לייף אריקסון: תאריך אחד בטוח, סיפורים רבים
טבעות עצים מצביעות על שנת 1021 לספירה. זהו התאריך הקלנדרי הבטוח היחיד לנוכחות אירופים בכל מקום מעבר לאוקיינוס האטלנטי לפני קולומבוס, והוא אינו מגיע מכרוניקה אלא מעץ שנכרת בהתיישבות דשא בקצה הצפוני של ניופאונדלנד. מישהו מגרינלנד הנורדית עמד בצפון אמריקה באותה שנה, כורת עצים. האם האיש שהתאריך משויך אליו באופן פופולרי היה ביניהם, זה משהו שאף ראיה אינה מבססת כרגע.
שתי סאגות, מאתיים שנה מאוחר מדי
כמעט כל מה שמסופר על לייף אריקסון מגיע משני טקסטים איסלנדיים, "סאגת הגרינלנדים" ו"סאגת אריק האדום", שניהם נחשבים ככאלה שנכתבו בסביבות 1200 – בערך מאתיים שנה לאחר האירועים שהם מתארים. מומחים מתייחסים אליהם בדרך כלל כיצירות ספרותיות ולא כדיווח היסטורי, והם חלוקים ביניהם. הם נותנים דיווחים מפורטים אך סותרים על מסעות וינלנד, והם אינם מסכימים על השאלה המרכזית של מי הגיע לחוף החדש ראשון.
הספק חורג מעבר לכרונולוגיה. כמה חוקרים הציעו שאחותו של לייף, פריידיס, ואביו המאמץ טירקר הם המצאות ספרותיות, יחד עם התפקידים שהסאגות מייחסות להם, ושהמינוי שלו כמיסיונר לגרינלנד עשוי להיות גם הוא בדיה. מחוץ לסאגות, וינלנד מופיעה רק בשני מסמכים היסטוריים גרידא – המסה של אדם מברמן (Adam of Bremen) משנת 1075 בערך ו"ספר האיסלנדים" משנת 1122 בערך – ובשניהם אין זה יותר מאזכור חולף. העמדה הסבירה היא זו שהתחום התיישב עליה: לייף הוא בסבירות גבוהה אדם אמיתי, ונשאר האירופי הראשון הידוע שדרך על צפון אמריקה היבשתית, בעוד שפרטי חייו שנויים במחלוקת באמת.
גרינלנד, ומשפחה בגלות
הוא נולד בסביבות 970, כנראה באיסלנד, שם נפגשו הוריו: אריק האדום ואשתו ת'יודהילד. גלות הייתה העסק המשפחתי. אריק גורש מנורווגיה בגלל הריגה, ובסביבות 986 הוא ייסד את ההתיישבות הנורדית הראשונה בגרינלנד, שם גדל לייף באחוזה המשפחתית בבראטאהליד (Brattahlíð). ילד שגדל בחווה ההיא ירש השקפת עולם ספציפית – שלעולם הניתן למגורים יש קצה, שהקצה ניתן למשא ומתן, ושאדם עם ספינה יכול להעביר את משפחתו מעבר לו.
נורווגיה, עיקוף, והמרה
כצעיר הוא הפליג לנורווגיה כדי להיכנס לשירותו של המלך אולף טריגבסון (Olaf Tryggvason). הטיול לא הלך לפי התוכנית: ספינתו נדחפה להברידיים, שם הוא וצוותו היו תקועים רוב הקיץ, ושם הוא הוליד בן, ת'ורגילס, עם אצילה בשם ת'ורגונה. הוא הגיע לבסוף לחצר הנורווגית והמיר את דתו לנצרות שם.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מסע וינלנד
הסאגות מציעות שני דיווחים שאינם תואמים על מה שקרה לאחר מכן. באחד, לייף פשוט נדחף מהמסלול בהפלגה מנורווגיה חזרה לגרינלנד ונתקל בארץ החדשה. בשני – הגרסה המעניינת יותר, וזו שנותנת לו קרדיט על שיקול דעת ולא על מזל – התצפית הראשונה שייכת לביארני הרג'ולפסון (Bjarni Herjólfsson), שראה את החוף אך לא נחת. לייף אז קנה את ספינתו של ביארני, גייס צוות של שלושים וחמישה, ויצא במכוון למצוא את מה שביארני רק דיווח עליו.
בביצוע המסלול של ביארני לאחור, המשלחת הגיעה לחוף שלוש פעמים. ראשונה הגיעה הלולנד (Helluland), אולי באפין איילנד; אז מרקלנד (Markland), אולי ליד כף דורבן בלברדור; ולבסוף וינלנד, שם הסאגות אומרות שהם מצאו ענבים פראיים, חיטה שצמחה מעצמה ועצי מייפל. שם הצוות בנה את לייפסבודיר (Leifsbudir) – בקתות לייף. במסע הביתה הוא אסף מלחים שספינתם טרפה, ובשל הצלה זו, יחד עם המרת גרינלנד הנורדית לנצרות, הוא רכש את הכינוי שנדבק: לייף המזלי.
מה שהקרקע מראה בפועל
בתחילת שנות ה-60 חוקר הארצות הנורווגי הלגה אינגסטד (Helge Ingstad) והארכאולוגית אן סטין אינגסטד (Anne Stine Ingstad) זיהו התיישבות נורדית בלאנס או מדוז (L'Anse aux Meadows) בניופאונדלנד, וזה נשאר האתר הוויקינגי המאומת הראשון והיחיד בצפון אמריקה. שמונה מבני דשא בעלי מסגרת עץ עמדו על טרסה צרה מעל מפרץ אפיב (Epaves Bay) – שלושה בתי מגורים, נפחייה אחת וארבע סדנאות – שנבנו בדיוק באופן של מבנים נורדיים בגרינלנד ובאיסלנד. חפירה הפיקה כ-800 חפצים מעץ, ברונזה, עצם ואבן, יחד עם עדות לייצור ברזל ועבודות עץ.
התיארוך התהדק לאורך עשורים: פחמן-14 נותן 990–1050, ניתוח טבעות עצים 986–1022, והדנדרוכרונולוגיה האחרונה קובעת 1021 בדיוק. מה שהאתר אינו יכול לעשות הוא לתת שם למישהו. הוא הוצע כלייפסבודיר, אך עבודה מאוחרת יותר מציעה שוינלנד עצמה שכנה סביב מפרץ סנט לורנס ושלייפסבודיר שימשה כתחנת תיקון ספינות ונקודת ציון למסעות דרומה יותר – מה שמתאים לנפחייה ולעבודות העץ טוב יותר מאשר מושבה. הסאגות עצמן נותנות שמות למספר התיישבויות בוינלנד, לייפסבודיר, סטראומפיורדור (Straumfjǫrðr) והופ (Hóp), מה שמרמז על אזור שלם ולא על מחנה בודד.
ראש גרינלנד
לאחר שאריק מת, זמן קצר אחרי 1000, לייף השתלט כראש ההתיישבות בגרינלנד, ושם התיעוד נהיה דליל עד לאפס. הוא מוזכר לאחרונה בחיים ב-1018, ב"סאגת אולף הקדוש". עד 1025 ראשות אייריקספיורדור (Eiríksfjǫrðr) עברה לבנו ת'ורקל. הוא כנראה מת בגרינלנד איפשהו בין שני תאריכים אלו; אף אחד לא יודע מתי, או ממה.
מדוע לייף מכונה גאון
התשובה הכנה היא שהמילה אינה מתאימה, והמקורות לא יישאו אותה. שום דבר שמיוחס ללייף אריקסון אינו עבודה אינטלקטואלית: לא כתיבה, לא טיעון, לא עיצוב, לא דוקטרינה. אם יש כאן יכולת יוצאת דופן היא מעשית ופיזית, וכדאי לתת לה שם במדויק. הדיווח החזק יותר של הסאגה מציג אותו עושה משהו ספציפי מאוד – שומע דיווח יד שנייה על קו חוף, שופט אותו כאמין, קונה את הספינה של האיש שראה אותו, מצייד אותה, מגייס שלושים וחמישה אנשים, ומפליג לצפון האוקיינוס האטלנטי על בסיס הערכה זו. זה לא מזל למרות הכינוי; זה סיכון שהוערך ואז מומן. מה שהארכאולוגיה מוסיפה הוא תחושה של החשיבה התפעולית מאחורי מסעות כאלה: נפחייה, ייצור ברזל ועבודות עץ על טרסה בניופאונדלנד אומרים שהנורדים לא ביצעו גיחה הרואית אחת אלא בנו בסיס תחזוקה כדי לקיים חצייה חוזרת.
המקרה הנגדי, עם זאת, קרוב למוחלט. אף אחד מזה לא יכול להיות קשור ללייף באופן אישי. הסאגות סותרות זו את זו בשאלה האם הוא בחר במסע או נדחף אליו, והגרסה שעושה אותו נחוש היא הגרסה שעושה את הסיפור הטוב יותר. הנוכחות האירופית המתועדת בבטחה באמריקה, 1021 לספירה, יושבת באתר שאולי אינו שלו ואולי אפילו אינו המקום שהסאגות מכנות וינלנד. לקרוא לו גאון פירושו לתת קרדיט לאדם סביר על הישג שאנו יודעים רק שמישהו ביצע.
מורשת
היקף מה שנמצא בניופאונדלנד אינו מוטל בספק גם היכן שהביוגרפיה כן. אונסק"ו מכנה את לאנס או מדוז אבן דרך ייחודית בהיסטוריה של הגירה אנושית ותגלית: נוכחות אירופית מאומתת באמריקה בערך חמישה מאות לפני קולומבוס, בשמונה מבני דשא שתואמים את חוות גרינלנד בדיוק. הסאגות נתנו למסע ההוא שם וגיבור. הדשא נתן לו תאריך.