הספר "זמן של שתיקה" (Tiempo de silencio), שפורסם ב-1962, הציג טכניקות נרטיביות ניסיוניות לנוף הספרותי הספרדי, תוך שימוש בזרם תודעה ומונולוג פנימי. המחבר, לואיס מרטין-סנטוס (Luis Martín-Santos), שמר על זהות כפולה כפסיכיאטר מקצועי, כשהוא מאזן בין אחריותו הקלינית בבית החולים הפסיכיאטרי האזורי בסן סבסטיאן (San Sebastian) לבין פעילותו הפוליטית המחתרתית והתפוקה הספרותית הענפה שלו.
יסודות רפואיים ואקדמיים
מרטין-סנטוס נולד בשנת 1924 בלאראש (Larache) שבמרוקו, ועבר לסן סבסטיאן בגיל חמש. הוא למד רפואה באוניברסיטת סלמנקה (University of Salamanca) וקיבל את הדוקטורט שלו במדריד. במהלך הכשרתו הרפואית יצר קשרים מקצועיים עם קרלוס קסטייה דל פינו (Carlos Castilla del Pino), פדרו לאין אנטראלגו (Pedro Laín Entralgo) וחואן חוסה לופס איבור (Juan José López Ibor). בשנת 1951 קיבל עליו את ניהול בית החולים הפסיכיאטרי האזורי בסן סבסטיאן, תפקיד שמילא עד מותו. תרומותיו האקדמיות כללו את התזה משנת 1955, "דילתיי, יאספרס והבנת חולה הנפש" (Dilthey, Jaspers y la comprensión del enfermo mental), ואת מחקרו הפסיכולוגי האחרון, "חירות, זמניות והעברה בפסיכואנליזה אקזיסטנציאליסטית" (Libertad, temporalidad y transferencia en el psicoanálisis existencial), שפורסם ב-1964.
חדשנות ספרותית וצנזורה
מרטין-סנטוס נהג לפקוד את בית הקפה "קפה חיחון" (Café Gijón), שם קיים אינטראקציה עם דמויות כמו חואן בנט (Juan Benet), רפאל סאנצ'ס פרלוסיו (Rafael Sánchez Ferlosio) ואיגנסיו אלדקואה (Ignacio Aldecoa). סגנונו הספרותי, שהושפע רבות ממחקריו על ז'אן-פול סארטר (Jean-Paul Sartre) והאקזיסטנציאליזם, חרג מהמוסכמות בנות זמנו. כאשר הופיע "זמן של שתיקה" ב-1962, הפרסום הוכפף לצנזורה של המדינה, שהובילה להשמטת עשרים עמודים. הספר נותר במצבו המקוצץ עד שגרסה ללא צנזורה פורסמה ב-1981. הרומן שימש מאוחר יותר כחומר המקור לעיבוד הקולנועי שביים ויסנטה ארנדה (Vicente Aranda).
מעורבות פוליטית ושנים אחרונות
מעבר לעבודתו הרפואית והספרותית, מרטין-סנטוס היה חבר במפלגה הסוציאליסטית הפועלית הספרדית (PSOE) המחתרתית, כיהן בוועד הפועל שלה ושמר על ידידות עם אנריקה מוחיקה הרצוג (Enrique Múgica Herzog). מעורבותו הפוליטית הובילה לשלוש תקופות מאסר נפרדות. חייו האישיים סומנו על ידי נישואיו ב-1953 לרוסיו לאפון באיו (Rocío Laffón Bayo), איתה נולדו לו שלושה ילדים, ועל ידי מותה ב-1963. בעת שעבד על הרומן השני שלו, "זמן של הרס" (Tiempo de destrucción), הוא נהרג בתאונת דרכים בוויטוריה-גאסטייס (Vitoria-Gasteiz) ב-21 בינואר 1964. כתב היד הבלתי גמור פורסם ב-1975, בעקבות אוסף סיפוריו הקצרים שפורסם לאחר מותו, "אפולוגוס" (Apólogos), ב-1970.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →עובדות מהירות
- נולד: 1924, לאראש - נפטר: 1964, ויטוריה-גאסטייס - עיסוק עיקרי: פסיכיאטר - השכלה: אוניברסיטת סלמנקה - רומן בולט: "זמן של שתיקה" - מקום קבורה: בית הקברות פולו (Polloe Cemetery)
שאלות שקוראים שואלים
### אילו ספרים רפואיים כתב לואיס מרטין-סנטוס?
הוא כתב את "דילתיי, יאספרס והבנת חולה הנפש" (1955) ואת "חירות, זמניות והעברה בפסיכואנליזה אקזיסטנציאליסטית" (1964).
### האם הרומן האחרון שלו הושלם לפני מותו?
לא, הוא הותיר את "זמן של הרס" לא גמור בעת מותו ב-1964. הספר פורסם במצבו הבלתי גמור בשנת 1975.