לאוניד פופוב: שישה חודשים בתחנה שלא הפסיקה להתקלקל
לאוניד פופוב (Leonid Popov) לא היה אמור לטוס עם ואלרי ריומין (Valery Ryumin). מהנדס הטיסה שהוקצה לסויוז 35, ולנטין לבדב (Valentin Lebedev), קרע את הרצועות בברכו על טרמפולינה זמן קצר לפני השיגור, והצוותים המחליפים לא טסו מעולם. לכן פנתה התוכנית הסובייטית לריומין – שחזר משהות של שישה חודשים על אותה תחנת חלל רק שמונה חודשים קודם לכן – והציעה לו בחירה: לצאת שוב עכשיו, או שהמשימה תבוטל. הוא הסכים. משפחתו, לפי הדיווחים הרשמיים, לא הייתה מרוצה מכך. ב-9 באפריל 1980 שוגרו השניים לתחנת סאליוט 6 ושהו בה 185 ימים.
אולקסנדריה
לאוניד איבנוביץ' פופוב נולד ב-31 באוגוסט 1945 באולקסנדריה (Oleksandriia), במחוז קירובוהראד שבאוקראינה הסובייטית, שלושה חודשים לאחר סיום המלחמה באירופה. הוא עבר את המסלול הרגיל עבור קוסמונאוט סובייטי בדורו: תחילה חיל האוויר, הטסה, ולאחר מכן בחירה ליחידת הקוסמונאוטים ב-27 באפריל 1970. הוא המתין עשור לקבלת מושב בטיסה. כשהגיע תורו הוא היה בן שלושים וארבע, והוא פיקד על כל שלוש הטיסות שביצע.
סאליוט 6, 1980
משלחת סויוז 35 היא המשימה המשמעותית ביותר שלו. פופוב וריומין חיו על סיפון סאליוט 6 מאפריל עד אוקטובר 1980 – 185 ימים, מה שהייתה אז טיסת החלל המאוישת הארוכה ביותר שבוצעה אי פעם. השיא לא אושר רשמית בסופו של דבר על ידי הפדרציה הבינלאומית לאווירונאוטיקה, כיוון שהכללים דרשו משיא חדש לעלות על הקודם ב-10 אחוזים, ו-185 ימים היו קצרים מלהגיע לרף הזה מול הטיסה הקודמת שנמשכה 175 ימים. הערת השוליים הבירוקרטית הזו היא סמל הולם לכל המאמץ.
מה ששני האנשים עשו בפועל במשך שישה חודשים היה עבודות תחזוקה. סאליוט 6 הייתה אז תחנה מתיישנת שפעלה הרבה מעבר לייעוד התכנוני שלה, והצוות החליף רכיבי בקרת גישה ותמיכת חיים, התקין מערכת התרעה חדשה ותיקן את מערכת בקרת הגישה 'קסקאד' (Kaskad). זו המציאות הלא-רומנטית של תחנות החלל המוקדמות: החומרה התדרדרה מהר יותר ממה שמישהו תכנן, ותפקידו העיקרי של הצוות השוהה היה להשאיר אותה בחיים.
הם גם ניהלו מעין מלון. ארבע משימות ביקור הגיעו במהלך שהותם, שלוש מהן טיסות במסגרת תוכנית אינטרקוסמוס (Intercosmos) שנשאו את הקוסמונאוט הראשון ממדינה בעלת ברית לברית המועצות: ברטלן פארקאש (Bertalan Farkas) מהונגריה בסויוז 36 במאי, פאם טואן (Pham Tuan) מווייטנאם בסויוז 37 ביולי, ארנלדו טמאיו מנדס (Arnaldo Tamayo Méndez) מקובה בסויוז 38 בספטמבר, בתוספת טיסת הניסוי סויוז T-2 עם יורי מאלישב (Yury Malyshev) וולדימיר אקסיונוב (Vladimir Aksyonov) ביוני. פופוב וריומין חזרו הביתה ב-11 באוקטובר 1980 בחללית סויוז 37, לאחר שהחליפו את כלי השיט כדי שהחללית הרעננה יותר תביא אותם למטה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שתי טיסות נוספות
המשימה השנייה של פופוב הייתה סויוז 40, ששוגרה ב-14 במאי 1981 עם הרומני דומיטרו פרונאריו (Dumitru Prunariu). היא נמשכה שבעה ימים, עשרים שעות וארבעים ואחת דקות לאורך 124 הקפות, והיא סגרה שני פרקים בבת אחת: האחרונה בחלליות הסויוז המקוריות, וסויוז האחרונה שעגנה בסאליוט 6, ובכך סיימה את השלב הראשון של תוכנית אינטרקוסמוס. ארבעת האנשים על הסיפון ביצעו עשרים ושניים ניסויים – זרימת דם מוחית, גידול גבישים בחוסר משקל, מינון קרינה וציפויים מגינים.
המשימה השלישית שלו הייתה סויוז T-7, ששוגרה ב-19 באוגוסט 1982 עם אלכסנדר סרברוב (Alexander Serebrov) וסבטלנה סביצקאיה (Svetlana Savitskaya), שהפכה לאישה השנייה אי פעם שטסה לחלל – תשע-עשרה שנים אחרי ולנטינה טרשקובה (Valentina Tereshkova) – והראשונה שביקרה בתחנת חלל. הם בילו כשמונה ימים על סיפון סאליוט 7 עם הצוות השוהה, ואז חזרו בסויוז T-5 הישנה יותר, כשהם משאירים את החללית החדשה שלהם לצוות ארוך הטווח. סך הימים של פופוב: 200 ימים, 14 שעות ו-45 דקות בשלוש טיסות. הוא פרש מיחידת הקוסמונאוטים ב-13 ביוני 1987 והגיע לדרגת גנרל-מאיור בחיל האוויר הסובייטי.
מדוע לאוניד מכונה גאון
תוכנית החלל הסובייטית הייתה מוצלחת במיוחד בייצור גיבורים, ויש להתייחס למונח זה בספקנות כאן. פופוב זכה פעמיים בתואר גיבור ברית המועצות, עוטר שלוש פעמים בעיטור לנין, והפך לגיבור לאומי של וייטנאם, רומניה וקובה גם יחד – עיטורים המשקפים תועלת פוליטית לא פחות מהישגים אישיים.
הטענה שניתן להגן עליה היא צרה וטכנית יותר. מפקד סויוז בשנת 1980 היה טייס שהפעיל חללית עם אוטומציה פרימיטיבית וללא מרווח טעות: מפגש ועגינה עם תחנה במסלול נמוך הוא בעיה של מכניקה מסלולית שבה אינטואיציה עלולה להטעות, שכן דחף קדימה מעלה את המסלול ומאט את קצב ההתקרבות. מפקדים התאמנו במשך שנים להטיס ידנית את הגישה הזו כאשר המערכת האוטומטית כשלה, ולהטיס את מודול הנחיתה דרך כניסה בליסטית אם הפרופיל המונחה השתבש. פופוב עשה זאת שלוש פעמים ללא תקלה.
העבודה המהותית יותר הייתה ששת חודשי התיקונים. פופוב וריומין הפעילו תחנה שחומרת תמיכת החיים ובקרת הגישה שלה כשלה בדרכים שמתכנניה לא צפו, ללא כל אפשרות לאספקה מחדש של רכיב שלא שוגר מראש. אבחון תקלה לסירוגין במערכת בקרת גישה עם הכלים הקיימים, במודול בגודל של אוטובוס, הוא הנדסה אמיתית – שנעשתה תחת לחץ זמן, ללא בית מלאכה, וכאשר תוצאת הכישלון היא אובדן התחנה.
הטיעון שכנגד הוא כנה ומשמעותי. פופוב היה מפקד, לא מתכנן; הניתוח מאחורי כמעט כל תיקון נעשה על ידי מהנדסים על הקרקע ושודר אליו בקשר. שתיים משלוש טיסותיו היו מופעים פוליטיים קצרים, שהטיסו רומני ואחר כך אישה סובייטית כהפגנת אינטרנציונליזם וקדמה, והוא היה הנהג המקצועי ולא הסיבה לטיול. הוא לא פרסם דבר, לא המציא דבר, ולא הותיר מורשת טכנית תחת שמו. מה שהיה לו הוא הכשירות הספציפית שהתקופה דרשה: המשמעת לבצע נהלים מדויקים בצורה נכונה בחזרה האלף, והיציבות הפסיכולוגית לבלות שישה חודשים במכונה סגורה ומתדרדרת עם אדם אחד נוסף וזרם מתחלף של אורחים. זה לא גאונות. זה סוג נדיר יותר של אמינות, והתוכנית לא הייתה יכולה לתפקד בלעדיו.
מורשת
טיסתו של פופוב שנמשכה 185 ימים הייתה שלב בשרשרת שהובילה בני אדם מימים בודדים במסלול למשימות של שנה בתחנת מיר ולשהות הקבועה בתחנת החלל הבינלאומית; כל צוות ארוך טווח מאז התמודד עם אותן שתי בעיות שהוא התמודד איתן: חומרה שמזדקנת ואנשים שמתעייפים. הוא נשוי ואב לשניים. בספטמבר 2023, כחלק מתוכנית הדה-קומוניזציה של אוקראינה, שונה שם הרחוב שנקרא על שמו בקירובוהראד לרחוב העצמאות – תזכורת לכך שהעיטורים של קוסמונאוט יליד אוקראינה הוענקו על ידי מדינה שאינה קיימת עוד, ושהמדינה שבה נולד קיבלה מאז החלטות משלה לגבי השמות שהיא משמרת.