לואיס קרול: הלוגיקן ששבר את הלוגיקה בשביל הכיף
ב-4 ביולי 1862, בזמן שחתר עם שלוש אחיות צעירות במעלה התמזה מאוקספורד, מרצה למתמטיקה מגמגם אילתר סיפור כדי להשתיק אותן. האמצעית, אליס לידל בת העשר, התחננה בפניו שיכתוב אותו. הוא עשה זאת — בכתב יד, עם איורים משלו — והגיש לה אותו בנובמבר 1864 כ"הרפתקאות אליס מתחת לאדמה". כל השאר בחייו של צ'ארלס דודג'סון, כולל עשרים ושש שנים של הוראת אוקלידס בכרייסט צ'רץ', עומד בצילו מאז.
דרסברי והגמגום
צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון נולד ב-27 בינואר 1832 בדרסברי שבצ'שייר, השלישי מבין אחד עשר ילדים והבן הבכור. אביו, גם הוא צ'ארלס, היה כומר שמרן מאוד בכנסייה האנגליקנית שעלה לדרגת ארכידיאקון של ריצ'מונד; אמו הייתה פרנסס ג'יין לוטווידג'. הוא גמגם מילדותו המוקדמת, ו—בניגוד למיתוס העמיד שהוא דיבר בשטף רק עם ילדים — הוא גמגם בחברת מבוגרים וילדים כאחד.
רגבי וכרייסט צ'רץ'
הוא הלך לבית הספר ריצ'מונד בגיל שתים עשרה ולרגבי בגיל ארבע עשרה ב-1846, שם היה אומלל לחלוטין ומצטיין אקדמית; מורהו למתמטיקה שפט אותו כ"ילד מבטיח יותר" מהשאר. הוא נרשם לכרייסט צ'רץ', אוקספורד במאי 1850 ונכנס למגורים בינואר ההוא, יומיים לפני שהגיעה אליו הבשורה על מות אמו. ב-1852 קיבל הצטיינות מהשורה הראשונה במתמטיקה, עם הצטיינות שנייה בקלאסיקה לצד זה. הוא קיבל את התואר הראשון שלו ב-1854, כשהוא ניצב ראשון בבית הספר הסופי להצטיינות במתמטיקה, וב-1855 הבטיח את המשרת המרצה למתמטיקה בכרייסט צ'רץ', בה החזיק במשך עשרים ושש שנים עד 1881.
הכומר שעצר
הוא הוסמך לדיאקון ב-22 בדצמבר 1861 כדי לעמוד בתנאי המלגה שלו. שנה לאחר מכן, כשהיה צפוי להמשיך לכמורה, ביקש להשתחרר. הדיקן הנרי לידל סירב, ואז הפך את החלטתו בן לילה מסיבות שאף אחד לא ביסס, מה שאפשר לדודג'סון להישאר בכרייסט צ'רץ' בהפרה ברורה של חוקי המכללה. ההסברים שהוצעו מאז כוללים את הגמגום, שהפך את הדרשה לקשה, עוינות הבישוף לביקור בתיאטרון, וספק פשוט.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →משפחת לידל
לידל הגיע לכרייסט צ'רץ' ב-1856 עם משפחתו, כולל בנותיו לורינה, אליס ואדית. דודג'סון התקרב אליהן ולקח את הילדים לחתירה לכפרים במעלה הנהר. לאחר הטיול ביולי 1862 וכתב היד שבא בעקבותיו, התלהבותו של ג'ורג' מקדונלד דחפה אותו לעבר פרסום; מקמילן קיבל, כותרת העבודה "אליס בין הפיות" ננטשה, ו"הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" הופיע ב-1865 עם איוריו של ג'ון טניאל. זו הייתה הצלחה מסחרית גורפת. קרע עם משפחת לידל התרחש ביוני 1863 מסיבות שאינן ניתנות לשחזור כעת — דפי היומן הרלוונטיים חסרים.
מבעד למראה הופיע בסוף 1871, מתוארך בטעות ל-1872 במהדורה הראשונה שלו, כהה יותר בטון ואולי מעוצב על ידי מות אביו ב-1868. הוא מכיל את "ג'ברווקי". ציד הסנרק הגיע ב-1876 לביקורות מעורבות ושבע עשרה הדפסות חוזרות עד 1908.
דטרמיננטות, עצים וצבים
תחת שמו שלו פרסם את הספר החמישי של אוקלידס מטופל אלגברית (1858, 1868), אוקלידס ויריביו המודרניים (1879), משחק הלוגיקה (1887), כרכי Curiosa Mathematica (1888, 1892) ולוגיקה סמלית חלק א' (1896), עם חלק ב' לאחר מותו. הוא הפיק את ההוכחה המודפסת הראשונה למשפט רושה-קפלי וטכניקת הערכת הדטרמיננטה שעדיין נקראת עיבוי דודג'סון. הלוגיקה הסמלית שלו הציגה שיטת עצים, גרסה מוקדמת של עץ האמת המודרני, וצפתה מבחני תקפות מכניים וטבלאות אמת. עבודתו על בחירות הולידה את שיטת דודג'סון, מערכת קונדורסה, וב-1884 הציע ייצוג יחסי באמצעות מחוזות מרובי-נציגים עם מה שמסתכם בדמוקרטיה נוזלית. "מה שהצב אמר לאכילס", שפורסם ב-Mind ב-1895, הציב בעיית נסיגה על הסקה דדוקטיבית שפילוסופים גילו מחדש מאה שנה לאחר מכן.
מצלמות, ניקטוגרפים וסולמות מילים
בין 1856 ל-1880 הוא עסק בצילום ברצינות מסטודיו על גג טום קוואד, ויצר כ-3,000 תמונות קולודיון רטוב שמהן שרדו פחות מ-1,000. הוא צילם את מיליי, אלן טרי, רוזטי, ג'וליה מרגרט קמרון, פאראדיי וטניסון. סקר של רוג'ר טיילור ואדוארד וייקלינג של כל הדפסה ששרדה מצא שקצת יותר ממחצית מתארות ילדות צעירות, וששלושים תצלומים ששרדו מראים ילדים עירומים או חצי עירומים. דודג'סון טען שהעבודה הייתה אסתטית גרידא, וחוקרים מודרניים נותרו חלוקים: הוגו לבאיי ממקם זאת בתוך מוסכמות ויקטוריאניות שבהן עירום ילדים הופיע על כרטיסי חג המולד כסמלים של תמימות, בעוד שהאתגר של קרולין ליץ' למה שהיא מכנה מיתוס קרול טוען שיומניו חושפים הרבה יותר עניין בנשים מבוגרות ממה שהביוגרפים שלו הכירו. הוא נטש את הצילום ב-1880 כאשר לוחות יבשים החליפו את התהליך. הוא גם המציא את סולם המילים "Doublets", שרץ ב-Vanity Fair מ-1879 עד 1881, את נרתיק בולי הדואר של ארץ הפלאות (1889), את הניקטוגרף לכתיבה בחושך, חוקי טורניר טניס הוגנים יותר, ולפחות שני צפנים.
מדוע צ'ארלס מכונה גאון
האיכות המובחנת היא התנועה בין שני התחומים שלו. הנונסנס של דודג'סון אינו אקראי: זו לוגיקה שבוצעה נכון על הנחות שגויות, וזו הסיבה ש"ג'ברווקי" מנותח בצורה נקייה ושהאבסורדים של ארץ הפלאות הם בעלי מרקם של הוכחות ולא של חלומות. אותו הרכב מחשבתי הפיק את "מה שהצב אמר לאכילס", בעיה אמיתית על יסודות ההסקה ש-Mind הייתה מוכנה להדפיס ושאליה חזרו פילוסופים מאה שנה לאחר מכן, ואת שיטת העצים, שהגיעה לטבלאות אמת מוקדם.
טיעון הנגד מוצג בבוטות על ידי ארכיון ההיסטוריה של המתמטיקה MacTutor: "אף אחד מספרי המתמטיקה שלו לא הוכיח חשיבות מתמשכת למעט אוקלידס ויריביו המודרניים (1879) שהוא בעל עניין היסטורי." כמתמטיקאי, שופט MacTutor, הוא היה "די שמרן אבל בהחלט יסודי וזהיר" — מוכשר ולא מהפכני. חוקרי המאה העשרים דחו חלק גדול מהתפוקה שלו כפנאי בלבד, והשיקום בהובלת מרטין גרדנר וויליאם וורן בארטלי בסוף המאה העשרים החזיר את מעמדם של הלוגיקה ותורת ההצבעה שלו מבלי להציל את המתמטיקה עצמה. העמדה הכנה היא לכן לא נוחה וספציפית: דמיון ספרותי מהשורה הראשונה המחובר למתמטיקאי מהשורה השנייה שפרויקטים צדדיים שלו בלוגיקה ובבחירה חברתית קרו במקרה עשורים לפני זמנם. הוא מרוויח את המילה על שני ספרי ילדים וחופן מאמרים שלא התייחס אליהם כאל עבודתו האמיתית.
מורשת
סילבי וברונו (1889, 1893), הפנטזיה בשני כרכים שלקח ברצינות הרבה ביותר בחייו המאוחרים, אכזבה את הקוראים במורכבותה ובדיבור התינוקי שלה ומכרה 13,000 עותקים. דודג'סון מת מדלקת ריאות בעקבות שפעת ב-14 בינואר 1898, שבועיים לפני יום הולדתו השישים ושישה, בבית אחיותיו The Chestnuts בגילפורד, ונקבר בבית הקברות מאונט שם. כנסיית כל הקדושים בדרסברי הנציחה את מקום הולדתו עם ויטראז' של אליס ב-1935; אבן זיכרון נחשפה בפינת המשוררים במנזר וסטמינסטר ב-1982; אסטרואיד 6984 Lewiscarroll נקרא ב-1994; ומרכז לואיס קרול נפתח ליד מקום הולדתו ב-2012.