ליודוביט שטור

ליודוביט שטור (Ľudovít Štúr): האיש שכתב אומה אל תוך קיום

ב-2 בפברואר 1843, קבוצת גברים צעירים בממלכת הונגריה התיישבה והחליטה באיזו שפה יכתבו מעתה מיליוני בני אדם. ההחלטה — לבסס שפה ספרותית סלובקית על הניבים הסלובקיים המרכזיים — התקבלה על ידי ליודוביט שטור וחוגו, והיא עבדה. השפה התקנית שקבעו היא, בעיקרה, הסלובקית הנכתבת כיום. מעטים בהיסטוריה האירופית המודרנית ייצרו בכוונה תחילה את הכלי הבסיסי ביותר של אומה וזכו לראות אותו מאומץ בחייהם.

אוהרובץ (Uhrovec), 1815

שטור נולד ב-28 באוקטובר 1815 בזייוגרוץ (Zayugróc) — כיום אוהרובץ, סלובקיה — כילדם השני של סמואל ואנה שטור. אביו היה מורה והעניק לו את השכלתו הראשונית, כולל לטינית. לבית יש הבחנה כפולה ומסקרנת: אלכסנדר דובצ'ק (Alexander Dubček), מנהיג האביב של פראג, נולד בו גם כן.

השכלתו הייתה טלאים רב-לשוניים של ארצות הבסבורג. בין השנים 1827–1829 למד בגימנסיה בגיור (Győr), שם למד היסטוריה, גרמנית, יוונית והונגרית. בין 1829–1836 למד בגימנסיה הלותרנית בפרסבורג (Pressburg) — ברטיסלאבה — שם למד אצל הפרופסור יוראי פלקוביץ' (Juraj Palkovič) והצטרף לחברה הצ'כית-סלאבית, גוף סטודנטים שהפך לחממה של פרויקט חייו. בין 1838–1840 למד בלשנות, היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטת האלה בגרמניה, שם ספג את הגישות של הגל והרדר: הראשון העניק לו תיאוריה של היסטוריה הנעה דרך אומות, והשני תיאוריה של אומות המוגדרות על ידי שפותיהן. שטור לקח את שניהם כפשוטם.

השבועה בדווין (Devín)

לתנועה שהקים היה אופי של אחוות מושבעים. ב-24 באפריל 1836 בטירת דווין, שטור ועמיתיו — בהם יוזף מילוסלב הורבאן (Jozef Miloslav Hurban), שגויס במאי 1835, ומאוחר יותר מיכל מילוסלב הודז'ה (Michal Miloslav Hodža) — נשבעו אמונים למטרה הלאומית ואימצו שמות סלאביים. ב-16 באוגוסט 1841 טיפסו שטור ועמיתיו על קריבאן (Kriváň), הפסגה שהפכה לסמל התנועה; העלייה מונצחת מדי שנה עד היום. אלו היו צעירים שהמציאו במודע טקסים עבור אומה שטרם התקיימה באופן רשמי.

קביעת תקן לשפה

הצעד המכריע הגיע ב-1843. ב-2 בפברואר החליטו שטור ועמיתיו ליצור שפה סלובקית תקנית חדשה המבוססת על הניבים הסלובקיים המרכזיים, ומ-11 עד 16 ביולי באותה שנה התכנסו המנהיגים בביתו של הורבאן בהלבוקה (Hlboké) כדי למסד את הקודיפיקציה. התקן החדש השתמש בכתיב פונטי והתבסס על הדיבור הסלובקי המרכזי, ובכך נבדל מניסיונו הקודם של אנטון ברנולאק (Anton Bernolák) — וחשוב מכך, מהצ'כית, ששימשה זמן רב את הלותרנים הסלובקים כשפת כתיבתם.

THE FREE TEST
How high is yours?

Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.

Take the IQ test →

הבחירה הייתה פוליטית לא פחות משהייתה בלשנית. לכתוב בסלובקית מרכזית משמעו היה לקבוע שהסלובקים אינם צ'כים ואינם הונגרים, אלא אומה בעלת כלי ספרותי משלה. שטור טען זאת בכתובים: Nárečja slovenskuo alebo potreba píšaňja v tomto nárečí ב-1844 ו-Nauka reči Slovenskej — "תורת השפה הסלובקית" — ב-1846.

העיתון

שפה זקוקה למקום שבו תודפס. ב-1 באוגוסט 1845 הופיע הגיליון הראשון של Slovenskje národňje novini, עם המוסף הספרותי Orol Tatranský ("עיט הטטרה"), שהופיע שבוע לאחר מכן. העיתון פעל עד ה-9 ביוני 1848, ובאמצעותו עיצב שטור בהדרגה תוכנית פוליטית סלובקית הבנויה על לאומיות ואוטונומיה תרבותית. באותה תקופה פרסם את Das neunzehnte Jahrhundert und der Magyarismus (1845), כשהוא מביא את הטיעון בפני קהל קוראי גרמנית.

ציר עבור זבולן (Zvolen)

ב-30 באוקטובר 1847 הפך שטור לציר עבור זבולן בפרלמנט ההונגרי, ובין 17 בנובמבר 1847 ל-13 במרץ 1848 נשא חמישה נאומים. תוכנם ראוי לציון: הוא דרש את ביטול הצמיתות, זכויות אזרח ושימוש בסלובקית בבתי ספר יסודיים. התוכנית הלאומית הייתה בעיניו בלתי נפרדת מהתוכנית החברתית.

מהפכה, צו מעצר, התקוממות

אז הגיעה שנת 1848 וטלטלה את אירופה. באפריל הכין שטור את הקונגרס הסלאבי בפראג, הגיע לעיר ב-20 באפריל וזכה לתמיכה בדרישות השפה הסלובקית. במאי היה שותף לכתיבת Žiadosti slovenského národa ("דרישות האומה הסלובקית") — עצומה שדרשה אוטונומיה, סלובקית כשפה רשמית, פרלמנט סלובקי, זכות בחירה כללית והחזרת קרקעות לאיכרים. תשובת הממשלה ההונגרית הגיעה ב-12 במאי 1848: צו מעצר לשטור, הורבאן והודז'ה.

ב-15–16 בספטמבר 1848 הוקמה בווינה המועצה הלאומית הסלובקית, שכללה את שטור, הורבאן, הודז'ה ויועצים צבאיים צ'כים, וב-19 בספטמבר במיאבה (Myjava) הכריזה המועצה על עצמאות מהונגריה. מנובמבר 1848 עד מרץ 1849 הוביל שטור מסעות התנדבות ברחבי צפון הונגריה. ב-20 במרץ 1849 הוביל משלחת לאולומואוץ כדי להציג את הדרישות הסלובקיות למלך האוסטרי. חיל המתנדבים פורק ב-21 בנובמבר 1849, והאומה ששטור הכריז עליה לא התממשה. ההבסבורגים, לאחר שהשתמשו בזרוע הסלובקית נגד המהפכה ההונגרית, לא חשו מחויבות לתגמל אותם.

מודרה (Modra), תחת פיקוח משטרתי

מה שבא לאחר מכן היה תבוסה איטית ולא זוהרת. שטור נסוג לבית הוריו באוהרובץ. באוקטובר 1850 הגיש בקשה ללא הצלחה לקבל רישיון להוצאת עיתון. אחיו קרול מת ב-13 בינואר 1851, ושטור עבר לביתו של קרול במודרה כדי לטפל בשבעה יתומים; שם חי תחת פיקוח משטרתי. אביו מת ב-27 ביולי 1851. באוקטובר 1851 לקח חלק בפגישות על רפורמה בשפה הסלובקית, ובשנים 1852–1853 השלים את עבודותיו הפילוסופיות במודרה.

כתיבתו המאוחרת מציגה אדם המגיע אל מעבר לתבוסתו האישית. O národních písních a pověstech plemen slovanských — על השירים והמיתוסים של העמים הסלאביים — הופיע ב-1853, וכך גם Spevy a piesne, קובץ השירה היחיד שלו. Das Slawenthum und die Welt der Zukunft ("הסלאביות ועולם העתיד") פורסם רק מאוחר יותר וברוסית, ב-1867 ושוב ב-1909. Starý a nový věk Slovákov לא הגיע לדפוס עד 1935.

תאונת ציד

ב-22 בדצמבר 1855, ליד מודרה, ירה שטור בטעות ופצע את עצמו במהלך ציד. הוא מת ב-12 בינואר 1856, בגיל ארבעים, וזכה להלוויה לאומית בעיירה.

פסק הדין הגיע מאוחר יותר, בנדיבות. פניו הופיעו על שטר ה-50 קורונה הצ'כוסלובקי ב-1987 ועל שטר ה-500 קורונה הסלובקי משנת 1993 עד 2009. העיירה פרקן (Parkan) שונתה לשטורובו (Štúrovo) ב-1948. האסטרואיד 3393 שטור נושא את שמו, וכך גם המכון לבלשנות על שם ליודוביט שטור. אך האנדרטה האמיתית היא פשוטה ונמצאת בכל מקום: כל משפט הכתוב בסלובקית תקנית.