לי שיג'ן: האיש שבדק הכל
הוא נכשל בבחינות השירות הציבורי שלוש פעמים. בסין של המאה השש-עשרה פירוש הדבר היה סגירת דלת בפני הקריירה המכובדת היחידה, ובנו של רופא שנידחף לעבר הפקידות נותר עם מקצוע המשפחה שאליו חונך כדי להימלט ממנו. לי שיג'ן (Li Shizhen) קיבל זאת, ולאחר מכן הקדיש עשרים ושבע שנים לעשייה שאף מלומד סיני לא עשה בהיקף כזה: יציאה לשטח כדי לבחון את הצמחים בעצמו, וכתיבת מקומות שבהם הספרים טעו.
הקריירה השגויה
לי נולד ב-3 ביולי 1518 במה שנקרא כיום צ'ιג'ואו, בנפת צ'יצ'ון שבמחוז הוביי, למשפחה של שלושה דורות של רופאים. סבו היה רופא נודד – עיסוק בעל מעמד חברתי נמוך במובהק. אביו היה רופא ומלומד בעל מוניטין מסוים שכתב ספרים משפיעים, ורצה שבנו ישרת בשירות הממשלתי ולא ליד מיטות חולים.
הבחינות הכריעו זאת. לאחר שלושה כישלונות פנה לי לעיסוק ברפואה מעשית, ועד סוף שנות השלושים לחייו היה טוב די הצורך עד שריפוי בנו של נסיך צ'ו הביא לו הזמנה רשמית לשירותו של הנסיך. משם השיג משרה כנשיא משנה במכון הרפואי הקיסרי בבייג'ין – שיא המקצוע.
הוא החזיק מעמד שנה אחת. לאחר מכן עזב את הבירה וחזר לרפואה פרטית. דבר ברישומים אינו מעיד על בושה; נראה פשוט שהוא רצה את העבודה עצמה ולא את המשרה. מה שהרוויח מאותה שנה בבייג'ין היה גישה – לאוספים הקיסריים, ולספרות הפרמקולוגית המצטברת של סין.
מה לא היה בסדר בספרים
מסורת ה"בנצאו" (bencao) – המטריה מדיקה (חומרי הרפואה) של סין – הייתה עתיקה, נערצת ומלאה בשגיאות. חומרים זוהו שלא כהלכה במשך מאות שנים, והועתקו מדקונט לדקונט מבלי שאיש בדק זאת. שמות התנגשו. צמחים יחידים עשויים להופיע תחת שלושה ערכים כשלוש תרופות שונות; שלושה צמחים שונים עשויים להתאחד לאחד.
תגובתו של לי הייתה להתייחס לכל הקורפוס המורשה כאל טענה שדורשת אימות ולא כאמת שיש להעבירה הלאה. הוא התייעץ ביותר משמונה מאות ספרים. הוא גם נסע למרחקים כדי לרכוש ניסיון בלתי אמצעי בחומרים עצמם – אסוף, תצפית ותחקור חקלאים, ציידים ומלקטים על מה שדברים היו באמת והיכן צמחו במציאות. הציטוט של אונסק"ו זוקף לזכותו תיקון של שגיאות ותפיסות שגויות רבות מהעבר בנוגע לטבעם של חומרים רפואיים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הקומפנדיום
ה"בנצאו גאנגמו" (Bencao Gangmu) דרש עשרים ושבע שנים ושלושה סבבי עריכה מלאים. הטיוטה הראשונה הושלמה בשנת 1578.
העבודה המוגמרת מכילה 1,892 ערכים, המכסים כש-1,800 חומרים – 1,094 צמחי מרפא, 444 חומרים מהחי ו-275 מינרלים – לצד הנחיות להכנת כ-11,000 מרשמים, שמהם כ-8,000 היו עלומים או שלא פורסמו מעולם. מהדורה מעודכנת במאה שלאחר מכן כללה למעלה מ-1,100 איורים.
החדשנות המבנית טמונה בכותרת. "גאנגמו" (Gangmu) פירושו בערך "מתווה ופרטים": לי נתק מהמסורת של סיווג תרופות לפי עוצמתן בלבד – הדרגות הישנות העליונות, האמצעיות והתחתונות – וארגן אותן במקום זאת לפי מה שהיו, לממלכות החי, הדומם והצומח, המחולקות לתת-קטגוריות לפי מקור ולפי מאפיינים כגון בית גידול או ריח. זוהי טקסונומיה של עצמים ולא דירוג של השפעות, והיא הפכה את הספר לנגיש באופן שאף "בנצאו" לפניו לא היה.
התכנים כוללים תיאורים של זיקוק, ושל השימוש בכספית, אפדרין, שמן צ'ולמוגרה, יוד וחיסון נגד אבעבועות שחורות. אונסק"ו מכנה זאת הספר הרפואי השלם והמקיף ביותר שנכתב אי פעם בהיסטוריה של הרפואה המסורתית של סין, ואומר שהוא מבשר את שחר לימודי הפרמקולוגיה המודרניים.
הסוף
הוא לא זכה לראותו אור. לי שיג'ן מת בשנת 1593, בגיל שבעים וחמש, טרם הופעת ה"בנצאו גאנגמו" בדפוס. קיסר מינג, כאשר הוצגה לו היצירה, הפגין עניין מועט בלבד.
זה לא היה ספרו היחיד. הוא כתב אחד עשר ספרים נוספים, בהם "בין הו מאי שוּא" (Binhu Maixue), מחקר על הדופק, ו"צ'יג'ינג באמאי קאו" (Qijing Bamai Kao), בדיקה של שמונת המרידיאנים המיוחדים – האחרון הוא עבודה טכנית מסוג שהיה מקנה לו מוניטין פחותים בזכות עצמו בלבד.
מדוע לי מכונה גאון
היכולת אינה המצאה אלא אימות בהיקף תעשייתי – הנכונות להחזיק כאלפיים טענות מורשות מול המציאות הפיזית, זו אחר זו, במשך עשרים ושבע שנים, ולבנות מחדש תחום שלם לאחר שהבדיקה חשפה שהסידור הישן אינו מחזיק מעמד. שני דברים הופכים זאת ליוצא דופן. הראשון הוא המתנת: שמונה מאות ספרים שנקראו בהצלבה מול תצפית שדה, بترבות מלומדת שהברירת מחדל שלה הייתה להיכנע לטקסט. השני הוא האומץ: תיקון הקלאסיקות לא היה מעשה נייטרלי, ולי עשה זאת באופן מקיף מבלי להחזיק במשרה מוסדית שממנה יכול היה לעשות זאת. שיפוטו של אונסק"ו, שרשם את היצירה במרשם זיכרון העולם בשנת 2011, הוא שהיא מבשרת את שחר לימודי הפרמקולוגיה המודרניים – טענה על מתודולוגיה, לא על תוכן.
טענת הנגד ההגונה חשובה כאן. ה"בנצאו גאנגמו" הוא בעיקרו לקט, ובריטניקה מתארת אותו בין היתר כאסופה של יצירות קטנות אחרות מאותו סוג; נפח הגילויים המקוריים קטן ביחס לנפח האוצרות. ללי לא הייתה תאוריה מדוע תרופה כלשהי פעלה, ומסגרת העבודה שלו נותרה זו של פרמקולוגיית מינג, על כל הקוסמולוגיה שבה; תיקוניו הם אמפיריים, לא הסבריים. ערכים רבים שימרו חומר שפרמקולוג מודרני היה זורק לחלוטין. הישגו הוא של ספרן ושל חוקר טבע ולא של תאורטיקן – אך זהו ההישג שעליו עדיין נשענת מהימנותה של מסורת שלמה.
מורשת
הספר האריך ימים יותר מהשושלת שהתעלמה ממנו. ה"בנצאו גאנגמו" הפך לספר ההתייחסות של הפרמקולוגיה של מזרח אסיה, הסטנדרט שלפיו נמדדו ספרי חומרי רפואה מאוחרים יותר, והוא נותר בשימוש אקדמי פעיל – העותק המוחזק בספריית האקדמיה הסינית למדעי הרפואה של סין נשמר בתנאים מבוקרי אקלים בתוך ארון ספרים מעץ קמפור.
בשנת 2011 רשמה אותו אונסק"ו במרשם זיכרון העולם, בעקבות ההצשה של סין משנת 2010, כתיעוד של הידע הפרמקולוגי של מזרח אסיה לפני המאה השש-עשרה. לי שיג'ן, שנכשל שלוש פעמים בבחינות, הוא כעת השم המקושר למסמך המקיף ביותר שהפיקה ציוויליזציותו על העולם הטבעי.