קונסטנטין נובוסלוב: פרס נובל בפח האשפה
עמית במעבדה במנצ'סטר ניקה דגימות גרפיט על ידי ביקוען בעזרת סרט דביק, וזרק את הסרט המשומש. נובוסלוב לקח את הסרט המושלך, מצא רסיסים שעדיין היו דבוקים אליו, והיה לו התקן עובד בתוך שעה. "לא משנה כמה האפקט קטן," כתב מאוחר יותר, "היה ברור שנתקלנו במשהו גדול מאוד." שש שנים לאחר מכן, בגיל שלושים וחמש, הוא היה חתן פרס נובל לפיזיקה הצעיר ביותר מאז 1973.
ניז'ני טאגיל
קונסטנטין סרגייביץ' נובוסלוב — קוסטיה — נולד ב-23 באוגוסט 1974 בניז'ני טאגיל, עיר תעשייה כבדה בהרי אורל שמפעליה ייצרו קרונות רכבת וטנקים. אביו היה מהנדס באחד מהם; אמו לימדה אנגלית. הוא גדל כשהוא מבצע ניסויי אלקטרוליזה ועבודות מתכת, והתחרה באולימפיאדות בפיזיקה.
פיסטך, וצ'רנוגולובקה
בשנת 1991 הוא התקבל למכון למוסקבה לפיזיקה וטכנולוגיה — פיסטך (Phystech) — כשהוא בוחר בפקולטה לאלקטרוניקה פיזיקלית וקוונטית, וקיבל תואר שני בשנת 1997. הכשרתו המעשית התרחשה במקום אחר: במכון לטכנולוגיית מיקרו-אלקטרוניקה בצ'רנוגולובקה, שם למד ספקטרוסקופיית מנהור אצל נסיינים כולל יורה דוברובסקי. זה חשוב יותר מכפי שזה נשמע. מה שנובוסלוב רכש באותן שנים לא היה תיאוריה אלא זוג ידיים — היכולת לתכנן, לייצר ולמדוד התקן במהירות, וזו המיומנות שכל הסיפור מתבסס עליה מאוחר יותר.
מניימכן למנצ'סטר
בשנת 1999 הוא הצטרף למעבדת השדות המגנטיים הגבוהים של אנדרה גיים (Andre Geim) בניימכן. הדוקטורט שלו, שהוענק על ידי אוניברסיטת ראדבוד בשנת 2004, עסק בפיתוח ויישומים של מיקרו-גשושי הול מזוסקופיים, בהנחיית יאן קיס מאן וגיים. כשגיים עבר לאוניברסיטת מנצ'סטר בשנת 2001, נובוסלוב הלך בעקבותיו ללא היסוס, למעבדה שהייתה למעשה ריקה והיה צריך להקימה מאפס. הצמד גם יצר, בדרך, דבק ביומימטי שתוכנן על פי כף הרגל של הגקו — תזכורת לכך שעבודת הגרפן הגיעה מקבוצה שהתייחסה לבעיות שנראו קלות דעת ברצינות.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הסרט
תוצאת הגרפן הייתה, לפי עדותו של נובוסלוב עצמו, כמעט מקרית. הצוות רדף אחרי טרנזיסטור אפקט שדה מתכתי הבנוי מגרפיט. המנהג של אולג שקליארבסקי לנקות גרפיט על ידי ביקועו בסרט דביק יצר פסולת שהתבררה כניסוי עצמו. בתוך חודשים היה התקן גרפן ראשון, שקוטלג כדגימה ZYH-K51, ובשנת 2004 הגיע המאמר בכתב העת Science — "אפקט שדה חשמלי בסרטי פחמן דקים אטומית" — שייסד תחום. מה שהם בודדו היה גרפן: שכבה אטומית בודדת, עצמאית, של פחמן, שבה האלקטרונים מתנהגים כפרמיוני דיראק חסרי מסה, הנעים כאילו אין להם מסה כלל. נובוסלוב נותן קרדיט לתיאורטיקן דימה חמלניצקי על שהסביר להם מה הספקטרום הליניארי אומר למעשה.
הפרס, ואחריו
פרס נובל לפיזיקה לשנת 2010 הוענק לגיים ולנובוסלוב "על ניסויים פורצי דרך בנוגע לחומר גרפן". בגיל שלושים וחמש הוא היה חתן פרס הפיזיקה הצעיר ביותר מאז בריאן ג'וזפסון בשנת 1973. הכבוד הגיע ברצף: מפקד מסדר אריה הולנד ב-2010, חברות בחברה המלכותית ב-2011, תואר אבירות בכיבודים של השנה החדשה 2012, מדליית לברהולם וחירות העיר מנצ'סטר ב-2013, מדליית אונסאגר ב-2014, בחירה כעמית חוץ של האקדמיה הלאומית למדעים של ארה"ב ב-2019 וחבר חוץ באקדמיה הסינית למדעים ב-2023. הוא הפך לפרופסור לנגוורת'י במנצ'סטר ב-2013 ולמנהל הראשון של המכון הלאומי לגרפן, ועזר לקדם את ה-Graphene Flagship של הנציבות האירופית בהיקף של מיליארד אירו. התפוקה שלו היא בהיקף תעשייתי — 475 מאמרים שעברו ביקורת עמיתים עד ינואר 2024, ומקום קבוע בין החוקרים המצוטטים ביותר בעולם. מאז, מחקרו נע מעבר ליריעה הבודדת להטרו-מבנים של ואן דר ואלס: ערימות של חומרים דו-ממדיים שונים המורכבים שכבה אחר שכבה, למעשה דרך לתכנן מוצקים לפי הזמנה. בשנת 2019 הוא הצטרף לאוניברסיטה הלאומית של סינגפור, חתן פרס נובל הראשון שעשה זאת, ובשנת 2021 ייסד שם יחד עם אנטוניו קסטרו נטו את המכון לחומרים חכמים פונקציונליים, עם מימון של 200 מיליון דולר לעשר שנים. בשנת 2026 הוא הפך לנשיא אוניברסיטת קונסטרקטור בברמן. בשנת 2022 הוא חתם על המכתב הפתוח של מדענים רוסים המגנה את הפלישה לאוקראינה.
דיו וגרפן
הוא גם עוסק ברצינות בציור וקליגרפיה בדיו סיני מסורתי, בהדרכת האמן ג'נג שנגלונג, שהוצגו בעולם; אחד מציוריו נמצא באוסף של שי ג'ינפינג. בשנת 2015, בפתיחה המחודשת של גלריית האמנות ויטוורת', הוא שיתף פעולה עם האמנית קורנליה פארקר: נובוסלוב נשף על חיישן גז גרפן, מה שהפעיל מופע זיקוקים עמוס בשברי מטאוריטים. הגרפן בחיישן נלקח מרישומים מקוריים של בלייק, קונסטבל, פיקאסו, טרנר וגירטין — פתיתים מתחת למאה מיקרומטר, כך שהיצירות עצמן לא נפגעו. הוא הציג ציורי דיו משולבי גרפן בתערוכת Viennacontemporary ב-2017 ואצר תערוכה בביאנלה בוונציה ב-2025. התיאור שלו מדוע הוא ברור להפליא: "אמנים ומדענים חושבים שניהם מחוץ לקופסה... מדענים מזהים לאחר מכן אלמנטים משותפים על פני תופעות כדי לתאר חוקים כלליים, בעוד שאמנים בדרך כלל לומדים פרטים ולא המונים. אנחנו רק שני צדדים של אותו מטבע."
מדוע קונסטנטין נקרא גאון
האיכות הקוגניטיבית המוצגת אינה כוח מתמטי אלא זיהוי אנומליות, יחד עם מהירות ניסיונית יוצאת דופן. כל אחד בבניין ההוא יכול היה להרים את הסרט המשומש. מה שמבדיל את נובוסלוב הוא שהוא ראה בחפץ מושלך ניסוי, ושהכשרתו בצ'רנוגולובקה ובניימכן אפשרה לו להמיר את התחושה להתקן מתפקד בתוך שעה. המשפט שלו עצמו הוא כל הטיעון: "לא משנה כמה האפקט קטן — היה ברור שנתקלנו במשהו גדול מאוד." הכרה בכך שאות זעיר הוא עובדה גדולה ולא רעש היא הדבר הנדיר ביותר בפיזיקה ניסיונית, והתחום שבא בעקבותיו הוא המדד לכמה הוא צדק.
המקרה הנגדי ראוי להשמעה. הפרס משותף, וגיים היה הדמות הבכירה והיה המנחה לדוקטורט שלו; מבחוץ, לא ניתן לחלק את הקרדיט בצורה נקייה בין פרופסור לפוסט-דוקטורנט. נובוסלוב עצמו מעביר חלק גדול מהתוכן האינטלקטואלי למקום אחר — לגיים, ממנו הוא אומר שלמד את "רוח המדע" ו"תשומת לב מאנית לפרטים", ולחמלניצקי על שהסביר מה הנתונים אומרים. ותוצאה מכריעה אחת היא בסיס צר יותר למילה מאשר גוף תיאורטי של חיים שלמים. בולט שנובוסלוב משתמש ב"גאון" בעצמו רק על ניסויים ורעיונות, לעולם לא על אנשים. לפי השימוש שלו, הגאון היה הניסוי.
מורשת
הוא מחזיק באזרחות רוסית ובריטית, נשוי לאירינה ברבולינה ויש לו שתי בנות. החומר שהוא תלש מחתיכת אשפה הוא כעת תעשיית מחקר גלובלית, והשיטה — ביקוע מכני עם סרט דביק — פשוטה מספיק כדי לחזור עליה כמעט על כל שולחן עבודה. זה החלק המוזר ביותר בסיפור: אחד מניסויי הפיזיקה המשמעותיים ביותר של המאה יכול להיעשות במחיר של גליל סרט. רק אדם אחד חשב להסתכל.