לואיס ליקי: האיש שהעביר את גן עדן לאפריקה
בנובמבר 1931 הגיע לואיס ליקי (Louis Leakey) לערוץ אולדובאי (Olduvai Gorge) במה שהיה אז טנגניקה, לאחר שהתערב עם הגאולוג הגרמני הנס רק (Hans Reck) כי ימצא שם כלי יד אשליים. הוא מצא אותם תוך עשרים וארבע שעות. זה היה סוג התעלול שהפך את ליקי לפליאו-אנתרופולוג המשפיע ביותר והחשוד ביותר של המאה שלו – אדם שידע לקרוא נוף כפי שגשש קורא עקבות באבק, ואשר לא יכול היה להפסיק להופיע.
וקורויגי (Wakuruigi)
לואיס סימור באזט ליקי נולד ב-7 באוגוסט 1903 בלונדון, בנם של הארי ומרי באזט ליקי, מיסיונרים של הכנסייה האנגליקנית שהוצבו בקבטה (Kabete) שבמזרח אפריקה הבריטית. בביתו הראשון היו "רצפת עפר, גג קש דולף, מכרסמים וחרקים, וללא מערכת חימום מלבד מנגלי פחם."
הוא גדל כקיקויו (Kikuyu) בכל מובן מלבד דם. הוא דיבר את השפה ברהיטות, צד עם נערי קיקויו, ובגיל שלוש-עשרה עבר טקס חניכה רשמי של הקיקויו, נטל את השם וקורויגי – בן בז – ושמר על הטקס בסוד כפי שנשבע לעשות. הוא בנה לעצמו צריף בסגנון קיקויו כדי לאחסן אוסף הולך וגדל של ביצי ציפורים, גולגולות וכלי אבן פרהיסטוריים. האזרחות הכפולה הזו בשתי דרכי התבוננות תגדיר כל דבר שעשה.
לאחר שנשלח לקולג' ויימות' (Weymouth College) באנגליה בגיל שש-עשרה, הוא סבל מבריונות ומרד בכללים. הוא עלה לאוניברסיטת קיימברידג' ב-1922, האוניברסיטה של אביו, שם עמד בדרישות השפה המודרנית על ידי הצגת הקיקויו והפקת תצהיר עם טביעת אגודל מהצ'יף קוינאנגה (Chief Koinange) המעיד על רהיטותו – מעשה שהוליד את האגדה העיקשת והשקרית לפיה הוא בחן את עצמו. בשנת 1926 הוא קיבל תואר ראשון כפול בארכאולוגיה ובאנתרופולוגיה תחת אלפרד קורט האדון (Alfred Cort Haddon). הדוקטורט שלו הגיע ב-1930, בהיותו בן עשרים ושבע.
חפירה נגד הקונצנזוס
הוא הצטרף למשלחת לציד דינוזאורים ב-1924 בטנדגורו (Tendaguru) שבטנגניקה לפני שקיימברידג' החזירה אותו ב-1925 ואז שלחה אותו לחקור בני אדם אפריקאים פרהיסטוריים באופן שיטתי – בתקופה שבה המיינסטרים המדעי, שהיה עדיין תחת השפעת זיוף פילטדאון (Piltdown), מיקם את מוצא האדם באירופה או באסיה. כל הקריירה של ליקי הייתה טיעון לכך שהם טעו ושאפריקה הייתה הערש.
הוא פגש את פרידה אוורן (Frida Avern) במערת גמבל (Gamble's Cave) ליד אגם אלמנטייטה (Lake Elmenteita) ב-1927 ונשא אותה לאישה ב-1928, השנה בה מצא את האתר האשלי בקריאנדוסי (Kariandusi). בתם פריסילה נולדה ב-1931.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →אז הגיעה הקריסה. בין 1932 ל-1935, בעבודה באתרים קאנאם וקאנג'רה (Kanam and Kanjera), טען ליקי כי מצא שבר לסת – הומו קאנאמנסיס (Homo kanamensis) – בעל עתיקות מדהימה. כאשר פ. ג. ה. בוסוול (P. G. H. Boswell), ראש המחלקה לגאולוגיה באימפריאל קולג', הגיע כדי לאמת זאת, סמני האתר מברזל הוסרו על ידי אנשי הלואו (Luo) המקומיים, והתיעוד הצילומי של ליקי נהרס עקב דליפות אור במצלמתו. בוסוול פרסם מכתב הרסני בכתב העת Nature ב-9 במרץ 1935 וטען כי ליקי לא סימן ולא מיפה את האתרים. ליקי אולץ לחזור בו בפומבי. עמיתיו מקיימברידג' נטשו אותו, ופאנל אוניברסיטאי שחקר את התנהלותו האישית – הוא פגש את מרי ניקול (Mary Nicol) בארוחת ערב של המכון המלכותי לאנתרופולוגיה ב-1933, החל ברומן ועזב את פרידה בינואר 1934 שבועות לאחר לידת בנם קולין – ראה את המענקים שלו מתייבשים.
בנייה מחדש
פרידה התגרשה ממנו ב1936. מענק של קרן רודס (Rhodes Trust) לחקר תרבות הקיקויו שמר אותו סולבנטי, וב-1937 חזר לקניה עם מרי, שחפרה במערת ווטרפול (Waterfall Cave), הייראקס היל (Hyrax Hill) ומערת נג'ורו ריבר (Njoro River Cave). במהלך המלחמה עבד במודיעין אפריקאי – חקירות, ניתוח כתב יד, שידורים וסיכול ריגול נגד איומים יפניים. ג'ונתן נולד ב-1940, דבורה ב-1942 (היא מתה בגיל שלושה חודשים), ריצ'רד ב-1944. ב-1941 הצטרף למרי כאוצר כבוד לא בשכר של מוזיאון קורינדון (Coryndon Memorial Museum); עד 1945 הוא בחר להישאר בקניה כאוצר בשכר.
השיקום שלו הגיע בינואר 1947, כאשר ארגן את הקונגרס הפאן-אפריקאי הראשון לפרהיסטוריה בניירובי, שמשך שישים מדענים מעשרים ושישה מדינות והשיב לו את מעמדו. מ-1948 עבדו בני הזוג ליקי באי רוסינגה (Rusinga Island) שבאגם ויקטוריה, שם מצאה מרי את מאובן הפרוקונסול (Proconsul) השלם ביותר שהיה ידוע אז. אוקספורד העניקה לו דוקטורט לשם כבוד ב-1950.
אולדובאי מניבה פירות
התגמול הגיע לאחר שלושה עשורים. ב-17 ביולי 1959, בעוד ליקי שוכב חולה במחנה, מרי מצאה את גולגולת OH 5 באתר FLK – ההומינין בעל הלסת המאסיבית שכינו זינג'נתרופוס (Zinjanthropus), כיום פראנתרופוס בויסיי (Paranthropus boisei). ב-1960 תארכו ג'ק אוורנדן (Jack Evernden) וגארניס קרטיס (Garniss Curtis) את שכבה I ל-1.75 עד 1.89 מיליון שנים, נתון שכתב מחדש את לוח הזמנים של האבולוציה האנושית בן לילה ופתח מימון מתמשך מהחברה הגאוגרפית הלאומית (National Geographic Society). ליקי עצמו מצא את "איש צ'ל (Chellean Man)", OH 9, הומו ארקטוס (Homo erectus) בן 1.4 מיליון שנה. ב-1961 הוא פתח את פורט טרנן (Fort Ternan), שהניב את קניאפיתקוס ויקרי (Kenyapithecus wickeri), והקים מרכז לפרהיסטוריה ופלאונטולוגיה בשטח המוזיאון. ב-1962 מצא עוזר השדה נדיבו מבואיקה (Ndibo Mbuika) שן ב-MNK שהפכה לחומר הסוג עבור הומו הביליס (Homo habilis) – "אדם מיומן" – ששמו ניתן לו רשמית על ידי פיליפ טוביאס (Phillip Tobias) וריימונד דארט (Raymond Dart) לבקשתו של ליקי.
לצד המאובנים הוא רדף אחר אמונה הטרודוקסית: שתצפית על קופים חיים תאיר את ההומינינים שנכחדו. הוא הקים את מרכז המחקר לפרימטים בטיגוני (Tigoni Primate Research Centre) עם סינתיה בות' (Cynthia Booth) ב-1958 וגייס באופן אישי שלוש נשים ללא דוקטורט – ג'יין גודול (Jane Goodall) לשימפנזים, דיאן פוסי (Dian Fossey) לגורילות ההרים, ובירוטה גלדיקאס (Biruté Galdikas) לאורנגאוטנים. הוא כינה אותן ה"פרימטים" (Trimates) והאמין שנשים הן צופות פרימטים טובות יותר מגברים. כל השלוש הפכו לדמויות יסוד בתחומן.
מדוע לואיס מכונה גאון
המתנה הספציפית של ליקי הייתה מיקומית – יכולת כמעט מצמררת להביט ברצועת אדמה אפריקאית ולדעת מה טמון בה. ההתערבות באולדובאי עם רק לא הייתה מזל; זו הייתה חיים של קריאת שכבות, פני שחיקה ותפוצת כלי אבן שדוחסו לאינסטינקט שיכול לנצח סקר שיטתי. לצד זה הייתה עקשנות של תזה. הוא בילה שלושים שנה בהתעקשות שהאנושות מקורה באפריקה בעוד הדיסציפלינה הסתכלה על פילטדאון ופקין, והוא צדק, ולהיות צודק דרש ממנו להמשיך לחפור ערוץ שכמעט לא נתן לו דבר בין 1931 ל-1959.
פעולת האינטליגנציה השנייה, ואולי הגדולה יותר שלו, הייתה זיהוי מה שהוא לא יכול היה לעשות בעצמו. שליחת שלוש נשים לא מיומנות לחיות בין קופים פראיים במשך שנים הייתה הימור מתודולוגי שאף מוסד ממומן לא היה עושה, וזה הוליד את כל תחום המחקר המודרני של התנהגות פרימטים. זוהי זיהוי כישרונות כשיטה מדעית.
מקרה הנגד הכנה הוא משמעותי, ואשתו עשתה זאת בעצמה. מרי מצאה את זינג', מרי מצאה את פרוקונסול (Proconsul), נדיבו מבואיקה מצא את שן ההביליס; ליקי היה לעיתים קרובות האמרגן ולא המוצא. שיקול דעתו נכשל קשות ושוב ושוב – לסת קאנאם נותרה שנויה במחלוקת, והחפירה שלו ב-1963 בקאליקו הילס (Calico Hills) בקליפורניה, שם טען למציאת חפצים בני 100,000 שנה שנדחו מאוחר יותר על ידי הגאולוג ואנס היינס (Vance Haynes) כאבני נהר שבורות באופן טבעי, הייתה במילותיה של מרי "קטסטרופלית לקריירה המקצועית שלו והייתה אחראית במידה רבה לפירוד דרכנו." הוא היה איש ראווה שהגזים בטענותיו. אבל אף אחד אחר לא העביר את מוצא המין האנושי ליבשת הנכונה.
מורשת
ליקי כתב את תרבות תקופת האבן של מושבת קניה (The Stone Age Culture of Kenya Colony, 1931), אבותיו של אדם (Adam's Ancestors, 1934) ו-הבסת מאו מאו (Defeating Mau Mau, 1954), שבה טען לרפורמה בקרקעות וממשל רב-גזעי – לאחר ששימש גם כקצין מודיעין במהלך המרד, עם מחיר על ראשו ואקדח שכינה "לבוש לאומי אירופי". הוא סירב לדוקטורט לשם כבוד מאוניברסיטת ויטווטרסראנד (University of the Witwatersrand) ב-1968 בשל האפרטהייד, ועזר להקים את קרן ליקי (The Leakey Foundation) באותה שנה. הוא מת מהתקף לב ב-1 באוקטובר 1972, בגיל שישים ותשע, בדירתה של ואן גודול (Vanne Goodall) בלונדון, ונקבר בלימורו (Limuru) ליד הוריו. בעמוד האחרון של אבותיו של אדם הוא כתב על האנושות: "כוח המוח שלו מיוחד מדי... התמחות יתר זו תוביל, בוודאות באותה מידה, להכחדתו."