מארי לורנסן (Marie Laurencin) ביססה את הקריירה שלה בתוך האוונגרד הפריזאי של תחילת המאה ה-20, בתחילה תוך ניווט בנורמות המבניות הנוקשות של הקוביזם לפני שפיתחה אסתטיקה ייחודית. לאורך חמישה עשורים, היא עברה ממעגלים אינטנסיביים של פבלו פיקאסו (Pablo Picasso) ליצירת שפה חזותית נבדלת ואתרית, המאופיינת בגווני פסטל ובייצוגים של דמויות נשיות שנותרו חתימתה עד מותה ב-1956.
חינוך מוקדם ומקורות אמנותיים
נולדה ב-1883 ברובע ה-10 של פריז, לורנסן גודלה על ידי אמה, פולין-מלאני לורנסן (Pauline-Mélanie Laurencin). אביה, אלפרד-סטניסלאס טולה (Alfred-Stanislas Toulet), תמך בחינוכה, שכלל לימודי ציור על פורצלן בסוור (Sèvres). מאוחר יותר היא נרשמה לאקדמיה הומבר (Académie Humbert) בפריז, שם העבירה את המיקוד הטכני שלה לכיוון ציור שמן, ובכך הניחה את היסודות למעורבותה בסצנת האמנות התוססת של העיר.
מעורבות באוונגרד הקוביסטי
במהלך תחילת שנות ה-1900, הפכה לורנסן למשתתפת פעילה באוונגרד הפריזאי. היא התרועעה עם המעגל הקוביסטי, שכלל דמויות כמו ז'אן מצז'ה (Jean Metzinger), אלבר גלייז (Albert Gleizes), רובר דלונה (Robert Delaunay), אנרי לה פוקונייה (Henri le Fauconnier) ופרנסיס פיקביה (Francis Picabia). עבודתה הופיעה בסלון העצמאיים (Salon des Indépendants) בין 1910 ל-1911 ובסלון הסתיו (Salon d’Automne) מ-1911 עד 1912. למרות קשרים אלו, היא הביעה מאוחר יותר תסכול מהתנועה, בטענה בראיון שנערך ב-1923 כי הקוביזם חנק את היצירה שלה במשך שלוש שנים.
גלות והתפתחות סגנונית
מלחמת העולם הראשונה הניעה את לורנסן לעבור לספרד עם בעלה, האמן הגרמני הברון אוטו פון וואטיין (Otto von Waëtjen), מעבר שעלה לה באזרחותה הצרפתית. לאחר גירושיהם ב-1920, היא חזרה לפריז, שם נטשה את המגבלות הגיאומטריות של עבודתה המוקדמת. היא החליפה אותן בפלטה המוגדרת על ידי ורודים רכים, אפורים וגוונים בהירים, תוך יצירת עולם קסום ומעוקל שלעיתים קרובות התמקד בנושאים נשיים. תקופה זו סימנה את המעבר שלה לאמנית מהוללת עם הצלחה כלכלית משמעותית עד השפל הכלכלי של שנות ה-1930.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מורשת והכרה מוסדית
גוף עבודתה של לורנסן משתרע על פני ציורים, תחריטים, צבעי מים ורישומים. תרומותיה להיסטוריה של האמנות נשמרות במוסדות מרכזיים הכוללים את קרן בארנס (Barnes Foundation), המוזיאון לאמנות מודרנית (The Museum of Modern Art), גלריית טייט (Tate Gallery), מוזיאון הרמיטאז' (Hermitage Museum) ומוזיאון האורנז'רי (Musée de l'Orangerie). בשנת 1983, נפתח מוזיאון מארי לורנסן בנגאנו שביפן, המאכלס למעלה מ-600 מיצירותיה. היא קבורה בבית הקברות פר לשז (Père Lachaise Cemetery) ברובע ה-20 של פריז.
עובדות מהירות
- נולדה: 1883, הרובע ה-10 של פריז - נפטרה: 1956, הרובע ה-20 של פריז - תחומים עיקריים: ציור, אמנות הדפס - תנועות מרכזיות: קוביזם, פוביזם - שותפה לטווח ארוך: ניקול גרו (Nicole Groult) - מוזיאון בולט: מוזיאון מארי לורנסן, נגאנו
שאלות שקוראים שואלים
### האם מארי לורנסן הייתה מעורבת בתנועה הקוביסטית?
כן, היא הייתה חברה בקוביסטים הקשורים ל'סֶקסיון ד'אור' (Section d'Or) והציגה איתם, אם כי מאוחר יותר התרחקה מהשפעת התנועה.
### היכן ניתן לצפות באוסף הקבוע שלה?
עבודתה מוחזקת באוספים בינלאומיים שונים, כולל קרן בארנס, מוזיאון הרמיטאז', גלריית טייט ומוזיאון האורנז'רי.