לקס לות'ר: הגאון שלא יכול היה לסלוח לעולם על כך שהוא זקוק להצלה

האדם המסוכן ביותר במטרופוליס (Metropolis) אינו ניחן בכוחות-על. הוא אינו יכול לעוף, אינו יכול לכופף פלדה ואינו יכול לשרוד פגיעת כדור. מה שיש ללקס לות'ר הוא מוח – אחד המוחות הגדולים בעולמו – ואגו שתואם לו, ושילוב זה הפך אותו לאויב הנצחי של הישות החזקה ביותר על פני כדור הארץ. במשך יותר משמונים שנה, אויבו המושבע של סופרמן (Superman) אינו מפלצת או חוצן, אלא אדם מבריק שבנה את עצמו במו ידיו, וזה בדיוק מה שהופך אותו לכל כך מרתק. לקס לות'ר הוא הטיעון האפל לכך שאינטליגנציה בלבד, גדולה ככל שתהיה, אינה זהה לטוב לב – ועלולה להיות הדבר המסוכן מכולם כשהיא הופכת ליהירות.

המוח שבנה את עצמו

גאונותו של לות'ר היא אמיתית ועצומה. לאורך גלגוליו הרבים הוא מתואר כעילוי מדעי שהשתלט על תחומי דעת רבים כבר בצעירותו, מהנדס וממציא מבריק, וטיטאן עסקי שבנה אימפריה טכנולוגית גלובלית, לקסקורפ (LexCorp), מאפס בזכות אינטלקט וכוח רצון טהורים. לפי החישובים בקומיקס, הוא אחד האנשים החכמים ביותר שחיים – מסוגל להנדס לאחור טכנולוגיה חוצנית, לתכנן כלי נשק ומכונות שמעבר להישג ידם של ממשלות, ולגבור בחוכמתו על כמעט כל מי שהוא פוגש. בניגוד לגיבורים שקיבלו את כישרונותיהם מלידה או במקרה, לות'ר בנה את עצמו, והוא לעולם אינו נותן לאיש לשכוח זאת.

איכות זו של אדם שבנה את עצמו היא השורש של המשיכה אליו ושל הנבלות שלו. לות'ר מייצג את פסגת ההישגיות האנושית ללא עזרה, והוא גאה בכך מאוד. הטרגדיה שלו – והאיום שהוא מהווה – היא שגאווה זו מתקשה למשהו רעיל כאשר היא ניצבת מול סופרמן, ישות שאת כוחותיה לות'ר לעולם לא יוכל להשתוות אליהם, לא משנה כמה מבריק הוא יהיה.

טינת הגאון

מה שמעלה את לות'ר מעל לנבל סטנדרטי הוא הפסיכולוגיה של השנאה שלו. בסיפורים העמוקים ביותר, התיעוב שלו כלפי סופרמן אינו סתם קנאה אלא משהו פילוסופי ומטריד יותר. לות'ר מאמין באמת ובתמים שהאנושות צריכה לפתור את בעיותיה בעצמה באמצעות כושר המצאה אנושי, וכי סופרמן – אל שמגיח כדי להציל את המצב – הופך את האנושות לחלשה ותלותית, וגוזל ממנה את ההזדמנות להשתכר את גדולתה שלה. הוא רואה את עצמו כאלוף הפוטנציאל האנושי כנגד קביים חוצניים. זהו רציונליזציה אינטרסנטית לקנאתו, אך היא מכילה רעיון אמיתי, וזה מה שהופך אותו למטיל אימה: הוא נבל שמאמין שהוא הגיבור, האדם החכם ביותר על פני כדור הארץ שמשוכנע שהאינטלקט שלו מקנה לו את הזכות להנהיג ושכרת התודה של העולם שייכת לו, לא לחוצן מעופף.

זהו לב ליבו של דמותו כמחקר של גאונות. לות'ר ניחן בכישרונות שהיו יכולים להפוך אותו לאחד מגדולי המיטיבים בהיסטוריה – הוא יכול היה לרפא מחלות, לסיים את הרעב ולקדם את המדע במאות שנים. הקומיקס הראה אותו לעיתים עושה בדיוק את זה כשזה מתאים לו. אך גאונותו רתומה לאגו חסר תחתית וחוסר יכולת לקבל כל דבר שהוא אינו יכול לשלוט בו, ולכן אותו מוח שיכול היה להציל את העולם מכופף את עצמו, שוב ושוב, לעבר שליטה, הרס, ותבוסה אובססיבית של יריבו.

מראה עבור סופרמן

לות'ר קיים כדי להיות הניגוד והשוויון של סופרמן. היכן שלסופרמן יש כוח ללא גבולות וענווה ללא גבולות, ללות'ר יש כוח מוגבל וגאווה ללא גבולות. הסכסוך שלהם הוא, מיסודו, ויכוח על מה שהופך אדם לטוב: סופרמן מוכיח שהישות החזקה ביותר יכולה לבחור להיות חסרת אנוכיות, בעוד לות'ר מוכיח שהמוח המבריק ביותר יכול לבחור להיות מפלצתי. הגיבור מוגדר על ידי הריסון שלו; הנבל על ידי סירובו לקבל כל גבול, מוסרי או אחר. בזיווג זה, לות'ר מציג נקודה עמוקה – שאינטליגנציה היא נייטרלית מוסרית, ושמידתו של אדם אינה נקבעת על פי כמה הוא יכול לעשות אלא על פי מה שהוא בוחר לעשות עם זה.

מדוע זה חשוב

לקס לות'ר חשוב מכיוון שהוא אחת החקירות המתמשכות בתרבות הפופולרית של הפוטנציאל האפל של גאונות. הוא מוכר ברחבי העולם בקומיקס, בקולנוע ובטלוויזיה במשך יותר משמונה עשורים, ומגלם את האמת המטרידה שאינטלקט מפואר, שאינו מונחה על ידי אמפתיה ונאכל על ידי אגו, הופך לא למתנה לאנושות אלא לאיום עליה.

התהודה העמוקה יותר שלו היא האזהרה שהוא נושא לגבי גאונות וגאווה. לות'ר הוא הגאון שיכול היה להיות מושיע ובחר להיות עריץ, האדם שבנה את עצמו שהישגו הגדול ביותר – מוחו שלו – הפך לכלי של דחפיו הגרועים ביותר. הוא ניצב כטיעון הנגד הקבוע להערצת האינטליגנציה: תזכורת לכך שלהיות האדם החכם ביותר בחדר אינו מעניק שום מעלה, שכישרון ללא ענווה הוא מסוכן, ושהמבחן האמיתי של מוח גדול הוא האם הוא משרת אחרים או רק את עצמו.