית להמשך הקריירה שלה. גלוריה סטיינם, שצפתה בה שם בשנות ה-50, תפסה את הנקודה: השאיפה הייתה רצינית גם כשהתעשייה התייחסה אליה כאל בדיחה.
נישואים
היא נישאה לכוכב הבייסבול בדימוס ג'ו דימאג'יו בינואר 1954; האיחוד נמשך תשעה חודשים וקרס בעקבות פעלול הפרסום של חטא על סף ביתך. ביוני 1956 נישאה למחזאי ארתור מילר. מערכת היחסים הזו התפרקה במהלך צילומי הבלתי מותאמים (1961), שמילר כתב עבורה.
המקרה בעד השחקנית
ההערכה מחדש החלה כשהיא עוד הייתה בחיים. הופעתה ב-1956 בתחנת אוטובוס משכה פסק דין בכותרת מהניו יורק טיימס: "מרילין מונרו הוכיחה סוף סוף שהיא שחקנית". ג'ושוע לוגן, שביים אותו, השווה אותה לצ'ארלי צ'פלין על יכולתה להחזיק קומדיה וטרגדיה באותה מחווה. הבלתי מותאמים קיבל ביקורות מעורבות בזמנו ושודרג בהתמדה מאז; חוקר יוסטון טוני טרייסי מכנה את עבודתה בו "הפרשנות הבוגרת ביותר בקריירה שלה".
המקרה המודרני המפורט ביותר הוא של סטפני זכארק, שכתבה ב-TIME ב-2022 נגד הסרט בלונדינית, שלטענתה התקבע על קורבנותה של מונרו ובכך מחק "אחת האמיתות המרכזיות של הווייתה: היא הייתה שחקנית אינטליגנטית ומוכשרת בצורה פנומנלית."
מדוע מרילין נקראת גאונה
המילה שנויה במחלוקת עבורה יותר מאשר עבור כמעט כל כוכבת קולנוע אחרת, והוויכוח הוא החלק המעניין.
המקרה נשען על טכניקה קומית, והוא טכני ולא מיסטי. זכארק מאתרת אותו ב-"שינויי הטון העדינים האלה שהופכים את ההופעות של מרילין לכל כך משכנעות" - היכולת לשנות רגיסטר בתוך שורה אחת. הדוגמה שלה היא שוגר קיין בחמים וטעים שאומרת "אני תמיד מקבלת את הקצה המטושטש של הסוכרייה על מקל", בדיחה על היותה לוזרית שנוחתת כטרגיקומדיה כי מונרו מתזמנת אותה להיות שניהם בבת אחת. באיך להינשא למיליונר היא מגלמת את פולה דבובואה שנתקלת בדלתות בלי המשקפיים שלה, ואז הופכת את "אתה יודע, כאילו, פרות" למשהו שזכארק מכנה "מפואר בצורה ערמומית" - סלפסטיק רחב ושנינות מדויקת שבוצעו בו-זמנית. והיא יכלה להפוך לאפלה: אל תטרח לדפוק (1952), כשמרטפית לא יציבה, הוא מטריד באמת.
עדותו של ויילדר היא פיסת הראיה החזקה ביותר דווקא בגלל שהוא לא נהנה לעבוד איתה. במאי שזעם על האיחור שלה וחוסר יכולתה להחזיק שורות כינה בכל זאת את התוצאה עבודה של "אמן אמיתי". זו מדידה מסויגת של איש מקצוע, לא של מעריץ.
מקרה הנגד הוא רציני. היא מעולם לא הייתה מועמדת לפרס האוסקר. גלובוס הזהב על חמים וטעים הוא פרס המשחק הגדול היחיד שזכתה בו. הטווח שלה היה צר והיא ידעה זאת. היא הייתה חסרת יכולת כרונית לעבוד בדרך המקובלת - לא מוכנה, לא דייקנית, תלויה בשטרסברג ובטייק אחרי טייק - והטיעון שההופעות הורכבו בחלקן בחדר העריכה על ידי במאים בקליבר של ויילדר ויוסטון מעולם לא נענה במלואו. פסק הדין ההוגן ביותר הוא שהיה לה כלי ספציפי ונדיר, תזמון קומי מהמעלה הראשונה המחובר לשקיפות יוצאת דופן מול המצלמה, ושהאם זה מהווה גאונות תלוי בשאלה אם אתה מחשיב מתנה שהבעלים שלה לא יכול היה לפקד עליה בצורה מהימנה.
מורשת
היא מתה ב-4 באוגוסט 1962 מהרעלת ברביטורטים חריפה; חוקר מקרי המוות רשם התאבדות סבירה. היא הייתה בת שלושים ושש. סרטיה הכניסו 200 מיליון דולר עד אז - בערך שני מיליארד בכסף של היום. מכון הסרטים האמריקאי מדרג אותה כאגדת המסך הנשית השישית בגודלה של תור הזהב של הוליווד. שישים שנה לאחר מכן, התמונה כל כך נפוצה שהיא מטשטשת את העבודה, שזו בדיוק הבעיה שהיא בילתה את הקריירה שלה, ואת חברת ההפקה שלה, בניסיון לפתור.