קווין ראד: הביורוקרט דובר המנדרינית שהפך לראש ממשלה פעמיים
אביו של קווין ראד (Kevin Rudd) נפטר כשהיה בן אחת עשרה, והמשפחה פונתה מחוות החלב בקווינסלנד שבה עבדו ימים ספורים לאחר ההלוויה, מכיוון שהקרקע הייתה שייכת לאדם אחר. הלקח המוקדם הזה על חוסר יציבות דחף ילד חווה חולני – שהוחלש על ידי קדחת שיגרונית בילדותו שדרשה בסופו של דבר שני ניתוחי החלפת מסתמי לב – לעבר סוג השאפתנות הבטוח ביותר שהיה זמין עבורו: שליטה במערכות, תחילה אקדמיות, אחר כך ביורוקרטיות, לאחר מכן דיפלומטיות, ולבסוף אלקטורליות. הוא הפך לראש הממשלה האוסטרלי הראשון הדובר מנדרינית שוטפת, הראשון שהודח מתפקידו על ידי מפלגתו שלו במהלך כהונה ראשונה, וכעבור עשורים, לשגריר ארצו בוושינגטון.
מאאומונדי לבייג'ינג
ראד נולד ב-21 בספטמבר 1957 בנמבור, קווינסלנד. הוא היה תלמיד מצטיין בתיכון הממלכתי של נמבור וזכה בתחרות נאום ציבורית ארצית לפני שסיים תואר בהצטיינות יתרה בלימודי אסיה באוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה, עם התמחות בשפה ובהיסטוריה סינית ותזה על מתנגד המשטר וויי ג'ינגשנג (Wei Jingsheng). הוא הצטרף למשרד החוץ בשנת 1981, הוצב בסטוקהולם, ולאחר מכן בילה שלוש שנים, החל מ-1984, כדיפלומט בייג'ינג שניתח את הפוליטיקה של המפלגה הקומוניסטית הסינית תחת השגרירים רוס גארנאוט (Ross Garnaut) ודייוויד אירווין (David Irvine) – תפקידים שהפכו אותו לאחד הפוליטיקאים המערביים הבודדים בדורו בעל ניסיון ישיר ושליטה בשפה של המערכת הסינית, אותה יבלה לאחר מכן את הקריירה שלו בפרשנות.
הביורוקרט החזק ביותר בקווינסלנד
ראד עזב את הדיפלומטיה לטובת פוליטיקה מדינתית, והפך לראש המטה של מנהיג מפלגת הלייבור בקווינסלנד וויין גוס (Wayne Goss), ולאחר ניצחונו של גוס בבחירות ב-1989, למנכ"ל משרד הקבינט – למעשה הפקיד הלא-נבחר החזק ביותר במדינה. הדו"ח של קבוצת העבודה שלו משנת 1992 על חינוך לשפות אסיאתיות, שאומץ פה אחד על ידי מועצת ממשלות אוסטרליה, הפך ידוע בפשטות כ-"דו"ח ראד" (The Rudd Report) ועיצב את מדיניות תוכנית הלימודים הלאומית שנים לפני שנשא בתפקיד נבחר בעצמו. כאשר ממשלת גוס איבדה את הרוב שלה והתפטרה ב-1995, ראד בילה מספר שנים כיועץ בכיר לענייני סין בחברת KPMG לפני שניצח במושב הפדרלי של גריפית' ב-1998, ונכנס לפרלמנט עם נאום בכורה שהתבסס במפורש על עוני הילדות שלו כדי לטעון למען ביטחון סוציאלי ושירותים ציבוריים חזקים יותר.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ה-"ראדסלייד"
לאחר שנכנס לפרלמנט הפדרלי ב-1998 והפך לשר החוץ בממשלת הצללים, ראד הדיח את קים ביזלי (Kim Beazley) מראשות הלייבור בדצמבר 2006, ברוב של 49 קולות מול 39, והוביל את המפלגה לניצחון מכריע בבחירות בנובמבר 2007, תוצאה שהעיתונות כינתה "ראדסלייד" (Ruddslide) – תנודה של 5.44 אחוזים, השלישית בגודלה מאז 1949. פעולתו הראשונה כראש ממשלה הייתה אשרור פרוטוקול קיוטו; פעולתו המוקדמת המשמעותית ביותר הייתה ההתנצלות הלאומית בפברואר 2008 בפני "הדורות הגנובים" (Stolen Generations), התנצלות בפני האוסטרלים הילידים על מדיניות הממשלה בעבר שעברה בשני בתי הפרלמנט פה אחד.
ניהול המשבר, אובדן התמיכה
ממשלת ראד הגיבה למשבר הפיננסי העולמי ב-2008 עם שני סבבים של הוצאות תמריצים – 10.4 מיליארד דולר בסוף 2008, 42 מיליארד דולר בפברואר 2009 – שחתן פרס נובל ג'וזף סטיגליץ (Joseph Stiglitz) כינה מאוחר יותר "אחת מחבילות התמריצים הקיינסיאניות החזקות בעולם", וזקף לזכותה את הסיוע לאוסטרליה להימנע מהמיתון שפגע כמעט בכל כלכלה דומה. אך אותה תקופה הולידה את שערוריית תוכנית בידוד הבתים, שבה נהרגו ארבעה מתקינים צעירים ופרצו שריפות בית רבות בעקבות תוכנית שנועדה ליצור משרות בנייה, ואת קריסתה של תוכנית הדגל שלו להפחתת זיהום פחמן לאחר שהסנאט דחה אותה פעמיים ב-2009. התמיכה צנחה לאורך 2010, וב-23 ביוני 2010, לאחר שראש המטה של סגנית ראש הממשלה ג'וליה גילארד (Julia Gillard) אישר כי התמיכה בסיעה התפוגגה, ראד פינה את מקומו לפני הצבעת מנהיגות שלא היה יכול לנצח בה – ראש הממשלה האוסטרלי הראשון שהודח על ידי מפלגתו שלו במהלך כהונה ראשונה.
שר חוץ, כהונה שנייה, שגריר
גילארד מינתה את ראד לשר החוץ בספטמבר 2010, תפקיד בו החזיק במהלך האביב הערבי של 2011 ואסון פוקושימה לפני שהתפטר בפברואר 2012 על רקע מה שכינה חוסר אמון מצד המעגל הפנימי של גילארד. השערות מתמשכות בנוגע להנהגה הגיעו לשיא ביוני 2013, כאשר ראד הביס את גילארד בהצבעה מפלגתית אחרונה וחזר כראש ממשלה – רק כדי להפסיד בבחירות בספטמבר 2013 לטוני אבוט (Tony Abbott) לאחר חודשיים בלבד בתפקיד. הוא עזב את הפרלמנט, השלים דוקטורט באוקספורד ב-2022 על תפיסת העולם האידיאולוגית של שי ג'ינפינג (Xi Jinping), ובמרץ 2023 מונה לשגריר אוסטרליה בארצות הברית, תוך משא ומתן על אלמנטים של שותפות הצוללות AUKUS ומסגרת מינרלים קריטיים לפני שפרש מתפקידו במרץ 2026.
מדוע ראד מכונה "גאון"
המוניטין של ראד לאינטליגנציה יוצאת דופן הוא ספציפי ומתועד היטב ולא גנרי: שליטה במנדרינית, דוקטורט מאוקספורד על האידיאולוגיה של המפלגה הקומוניסטית הסינית, וקריירה דיפלומטית וביורוקרטית הבנויה על שליטה אמיתית בנושא ולא על כריזמה. מוסדות מ"אגודת אסיה" (Asia Society), שבה הוא מכהן כיום כנשיא גלובלי, ועד מרכז בלפר (Belfer Center) של הרווארד מתארים אותו כסמכות מערבית מובילה לענייני סין, והערכתו של סטיגליץ על התמריצים של 2008-09 היא שיפוט מקצועי ספציפי, מבוסס ומקובל ברובו לגבי ניהול כלכלי מוכשר תחת לחץ. הטיעון הנגדי הכנה, שהועלה שוב ושוב על ידי עמיתיו ולא על ידי מתנגדיו, הוא שהאינטליגנציה שלו התקיימה לצד סגנון מנהיגות ריכוזי וקשה: בארי כהן (Barry Cohen) ואחרים במפלגתו ייחסו את הדחתו ב-2010 בחלקה לסגנון ממשל שהרחיק עמיתים ללא קשר לשליטתו במדיניות, וביל שורטן (Bill Shorten) ציטט ביצוע לקוי – לא הבנה לקויה – של מדיניות מרכזית כסיבה ישירה לנפילתו. המקרה של ראד ל-"גאונות" נשען על מומחיות מוכחת ותפוקה אנליטית, לא על הסקה או מוניטין בלבד, אך הוא בלתי נפרד מרקורד של שתי כהונות כראש ממשלה שמפלגתו שלו סיימה מוקדם בשתיהן.
מורשת
היסטוריונים ממקמים בדרך כלל את ראד בדרג הביניים של ראשי ממשלת אוסטרליה: הוא זוכה להערכה על ההתנצלות בפני ה"דורות הגנובים", תגובה למשבר פיננסי שזכתה לשבחים עולמיים, ועומק נדיר של מומחיות בסין בקרב מנהיגים מערביים, אך הוא מדורג נמוך בשל סגנון ממשל וביצוע מדיניות שעלו לו באמון מפלגתו פעמיים. הוא פרסם שני ספרים על סין, המלחמה הנמנעת (2022) ו-על שי ג'ינפינג (2024), המרחיבים את הקריירה האנליטית שקריירה הפוליטית שלו קטעה, ועבודתו הפוסט-פוליטית כאנליסט לענייני סין, ומאוחר יותר כשגריר, האריכה ימים יותר מהמורשת הפוליטית של כל אחת מכהונותיו.