קלמנס פון מטרניך: האדריכל של אירופה הקפואה
כאשר המהפכה לבסוף שברה את המערכת שלו בשנת 1830, נאמר כי קלמנס פון מטרניך אמר: "כל עבודת חיי נהרסה". הוא טעה ב-18 שנים — נדרשו מהפכות 1848 כדי לאלץ אותו באמת לפרוש מתפקידו — אך האבחנה הייתה נכונה. במשך יותר משלושה עשורים, שר חוץ אוסטרי אחד תכנן באופן אישי את הסדר הדיפלומטי של יבשת שלמה, והוא ידע, זמן רב לפני כל אחד אחר, שהוא לא יוכל להחזיק מעמד.
מחבל הריין ועד לחצרו של נפוליאון
מטרניך נולד ב-15 במאי 1773 בקובלנץ (Coblenz) למשפחת אצולה מחבל הריין; אביו היה כבר דיפלומט. הוא למד משפטים בשטרסבורג ובמיינץ בדיוק כאשר המהפכה הצרפתית התפרצה בקרבת מקום, חוויה שהותירה בו אימה מתמשכת מפני תהפוכות עממיות. הוא נכנס לשירות הדיפלומטי בגיל צעיר, ומילא תפקידים בסקסוניה ובפרוסיה לפני שהפך לשגריר אוסטריה בצרפת של נפוליאון ב-1806, שם צפה בעליונותו הצבאית של הקיסר מקרוב וסייע בתיווך נישואיו של נפוליאון ב-1810 לארכידוכסית האוסטרית מארי לואיז — נישואי מדינה שנועדו לקנות לאוסטריה זמן ויציבות. לאחר תבוסת אוסטריה בואגרם (Wagram) ב-1809, מונה מטרניך לשר החוץ, תפקיד שיחזיק בו כמעט ארבעה עשורים, והוא מילא תפקיד מרכזי בהקמת הקואליציה שהפילה בסופו של דבר את נפוליאון.
קונגרס וינה
הישגו המגדיר של מטרניך הגיע מיד לאחר נפילת נפוליאון. כאדריכל הראשי של קונגרס וינה בשנים 1814–1815, הוא עמד בראש השחזור של סדר יבשתי שלם: שרטוט מחדש של גבולות, החזרת מונרכיות, ובאופן קריטי — סירוב לאפשר למעצמה אחת, כולל בעלת בריתו רוסיה, להשתלט על ההסדר. אוסטריה עצמה יצאה מהקונגרס גדולה בכחמישים אחוזים בשטחה, בעיקר בזכות רווחים בלומברדיה-ונציה שבאיטליה. מתוך הקונגרס יצאה "קונצרט אירופה" (Concert of Europe), מערכת של ועידות חוזרות ונשנות בין המעצמות הגדולות שנועדו לנהל מחלוקות בדרכים דיפלומטיות ולא באמצעות מלחמה — אב-טיפוס מוקדם ובלתי מושלם לביטחון קולקטיבי שהחזיק מעמד, בצורתו הגסה, למשך דור.
מערכת מטרניך
כקנצלר המדינה משנת 1821, הפך מטרניך לקול העקבי ביותר באירופה למען סדר שמרני, והוא בנה מנגנון לאכיפתו. צווי קרלסבאד (Carlsbad Decrees) משנת 1819 הטילו צנזורה ופיקוח על אוניברסיטאות ברחבי הקונפדרציה הגרמנית כדי לחנוק את התסיסה הליברלית והלאומנית במקורה; מטרניך ראה בעיתונות החופשית, כפי שכינה זאת במילותיו שלו, את הרוע הגדול ביותר של זמנו, והפעיל רשת ענפה של מודיעים כדי לעקוב אחר מתנגדים. הוא השתמש בסבב נוסף של קונגרסים — אקס-לה-שאפל, טרופאו, לייבאך, ורונה — כדי לתאם התערבות של המעצמות הגדולות נגד תנועות חוקתיות, ובשנים 1820–1821 שלח כוחות אוסטריים כדי למחוץ מרידות ליברליות בנאפולי ובפיימונטה, ובכך עצר את איחוד איטליה לפני שיכול היה להתחיל. זו הייתה פחות מדיניות חוץ ויותר פעולת נגד-מהפכנית כלל-יבשתית, שנוהלה מווינה, וזה עבד זמן רב יותר ממה שכמעט מישהו ציפה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →המערכת נסדקת
מהפכת יולי של צרפת ב-1830 הייתה הסדק הרציני הראשון, ומטרניך זיהה מיד את משמעותה, גם כאשר המערכת שלו המשיכה לצלוע עוד שמונה-עשרה שנים. מדיניות החוץ הבריטית תחת פלמרסטון (Palmerston) הפכה ליותר ויותר אוהדת למטרות ליברליות ביבשת; תסיסה לאומנית התגברה באיטליה ובהונגריה; ובבית איבד מטרניך קרקע ליריבים בחצר, בולט שבהם קולובראט-ליבשטיינסקי (Kolowrat-Liebsteinsky), כאשר השפעתו על יורשיו של הקיסר פרנץ פחתה. בשנות ה-40 של המאה ה-19, האיש שקבע בעבר באופן אישי את תנאי הדיפלומטיה האירופית היה יותר ויותר דמות מהעבר מאשר אדריכל שלה.
1848 וגלות
מהפכות 1848 ששטפו את אירופה — שדרשו חוקות, הגדרה עצמית לאומית וסיום של הסדר שמטרניך הקדיש את הקריירה שלו להגנה עליו — הגיעו לווינה עצמה במרץ, וב-13 במרץ 1848 התפטר מטרניך ונמלט מהעיר בתחפושת. הוא בילה שנים בגלות בלונדון, ברייטון ובבריסל לפני שחזר לווינה בשנת 1851, שם הקיסר הצעיר פרנץ יוזף ביקש מדי פעם את עצתו מבלי להחזירו לתפקיד. הוא מת בווינה ב-11 ביוני 1859, בן שמונים ושש.
מדוע קלמנס מכונה גאון
הטיעון בעד גאונותו של מטרניך הוא כמעט כולו טיעון על אדריכלות דיפלומטית: הוא לקח אוסטריה מובסת ותשושה כלכלית, ובזכות מיומנות טהורה בשולחן המשא ומתן, הפך אותה לציר הדיפלומטיה האירופית למשך דור, ותכנן הסדר לאחר 1815 שמנע מלחמה אירופית כללית במשך כשלושה עשורים — הישג שהיסטוריונים של המאה העשרים, שכתבו לאחר שני אסונות יבשתיים משלהם, החלו להסתכל עליו בהערצה גדולה בהרבה מכפי שעשו בני זמנו. המצאת "קונצרט אירופה", מנגנון קבוע של התייעצות בין מעצמות גדולות במקום פעולה חד-צדדית, זוכה להכרה מצד חוקרי יחסים בינלאומיים רבים כמבשר רעיוני אמיתי למערכות ביטחון קולקטיבי מאוחרות יותר, כולל חבר הלאומים והאו"ם. אפילו מבקריו החריפים ביותר מודים במיומנות הטכנית הטהורה של האיש: הוא גבר במשא ומתן על טליראן (Talleyrand), ניהל את שאיפותיו של הצאר אלכסנדר ה-I, והחזיק קואליציה שסועה של אויבים לשעבר יחד מספיק זמן כדי לעצב מחדש יבשת.
הטיעון הנגדי, שנטען בתוקף על ידי היסטוריונים ליברלים מהמאה התשע-עשרה ושנשמע מאז, הוא שהגאונות של מטרניך הופעלה כמעט כולה בשירות הדיכוי: משטרי צנזורה, רשתות משטרה חשאית והתערבויות צבאיות נגד חוקות ותנועות לאומיות ברחבי איטליה והמדינות הגרמניות. פסק הדין של ההיסטוריון א. ג'. פ. טיילור (A. J. P. Taylor) — שמטרניך היה "האיש המשעמם ביותר בהיסטוריה האירופית" — נגע פחות בשעמום ויותר בחשד שהמזכרים המשוכללים של מטרניך הציגו חולשה אוסטרית כמיומנות דיפלומטית, קניית זמן במקום בניית משהו עמיד. הסדר שבנה בסופו של דבר תלוי היה במניעת ההתפתחויות הפוליטיות המדויקות — חוקתיות, הגדרה עצמית לאומית — שיגדירו את שאר המאה, וכאשר הוא נשבר ב-1848, הוא נשבר כמעט בכל מקום בבת אחת.
מורשת
יציבותו של מטרניך נמשכה בערך כל עוד הוא היה בשלטון, ולא הרבה יותר מכך; בתוך דור מנפילתו, איטליה וגרמניה התאחדו והעקרונות החוקתיים שהוא הקדיש את הקריירה שלו לדיכוי התפשטו ברחבי היבשת שהוא סידר מחדש באופן אישי. מה ששרד אותו לא היה הסדר עצמו אלא השיטה — הרעיון שמעצמות גדולות יכולות לנהל את השלום של יבשת באמצעות דיפלומטיה מתמשכת ומובנית ולא באמצעות מלחמה — רעיון שדיפלומטים יחזרו אליו, בצורות חדשות, לאחר שתי מלחמות העולם של המאה שלאחר מכן.