לאה גולדברג

ההחלטה לכתוב בעברית בלבד שימשה כמטרה העיקרית לסופרת ששלטה בשפות אירופאיות רבות לפני שהשתקעה בתל אביב בשנת 1935. מתוך נעורים שהוגדרו על ידי עקירה במלחמת העולם הראשונה, רב-הפנים הזה הקימה את עצמה כדמות מרכזית בקבוצה הספרותית יחדאב, ובסופו של דבר עלתה לדרגת פרופסור לספרות השוואתית.

יסודות אקדמיים והגירה

נולדה בשנת 1911 בקניגסברג, ובילתה את שנותיה הראשונות בקובנה וברוסיה. השכלתה הפורמליכ כללה את אוניברסיטת בון, אוניברסיטת ויטאוטס הגדולה, ואוניברסיטת הומבולדט בברלין, שם סיימה דוקטורט בשפות שמיות. הדיסרטציה שלה עסקה בתרגום השומרוני תחת הדרכתו של פאול א. קהלה. בשנת 1935, היא עברה לארץ ישראל, והצטרפה לחוג יחדאב בהנהגתו של אברהם שלונסקי, שהעדיף סמליזם על סגנונות הספרות השולטים באותה תקופה.

תרומות ספרותיות

יצירתה כוללת שירה, דרמה וספרות ילדים, כולל הסיפורים הנקראים הרבה חדר להשכיר ונסים ופלאים. מעבר ליצירה מקורית, היא פעלה כמתרגמת פורייה, והפכה יצירות של שייקספיר, טולסטוי, רילקה, תומאס מאן, צ'כוב, אחמטובה ופטרארקה לעברית מודרנית. רומן חצי-אוטוביוגרפי יחיד שלה, וזו היא האור, פורסם בשנת 1946, ומשקף נושאים של אהבה לא נענית וחיכוך חברתי נגד רקע אירופה של 1931.

קריירה מוסדית ושנותיה האחרונות

בנוסף לכתיבתה, שימשה כעורכת ספרותית בעיתונים דבר ואל המשמר, כמו גם בהוצאת ספרית פועלים. הקריירה האקדמית שלה באוניברסיטה העברית בירושלים החלה בשנת 1954, והגיעה לשיאה במינויה כראש המחלקה לספרות השוואתית בשנת 1963. היא קיבלה את פרס ניומן בשנת 1969. לאחר אבחנה של סרטן השד, היא נפטרה בירושלים בשנת 1970 ונקברה בהר המנוחות. היא קיבלה את פרס ישראל לאחר מותה.

THE FREE TEST
How high is yours?

Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.

Take the IQ test →

עובדות מהירות

- נולדה: 1911, קניגסברג - נפטרה: 1970, ירושלים - עיסוק עיקרי: משוררת, מחזאית, מתרגמת, פדגוגית - מוסד אקדמי: האוניברסיטה העברית בירושלים - הכרה בולטת: פרס ישראל (1970) - יצירה בולטת: ערב בפני גלעד - מקום קבורה: הר המנוחות

שאלות שהקוראים שואלים

### באילו שפות דיברה?

היא דיברה באופן שוטף עברית, גרמנית, רוסית, ליטאית, איטלקית, צרפתית ואנגלית.

### מה היה תפקידה באוניברסיטה העברית?

היא שימשה כמרצה ולאחר מכן כפרופסור מן המניין וכראש המחלקה לספרות השוואתית.