לד בלי: מלך גיטרת 12 המיתרים ששר מבעד לשני בתי כלא
חלק נכבד מספר השירים העממיים האמריקאי עבר תחת ידיו של אדם אחד, והוא הוציא הרבה ממנו אל מחוץ לכלא. האדי לדבטר (Huddie Ledbetter), הידוע לעולם בשם לד בלי (Lead Belly), ניגן בגיטרת 12 מיתרים בעוצמה שנשמעה כמו להקה שלמה. השירים "Goodnight, Irene", "Midnight Special", "Rock Island Line" ו-"Where Did You Sleep Last Night" הגיעו לדורות הבאים דרכו. הוא גם הרג אדם בטקסס ודקר אחר בלואיזיאנה, ושילם על שני המעשים בחוות כלא. האגדה מספרת שהוא שר את דרכו לחופש פעמיים. הרשומות מציינות שזה קרה פעם אחת.
החינוך ברחוב פאנין
אין מסמך שקובע מתי נולד. המקורות מציינים את 1885, 1888 ו-1889, וימים שונים בינואר. המקום ודאי יותר: מטע ליד מורינגספורט, לואיזיאנה, באזור אגם קאדו (Caddo Lake) לצד גבול טקסס. הוריו היו וס וסאלי לדבטר.
בגיל 14 לערך הוא היה מבוקש בריקודים כפריים ובמסיבות בית, וניגן בלילות שבת בפאב מעבר לגבול בטקסס. אחר כך הגיע רחוב פאנין (Fannin Street), רובע האורות האדומים של שריבפורט, שם בילה כמעט שנתיים ולמד בלוז ופסנתר "בארלהאוס", כולל סגנון הנגינה המקצבי הידוע בשם "ווקינג דה באס". צרות הגיעו גם הן מוקדם. אביו נתן לו אקדח, ואחרי תקרית ירי בריקוד, השריף קנס אותו ב-25 דולר על נשיאת נשק מוסתר ושחרר אותו עם אזהרה.
הרצח בטקסס
לתקופה מסוימת הוא ניגן כצמד עם זמר הבלוז בליינד למון ג'פרסון (Blind Lemon Jefferson). בדצמבר 1917 נעצר באשמת רצח. ב-1918 הרשיע אותו בית משפט בטקסס ברצח ויליאם סטאפורד (William Stafford), שנורה בקטטה על אישה. הדיווחים על גזר הדין נעים בין 20 ל-35 שנים.
הוא ריצה את העונש בחוות הכלא של טקסס, כולל חוות אימפריאל בשוגר לנד. שם הוא אימץ את "Midnight Special", שיר של אסירים שהתבסס על אמונה: אם פנס הראש של רכבת הלילה החולפת יאיר עליך, תהפוך לחופשי בקרוב, על ידי חנינה או מוות. הוא עיבד את המילים לאזהרה על שוגר לנד עצמה.
החנינה שהתרחשה
פאט נף (Pat Neff) הפך למושל טקסס ב-1921 והיה מבקר קבוע בבית מנהל הכלא, לשם נקרא האסיר לדבטר לנגן. נף שמע אותו יותר מפעם אחת ולימים נזכר בשירים באוטוביוגרפיה שלו. ב-1924 שר לו לד בלי שיר שבו ביקש חנינה. כאחד ממעשיו הרשמיים האחרונים בתפקיד, ב-1925, נף העניק לו חנינה. לדבטר ריצה כשבע שנים.
חצי זה של האגדה נכון. מושל טקסס ששמע אותו שר אכן שחרר אותו לחופשי.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →אנגולה
החופש לא ארך זמן רב. ב-1930, לאחר קטטת סכינים בלואיזיאנה, הוא הורשע בתקיפה בכוונה לרצוח ונשלח לכלא מדינת לואיזיאנה באנגולה עם גזר דין של שש עד עשר שנים.
ביולי 1933 הגיעו חוקר הפולקלור ג'ון לומקס (John Lomax) ובנו אלן (Alan) לאנגולה כדי לאסוף שירי כלא עבור ספריית הקונגרס. לדבטר שר להם שבעה שירים בביקור הראשון, והלומקסים ידעו שהם מצאו משהו נדיר.
החנינה שלא הייתה
משפחת לומקס חזרה ביולי 1934 עם ציוד טוב יותר. לדבטר הקליט שיר חדש, עתירה לחנינה המופנית למושל לואיזיאנה או. ק. אלן (O. K. Allen), וג'ון לומקס העביר את ההקלטה למשרד המושל. כחודש לאחר מכן, באוגוסט 1934, יצא לדבטר מאנגולה.
הסיפור שהשיר פתח את השער הפך לחלק מהיחצנות שלו. זה לא היה נכון. הוא מעולם לא קיבל חנינה בלואיזיאנה. הוא פשוט צבר מספיק נקודות על התנהגות טובה לפי חוקי המדינה כדי להיות זכאי לשחרור מוקדם.
אסיר שנמכר לניו יורק
הוא הלך לעבוד עבור ג'ון לומקס כנהג ועוזר, ובתחילת 1935 הגיעו השניים לניו יורק. העיתונות שיווקה אותו כרוצח ששר. ה-ניו יורק הראלד טריביון (New York Herald Tribune) פרסם כותרת: "הזמר המתוק מהביצות כאן כדי לבצע כמה מנגינות בין מקרי רצח". הם סיירו במכללות, כולל הרווארד, שם הגיעו כ-600 איש להקשיב.
בינואר 1935 חתם לדבטר על חוזה ניהול עם לומקס המכסה שכר, תמלוגים וזכויות יוצרים. בתוך חודשים השותפות התקלקלה. לאחר משא ומתן ארוך היא הסתיימה בהסדר בסכום חד-פעמי וחלוקת תמלוגים מספרו של לומקס שירי עם שחורים כפי ששר לד בלי.
אלימות רדפה אותו צפונה. במרץ 1939 נעצר באשמת דקירת אדם במנהטן וריצה כעשרה חודשים. אלן לומקס עזר בערבות, בהוצאות משפטיות ובתמיכה במשפחתו.
שנות הפולקווייז
מ-1941 עד 1947 הוא הקליט עבור מוזס אש (Moses Asch), מייסד פולקווייז רקורדס (Folkways Records). הייתה לו תוכנית משלו ברדיו WNYC בניו יורק והוא שר עם וודי גאת'רי (Woody Guthrie), בראוני מגי (Brownie McGhee) וסוני טרי (Sonny Terry) כלהקת 'הדליין סינגרס'. גאת'רי כינה את הכינוי "השם הקשה של אדם קשה עוד יותר". הוא הוגדר כמלך גיטרת ה-12 מיתרים, אך מעולם לא זכה ללהיט בחייו.
איירין, אחרי שהלך
ב-1949 אובחן כסובל מ-ALS (טרשת אמיוטרופית צידית). הוא נפטר בעיר ניו יורק ב-6 בדצמבר 1949 ונקבר בבית הקברות של כנסיית שילוח הבפטיסטית ליד מקום הולדתו.
שישה חודשים לאחר מכן הגרסה של הויוורז (The Weavers) ל-"Goodnight, Irene" הפכה ללהיט עולמי. השירים המשיכו לנדוד: "Midnight Special" דרך קרידנס קלירווטר רובייבל (Creedence Clearwater Revival) וואן מוריסון (Van Morrison), "Gallows Pole" דרך לד זפלין (Led Zeppelin), "Cotton Fields" דרך הביץ' בויז (The Beach Boys), "Rock Island Line" דרך ליטל ריצ'רד (Little Richard), "Irene" דרך פרנק סינטרה (Frank Sinatra) וטום וייטס (Tom Waits), ו-"Where Did You Sleep Last Night" דרך נירוונה (Nirvana). הקלטותיו עזרו להצית את שיגעון הסקיפל בבריטניה. היכל התהילה של הרוק אנד רול צירף אותו ב-1988.
על המסך ובדפוס
- לדבלי (1976), סרט עלילתי בבימויו של גורדון פארקס (Gordon Parks) לפי תסריט של ארנסט קינוי (Ernest Kinoy); רוג'ר אי. מוזלי (Roger E. Mosley) מגלם את לד בלי. - חייו ואגדתו של לדבלי (1992), ביוגרפיה מאת צ'ארלס וולף (Charles Wolfe) וקיפ לורנל (Kip Lornell). - לד בלי: אוסף הסמית'סוניאן פולקווייז (2015), מארז של חמישה דיסקים, 108 רצועות עם ספר בן 140 עמודים, בהפקת ג'ף פלייס (Jeff Place) ורוברט סנטלי (Robert Santelli).
מדוע לד בלי נקרא גאון
כי השירים שרדו יותר מכל דבר אחר. לד בלי ספג את שירי העבודה, שירי הכלא, הבלוז והבלדות של אזור הגבול לואיזיאנה-טקסס, בנה אותם מחדש על גיטרת 12 מיתרים, והגיש אותם למדינה שבקושי שמעה אותם. פולק, סקיפל, רוק וגראנג' – כולם שאבו מאותה באר. זו הסיבה שהוא מופיע ב-Geniuses.club. זה לא מרכך את הרשומות. ויליאם סטאפורד מת בידיו בטקסס. אדם בלואיזיאנה ואחר בניו יורק נדקרו. יחצנים הפכו את הכלא לתחפושת עבור המוזיקה שלו; עבור האנשים שאותם פגע, זה לא היה סיפור. הכישרון מסביר את השירים. הוא לא מצדיק שום אלימות.