קים ליין: רומן אימפריה וקרח מאת אחות
הוא בילה שלוש שנים במתן תרופות בנווק וביישובים של מזרח גרינלנד, עשורים לפני שאי פעם פרסם רומן – וכאשר הבדיוני הגיע לבסוף, בגיל ארבעים ושש, הוא הגיע ספוג באותו נוף, באותה קור, באותה שארית קולוניאלית שבה טיפל פעם כאחות מוסמך ולא כסופר.
ילדות מחוץ למיינסטרים
קים ליין נולד ב-28 באוגוסט 1961 בסيلjord שבחבל טלמרק בנורבגיה, וגדל במשפחת עדי יהוה – חינוך המוגדר על ידי מערכת אמונות קפדנית וסגורה אותה עזב מאוחר יותר. הוא עבר לדנמרק ב-1978 והכשיר כאחות, וקיבל הסמכה בבית הספר לסיעוד ביספביירג ב-1987. הוא כתב בפרטיות מגיל שתים עשרה, אך סיעוד, ולא ספרות, היה המקצוע שעיצב את שנות העשרים והשלושים לחייו, והסיעוד הוא שלקח אותו בסופו של דבר למקום שבו מעטים הסופרים הדנים מגיעים אליו.
גרינלנד
מ-1989, ליין בילה בערך שלוש שנים בעבודה כאחות בגרינלנד עם אשתו דאז, גר תחילה בבירה נווק, ולאחר מכן ביישוב במזרח גרינלנד לפני שהתיישב מחדש בדנמרק, באי לנגלנד. זו הייתה משרה חסרת זוהר – עבודה בבריאות הציבור בקהילות קטנות ومבודדות המעוצבות עדיין על ידי מורשת השלטון הקולוניאלי הדני – אך היא השתרשה בו עמוק יותר מכל עשייה ספרותית פרטית שקדמה לה. הוא התגרש בשנת 2000 וחזר לחלוטין לדנמרק עד 2004, כשהוא נושא עימו את גרינלנד כחומר נושא ולא כזיכרון.
הופעה ראשונה מאוחרת ומוחלטת
ליין לא פרסם את רומן הביכורים שלו, "Kalak", עד 2007, בגיל ארבעים ושש – התחלה מאוחרת לפי הסטנדרטים של סיעוד ספרותי, כזו שמשמעה שהבדיוני שלו הגיע כבר טעון בתצפית מצטברת של חיים שעברו ברובם מחוץ לעולם הספרותי. "Kalak" כרה ישירות בשנותיו בגרינלנד, והכריז על סופר שחומריו אינם ניתנים להפרדה מחוויה קלינית וקולוניאלית חיה ולא ממצאים ממחקר. מאז תורגמו יצירותיו לכ-20 שפות.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הטרילוגיה של גרינלנד
הישגו המרכזי של ליין הוא טרילוגיה רופפת המתרחשת בהיסטוריה הקולוניאלית הטעונה של גרינלנד ובסביבתה. "נביאי הפיורד הנצחי" (The Prophets of Eternal Fjord), שפורסם בדנית ב-2012, הוא מרכזו: רומן היסטורי העוקב אחר מורטן פאלך, כומר דני צעיר ואידיאליסט המפליג לגרינלנד ב-1787 כדי לנצר את האוכלוסייה האינואיטית, ומסתבך עם קהילת המתיישבים הקטנה והקלאסטרופובית של יישוב סוקרטופ (Sukkertoppen), בעוד הילידים הגרינלנדים מתאחדים כדי לדחות את השלטון הדני ולייסד יישוב עצמאי משלהם בפיורד הנצחי הנושא את שם הכותר. הרומן פחות מעוניין בפסקי דין מוסריים קלים מאשר בבלגן של אמונה, תשוקה והונאה עצמית קולוניאלית שיצרו את המפגש מלכתחילה. ליין המשיך אותו ב-"Rød mand/Sort mand" (2018, פורסם באנגלית כ-"The Colony of Good Hope") ו-"Efter Åndemaneren" (2021), והרחיב את הקשת ההיסטורית של השלטון הדני בגרינלנד על פני שלושה רומנים מקושרים. הוא כתב גם לילדים, כולל סדרת "Karolines Kamp".
מה ראו ועדות הפרסים
"נביאי הפיורד הנצחי" קטף שישה פרסים ב-2012 וב-2013, ובולט מכולם פרס הספרות של המועצה הנדי-סקנדינביה, הפרס הספרותי היוקרתי ביותר בסקנדינביה, לצד פרס דפנה הזהב בדנית. שופטי המועצה הנורדית כינו את הרומן "שונה מכל רומן היסטורי אחר", ושבחו את "ההיקף האפי הפילוסופי והנרטיבי" שלו המועבר דרך פרוזה שהרגישה, באופן פרדוקסלי, "אינטימית" ו-"עכשווית" במקום מבוים ומרוחק – תעלול נדיר לסיפורת היסטורית, שבדרך כלל חייבת לבחור בין רחבה לאינטימיות. מבקר אחד תיאר את הספר כ-"מכתב אהבה לארץ מעודת-מעט ותרומה גדולה לספרות המקום", שיפוט התופס עד כמה יסודיות היו שנותיו הקליניות של ליין בגרינלנד המרות לסמכות ספרותית ולא צבע מקומי גרידא. התרגום האנגלי של מרטין אייצ'קין הביא את הספר לרשימת המועמדים הקצרים לפרס הספרות הבינלאומי של דבלין ב-2017, ועבודת התרגום של אייצ'קין עצמו הייתה בהמשך מועמדת לפרס בוקר הבינלאומי ב-2021 – אישור משני לכמה שהפרוזה של ליין תובענית ומתגמלת לעיבוד לאנגלית. יצירתו המאוחרת של ליין זכתה גם להכרה בפרס זוג נסיך הכתר ב-2018.
חיים אישיים
ליין אב לארבעה ילדים משתי נישואין, והעקירות הגאוגרפיות והרגשיות של הביוגרפיה שלו – ילדות בתוך קהילה דتית סגורה, קריירה המוקדשת לטיפול בזרים באחד האזורים המבודדים ביותר בעולם, גירושין שסיימו את שנותיו באזור הקוטב – חוזרות ונשנות, מותמרות, בעניינו המתמיד של סיפורתו בחסרי-בית המגיעים למקום כלשהו עם שליחות ועוזבים אותה הרוסים.
מדוע קים מכונה גאון
הטענה בעד ליין נשענת על הישג ספרותי ספציפי וניתן לאימות ולא על תשואות מעורפלות: שופטי הפרס הספרותי היוקרתי ביותר בסקנדינביה ציינו את "נביאי הפיורד הנצחי" בשל פתרון בעיה מבנית המביסה את רוב הסופרים ההיסטוריים – כיצד להעניק לסיפור המתרחש ב-1787 את המרקם הפנימי והבלתי-שמור של הסיפורת העכשווית מבלי להשטיח את העבר לפסיכולוגיה מודרנית או לחנוט אותו בריחוק דרמת-תלבושות. העובדה שהמועצה הנורדית שיבחה במפורש את הרומן כ-"שונה מכל רומן היסטורי אחר" היא טענה חזקה ומבוססת, ולא מנופחת; זהו שיפוט של ועדת פרסים, לא של איש יחסי ציבור. מה שמסבך כל טענה גדולה יותר לגאונות הוא צורת הקריירה של ליין: הוא כתב בפרטיות במשך למעלה משלושה עשורים לפני שפרסם דבר, המוניטין שלו נשען בעיקרו על רומן בודד ושני ספרי ההמשך שלו ולא על גוף רחב של יצירה מגוונת בצורתה, והסמכות שלו על גרינלנד נובעת משנים של עבודה קלינית חסרת זוהר לא פחות מכל קפיצת דמיון יחידה. קרוב יותר לומר שליין מחזיק באותנטיות חומרית נדירה, שנרכשה בעמל רב, המזווה עם מיומנות אמיתית ומאושרת פרסים בהנגשת ההיסטוריה כבלתי אמצעית – טענה צרה ומרוויחה יותר ממה ש"גאונות" בדרך כלל מרמזת, אך אמיתית.
מורשת
הטרילוגיה של ליין עשתה עבור החשבון הקולוניאלי של דנמרק עם גרינלנד דבר הדומה למה שעשו חופן סופרים פוסט-קולוניאליים במקומות אחרים: הכריחה את התרבות הספרותית של מעצמה קולוניאלית לשעבר להתמודד עם הפרטים של מה שהאימפריה נראתה בפועל בשטח, בפיורד מסוים, תחת ניהול אנשים ספציפיים, פגומים ואמינים במקום הפשטות. העובדה שאחות שלא פרסם את ספרו הראשון עד גיל ארבעים ושש הפך לסופר שעשה זאת היא עצמה חלק מהסיפור שמבקרים שבים אליו שוב ושוב.