לאו אפוסטל: הפילוסוף שבנה מרכז שיאعריח אותו
כאשר לאו אפוסטל (Leo Apostel) זכה בפרס סולווה בשנת 1985, אחד הכבודים המדעיים היוקרתיים ביותר בבלגיה, הוא לא שמר לעצמו את הכסף. הוא השתמש בו כדי להקים מרכז מחקר, והעניק למרכז את שמו שלו — מעשה מעט מביך של הנצחה עצמית מוסדית שהתברר כנכון לחלוטין, משום שמרכז לאו אפוסטל בVrije Universiteit Brussel ממשיך, שלושה עשורים לאחר מותו, לעשות בדיוק את מה שהוא הוקם לעשות: לסרב לאפשר לדיسציפלינה אחת כלשהי לטעון לבעלות על האמת כולה.
מאנטוורפן שיקגו, דרך לוגיקה
אפוסטל נולד ב-4 בספטמבר 1925 באנטוורפן (Antwerp) והגיע לבשלות אינטלקטואלית בשנים שמיד לאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר הפילוסופיה הבלגית בנתה את עצמה מחדש לצד שאר היבשת. הוא למד פילוסופיה באוניברסיטה החופשית של בריסל (Université Libre de Bruxelles) תחת הלוגיקן חיים פרלמן (Chaïm Perelman), והשלים תואר שני באוקטובר 1948 עם תזה על אינטרוספקציה; בחירת המנחה קבעה את הטון לקריירה שתמיד שמרה על לוגיקה פורמלית ומתנה קפדנית בהישג יד גם כאשר נושאי הדיון שלה נטו לעבר מטאפיזיקה ורוחניות.
מה שעקב היה תקופת חניכה מטויולת באופן יוצא דופן עבור אקדמאי בלגי מבני דורו. מ-1950 עד 1951 הוא החזיק במלגה באוניברסיטת שיקגו (University of Chicago), שם למד תחת רודולף קרנפ (Rudolf Carnap), אחד הפוטיביסטים הלוגיים המשפיעים ביותר במאה העשרים, ובהמשך עבוד עם קארל המפל (Carl Hempel) באוניברסיטת ייל (Yale) — מה שמיקם את אפוסטל, מוקדם בקריירה שלו, ישירות בתוך מסורת הפילוסופיה האנליטית האמריקאית של המדע ברגע שבו הייתה קרובה לשיאה. הוא השים את הדוקטורט שלו באוניברסיטה החופשית של בריסל במרץ 1953, ולאחר מכן, ב-1955, ביצע מהפך נוסף ושונה לחלוטין: הוא נסע לזנבה כדי ללמוד אצל פסיכולוג ההתפתחות ז'אן פיאז'ה (Jean Piaget) במרכז הבינלאומי לאפיסטמולוגיה גנטית (Centre International d'Épistémologie Génétique), כשהוא מטמיע את האפיסטמולוגיה הגנטית של פיאז'ה — חקר האופן שבו הידע עצמו מתפתח במוח המתפתח — לצד הלוגיקה הפורמלית שכבר שלט בה. מעטים מן הפילוסופים של דורו נעו בכוונה רבה כל כך בין פוזיטיביזם לוגי, פילוסופיה אנליטית של המדע ופסיכולוגיה התפתחותית בטרם התיישבו במשרה אקדמית יחידה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שתי אוניברסיטאות, טיעון אחד
מ-1955 ואילך, אפוסטל לימד לוגיקה ופילוסופיה של המדע הן באוניברסיטת גנט (Ghent University) והן באוניברסיטה החופשית של בריסל בו-זמנית, מינוי כפול שגילם בעצמו את התנגדותו לגבולות מוסדיים. הוא החזיק בפרופסורה אורחת באוניברסיטת המדינה של פנסילבניה (Pennsylvania State University) מ-1958 עד 1959, ולאחר מכן התבסס בפרופסורה מלאה באוניברסיטת גנט שנמשכה מ-1960 עד 1979. לאורך עשורים אלו, החותם האינטלקטואלי שלו הפך עקבי ומובחן יותר ויותר: התעקשות על מחקר בין-תחומי שלא רק שימושי אלא הכרחי, המכוון במיוחד לגישור על מה שראה כפער מלאכותי ומזיק בין המדעים המדויקים למדעי הרוח. הוא כתב על פני מגוון רחב באופן יוצא דופן של נושאים עבור פילוסוף יחיד — לוגיקה, פילוסופיה של המדע, בונים חופשיים (Freemasonry), מטאפיזיקה, לימודי תרבות, ומה שכינה רוחניות אטאיסטית או דתיות אטאיסטית — והפיק כעשרים ספרים וכמאה מאמרים בהולנדית, צרפתית ואנגלית במהלך הקריירה שלו.
השקפות עולם כתוכנית מחקר
התרומה המאוחרת המובהקת ביותר של אפוסטל הייתה תוכנית המחקר שלו בנושא "השקפות עולם", ניסיון להתייחס להשקפות עולם מקיפות — התמונות הגדולות והמשולבות של המציאות המשלבות ידע מדעי, מחויבות אתית ואוריינטציה קיומית — כאובייקט לגיטימי של מחקר פילוסופי קפדני ולא כמשו מעורפל מדי או אישי מדי לטיפול אקדמי רציני. הפרויקט עמד במכוון בניגוד לזרם המרכזי הפילוסופי של אמצע המאה העשרים שנעשה חשדן כלפי מערכות סינתטיות גדולות, והוא התבסס במפורש על הכשרתו המוקדמת: הקפדנות הלוגית של קרנפ ופרלמן שיושמה על שאלות שהפוזיטיביזם הלוגי עצמו היה דוחה כעודף מטאפיזי. הוא ביקש גרסה של מה שכינה רוחניות אטאיסטית, תוך ניסיון לשמור על הרצינות הקיומית והאיתית הקשורה להשקפות עולם דתיות תוך דחיית התחייבויות על-טבעיות — ניסיון להראות שמשמעות מקיפה אינה דורשת תאיזם, מבלי פשוט לזרוק את השאלות שדתו התמודדה עמן מסורתית.
המרכז שנושא את שמו
פרס סולווה למדעי הרוח של אפוסטל, שהוענק ב-1985, הכיר בגוף יצירה זה, והוא השתמש בכספי הפרס כדי להקים את מרכז לאו אפוסטל — CLEA — ב-Vrije Universiteit Brussel, עם שלשה יעדים מפורשים: הבחינה הביקורתית של השקפות עולם, אינטגרציה חוצת דיסציפלינות אקדמיות כמשקל נגד להתמחות יתר, והפצה רחבה של אותו ידע משולב אל מעבר לאקדמיה. הוא זכה גם בפרס Arkprijs van het Vrije Woord ב-1986, פרס בלגי המכבד תרומות לחופש המחשבה ולחקירה פתוחה, הכרה שהתאימה לגישתו החילונית והרציונליסטית העקבית לשאלות שלרוב מושארות לתאולוגיה.
מדוע לאו נקרא גאון
הטיעון לקריאה לאפוסטל גאון מתבסס על מגוון עצום של הכשרה מהדרגה הראשונה שהוא סינתז לתוכנית פילוסופית אחת עקבית: לוגיקה פורמלית תחת פרלמן, פוזיטיביזם לוגי תחת קרנפ, פילוסופיה של המדע תחת המפל ואפיסטמולוגיה התפתחותית תחת פיאז'ה, שאף אחת מהן לא התייחס אליה כהתמחות נפרדת שיש לשמור בתאים מבודדים. הפניית שילוב זה לעבר חקר השקפות עולם — בטענה שתמונות מציאות מקיפות יכלו וצריכות להיחקר באותה קפדנות כמו כל אובייקט אחר של חקירה פילוסופית — הייתה מהלך חריג באמת בניגוד לזרם של עידן פילוסופי שנעשה חשדן בדיוק כלפי אותו סוג של שאיפות כוללניות. הטיעון הנגדי ההגון הוא ש"מחקר השקפות עולם" ו"בין-תחומיות" הם, מטבעם, קשים יותר לשיפוט לפי סטנדרטים חדים וברי-הפרכה שלוגיקה ופילוסופיה של המדע מיישמות על טענות צרות יותר; מבקרים בתוך הפילוסופיה האנליטית פקפקו האם תוכנית הבנויה לשלב את הכל יכולה אי פעם לייצר תוצאות חד-משמעיות כמו העבודה הממוקדת יותר שעשה אפוסטל מוקדם יותר בקריירה שלו על לוגיקה פורמלית ואפיסטמולוגיה. המורשת המוסדית שלו — מרכז שהאריך ימים אחריו במשך עשורים — היא עצמה עדות אמיתית לכבוד שרחשו לו עמיתיו, אך היא גם, בכנות, סוג אחר של הישג מטיעון פילוסופי ציון דרך יחיד: היא מודדת השפעה ארגונית ופדגוגית בדיוק כפי שהיא מודדת את המקוריות של רעיון כלשהו.
מורשת
אפוסטל מת ב-10 באוגוסט 1995 בגנט, בגיל שישים ותשע, באותה שנה שבה השתמש בכספי הפרס שלו כדי להקים את המרכז שיישא את שמו ויקדם את תוכניתו. מרכז לאו אפוסטל נותר מחלקת מחקר טרנס-דיסציפלינרית פעילה ב-Vrije Universiteit Brussel, המאורגנת עדיין סביב שלוש המטרות שהציב עבורה, והמשך קיומו — מרכז פילוסופיה שנבנו במפורש כדי להתנגד לצמצום הפילוסופיה לדיסציפלינה מתמחה יחידה — עומד כעדות הברורה ביותר לכך שחבריו לקחו ברצינות רבה את הטיעון שהעביר ארבעים שנה בהצגתו.