לואיס סאקר: עורך הדין שחפר בורות
לואיס סאקר בילה כמעט עשור בעריכת דין ביום תוך כתיבת ספרי ילדים שכמעט איש לא קרא, עד שנת 1998, אז רומן על ילד שנדון לחפור בורות בקרקעית אגם יבש בטקסס סחף את מדליית ניוברי ואת פרס הספר הלאומי באותה שנה ממש, הישג שכמעט שום רומן ילדים לא השתווה לו מאז. בורות הפך מנהל משלוחים לשעבר ועורך דין במשרה חלקית לאחד הסופרים המוערכים ביותר בספרות הילדים האמריקאית.
מאיסט מדו למחוז אורנג'
סאקר נולד ב-20 במרץ 1954 באיסט מדו, ניו יורק, ועבר עם משפחתו למחוז אורנג', קליפורניה, בגיל תשע. לדבריו שלו, הוא היה תלמיד חזק יותר במתמטיקה מאשר בקריאה בילדותו, ורק בתיכון פיתח התלהבות אמיתית לספרים, התעוררות ספרותית מאחור יחסית לסופר שעתיד להגדיר את רשימת הקריאה של בני נוער וילדים.
ברקלי, עבודה כעוזר הוראה, וקריירה מקרית
סאקר קיבל תואר ראשון בכלכלה מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי ב-1976. החלטה לכאורה שולית במהלך שנות לימודיו לתואר ראשון, קבלת עבודה חלקית כעוזר הוראה בבית ספר יסודי, התבררה כבחירה המכריעה בקריירה שלו: הניסיון העניק לו חומר ואהבה לטקסט היומיומי של חיי בית הספר היסודי שיצוצו, מומרים לקומדיה, בספרו הראשון. סאקר המשיך והשלים תואר במשפטים מאוניברסיטת קליפורניה, קולג' המשפטים הייסטינגס בסן פרנסיסקו, בשנת 1980.
שתי קריירות בעת ובעונה אחת
ספרו הראשון של סאקר, Sideways Stories from Wayside School, התקבל לפרסום במהלך השבוע הראשון ממש ללימודי המשפטים שלו, והשיק את מה שכינה מאוחר יותר מאבק בן שש שנים לשמור על קריירת כתיבה וקריירה משפטית במקביל. הוא עבד כמנהל משלוחים מ-1976 עד 1977 ואחר כך עסק בעריכת דין מ-1981 עד 1989, כשהוא כותב ספרות ילדים בצד לאורך כל הזמן הזה, בטרם ויתר סופית על עריכת דין כדי לכתוב במשרה מלאה. ספרי בית הספר ווייזד, הבנויים סביב הנחה אבסורדית של בניין בית ספר שנבנה הצידה, שלושים קומות עם כיתה אחת בכל קומה, הפכו למועדפים בסיסיים עבור קוראים צעירים וביססו את הקול הקומי של סאקר: יבש, שובב מבנית, ולא חושש מהמוזר באמת. אחריו הגיע יש ילד בחדר האמבטיה של הבנות, שזכה בשבעה עשר פרסי קוראים נפרדים המוענקים על ידי ילדים במדינות שונות, וסדרת ספרי הפרקים מרווין רדפואוסט לקוראים צעירים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בורות
הישגו המכריע של סאקר, בורות (1998), סיפר את סיפורו של סטנלי ילנאטס, ילד שנשלח בטעות למחנה עברייני נוער שבו האסירים נאלצים לחפור בורות בקרקעית אגם יבש בטקסס, לכאורה כדי לבנות אופי אך למעשה בעקבות חיפוש אחר אוצר טמון הקשור לקללה משפחתית עתיקת יוمين. הרומן שזר יחד שלושהצירי זמן שלובים זה בזה, ההווה, רקע מתקופת המערב הפרוע, ונרטיב של קללה משפחתית המשתרע על פני דורות, בתחכום מבני נדיר בספרים המיועדים לקוראים צעירים בגילאי הביניים, מבלי לוותר ולו לרגע על הקצב והבהירות שהפכו אותו לנגיש לקהל היעד הצעיר שלו. בורות זכה במדליית ניוברי לשנת 1999 בעבור התרומה המצטיינת ביותר לספרות הילדים האמריקאית ובפרס הספר הלאומי לספרות צעירים לשנת 1998, הישג כפול נדיר שהציב את סאקר בקבוצה מצומצמת של סופרים שזכו להכרה משני הפרסים האמריקאיים המרכזיים עבור אותו ספר. הוא זכה גם בפרס בוסטון גלוב-הורן ספר, נבחר כספר הטוב ביותר לבני נוער של איגוד הספריות האמריקאי, ובהמשך עובד לסרט מוצלח משנת 2003 שסאקר כתב בעצמו את התסריט עבורו.
מעבר לטקסס שהפך לרומן
סאקר עבר עם משפחתו לאוסטין, טקסס, ב-1991, מעבר שעורר השראה ישירה לנוף הצחיח ולתפאורה של טקסס בבורות, שיצא לאור שבע שנים לאחר מכן; הוא תיאר את הגאוגרפיה והאקלים הספציפיים של המדינה כמרכזיים לאופן שבו ההנחה של הרומן גיבשה צורה בדמיונו.
חיים אישיים
סאקר נישא לקרלה אסקיו, יועצת בית ספר, ב-1985, ולזוג בת אחת, שרה; הניסיון המקצועי של קרלה עם ילדים תרם לדבריו לחלק מהריאליזם הרגשי והפסיכולוגי בסיפורת של סאקר, ובמיוחד ליחסו האמפתי לדמויות צעירות במצוקה או בלתי מובנות.
מדוע לואיס מכונה גאון
הטענה בעד הגאונות של סאקר נשענת על שאפתנות מבנית המוסווה כפשטות: בורות קולע שלושה תקופות זמן נפרדות ומרשמים נרטיביים שונים, קומיים, טרגיים ופולקלוריסטיים, לעלילה אחת הדוקה המפתרת כל חוט בדיוק מכני, הישג בנייה שסופרי ספרות למבוגרים לעיתים קרובות אינם מצליחים לבצע ושאותו השיג סאקר בספר שנכתב במפורש לבני עשר ו-אחת עשרה. הזכייה הן במדליית ניוברי והן בפרס הספר הלאומי עבור אותו כותר היא הישג נדיר באמת המשקף הכרה קונצנזואלית משתי ועדות שופטים נפרדות ומורכבות אחרת, עדות לכך שמלאכתו סיפקה הן את סטנדרט הספרנים למצзна ספרותית והן את סטנדרט הממסד הספרותי הרחב יותר למשמעות לאומית. הטיעון הנגדי ההגון הוא שיצירתו של סאקר מחוץ לבורות היא קומית ואפיזודית ולא שאפתנית מבחינה אדריכלית, ספרי בית הספר ווייזד וספרי מרווין רדפואוסט הם קלילים במכוון ומבוססים על בדיחות ולא מורכבים, וחלק מהמבקרים ציינו כי בורות עצמו נשען על נוחות של ז'אנר, קללות, צירופי מקרים, אוצר טמון, שסטנדרט ספרותי נוקשה יותר עשוי לקרוא להם אמצעי מלאכותי ולא גאונות. מה שאינו שנוי במחלוקת הוא שבורות נותר, עשורים לאחר מכן, אחד הרומנים הנלמדים והנקראים ביותר בחטיבות הביניים באמריקה.
מורשת
בורות מכר מיליוני עותקים, נותר פריט מרכזי בתוכניות הלימודים בחטיבות הביניים באמריקה, והדאבל שלו של ניוברי-הספר הלאומי לא חורז על ידי מחברים רבים אחרים מאז. ספרי בית הספר ווייזד המוקדמים של סאקר ממשיכים לחשוף ילדים צעירים יותר להומור אבסורדי כמצב ספרותי, ומבטיחים שהשפעתו משתרעת הן על הקוראים העצמאיים הצעירים ביותר והן על הקהל המתוחכם יותר שבורות סייע לו להגיע אליו. הוא המשיך לפרסם בהתמדה בעשורים שחלפו מאז, כולל תוספות נוספות לבית הספר ווייזד ורומנים נוספים לקוראים צעירים, אך אף אחד מהם לא תאם את ההשפעה הביקורתית והמסחרית החד-פעמית של הספר שהפך עורך דין העובד בלילות לאחד מספרי הילדים המגדירים של דורו.