קארל בהם: שרביט שהאריך ימים יותר ממשטר
קארל בהם ניצח בעצרת נירנברג ב-1938, ושבועות לפני מותו ב-1981, הקליט את אלקטרה של ריכרד שטראוס עם הפילהרמונית של וינה – טווח שרץ ממופע התעמולה הידוע לשמצה ביותר של הרייך השלישי ועד לאחת המורשות המוקלטות המכובדות ביותר של המוזיקה הקלאסית שלאחר המלחמה. מעט מנצחים של המאה ה-20 מציגים מקרה בוחן כה בולט בהפרדה בין מה שמוזיקאי יצר לבין מה שעשה כדי להמשיך ליצור.
מסטודנט למשפטים לדוכן המנצחים
בהם נולד ב-1894 בגראץ, אוסטריה. בעקבות דרכו של אביו, החל ללמוד משפטים באוניברסיטת גראץ, אך המשיכה למוזיקה התבררה כחזקה יותר; הוא הוכשר בניצוח ובהלחנה בקונסרבטוריון של גראץ, ובעודו סטודנט הבטיח את התקשרות הניצוח המקצועית הראשונה שלו בגראץ ב-1917. הפריצה הפורמלית שלו לעולם האופרה הגיעה ב-1921 באופרה של גראץ, ואחריה באותה שנה מעבר למינכן בתמיכתו של המנצח הדגול ברונו ולטר (Bruno Walter), שזיהה כישרון באדם הצעיר ועזר לפתוח דלתות שקריירה אוסטרית פרובינציאלית לבדה לא הייתה פותחת – אותו ברונו ולטר שבהם יחליף, עשורים מאוחר יותר ותחת נסיבות שונות מאוד, למעשה באופרה הממלכתית של וינה.
עלייה מהירה דרך בתי האופרה הגרמניים
הקריירה של בהם נעה בזריזות דרך היררכיית האופרה של גרמניה במהלך העשור הבא. הוא הפך למנהל מוזיקלי כללי בדרמשטאדט ב-1927 ועבר לתפקיד דומה בהמבורג ב-1931. ב-1934, הוא השתלט על תפקיד המנהל המוזיקלי הכללי בדרזדן, תפקיד שהציב אותו באחד מבתי האופרה היוקרתיים ביותר בגרמניה, ובאותה שנה, התפתח לקשר המקצועי המשמעותי ביותר שלו מבחינה אמנותית: שיתוף פעולה הדוק עם המלחין ריכרד שטראוס, עבורו הציג בבכורה מספר אופרות במהלך כהונתו בדרזדן, מה שביסס את המוניטין שלו כאחד מפרשני שטראוס המובילים של התקופה.
שנות הנאצים
מינויו של בהם בדרזדן ב-1934 הגיע ישירות על חשבונו של פריץ בוש (Fritz Busch), שנאלץ לעזוב תחת לחץ פוליטי נאצי – משרה שבהם מילא, ולפי התיעוד המתועד, נהנה ממנה. הוא מעולם לא הצטרף רשמית למפלגה הנאצית, אך דיווחים היסטוריים שנאספו על ידי מוסדות החוקרים מוזיקה תחת הרייך השלישי מתארים אותו כמי ש"ביטא ללא הרף תמיכה חזקה בהיטלר ובמשטרו". הוא ניצח על וגנר בעצרת נירנברג ב-1938, אחד מאירועי התעמולה המרכזיים של המשטר, וביצע הצדעה נאצית רשמית בווינה בעקבות האנשלוס, סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית ב-1938. ב-1943, הוא נטל את הנהגת האופרה הממלכתית של וינה, כיורשו של ברונו ולטר, מנצח יהודי שכבר גורש מגרמניה על ידי המדיניות הנאצית שנים קודם לכן – מקרה שני של קריירה של בהם המתקדמת ישירות דרך משרות שהתפנו תחת רדיפה פוליטית.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →דה-נאציפיקציה וקריירה שנייה
התנהלותו של בהם בזמן המלחמה הובילה לתהליך דה-נאציפיקציה רשמי לאחר המלחמה, ורק בתחילת שנות ה-50 הוא חידש קריירת ניצוח בינלאומית מלאה. העובדה שהוא הצליח לחדש קריירה כלל, וברמה הגבוהה ביותר, משקפת הן את ההיקף המוגבל של האחריות שלאחר המלחמה שהוחלה על דמויות תרבותיות בולטות והן את מעמדו המוזיקלי הבלתי פוחת של בהם בקרב תזמורות וקהלים. הוא חזר לניהול האופרה הממלכתית של וינה מ-1954 עד 1956, והתפטר לאחר תלונות שהוא מקדיש זמן לא מספיק לנוכחות בפועל בבית – הרברט פון קאראיין (Herbert von Karajan) החליף אותו. לאורך שנות ה-60 ואילך, בהם חזר בקביעות לדוכן האופרה הממלכתית של וינה ושמר על מה שמקורות מתארים כקשר קרוב ומתמשך במיוחד עם הפילהרמונית של וינה, לצד הופעות קבועות בפסטיבלי זלצבורג וביירוית והתקשרויות אורח עם הפילהרמונית של ברלין.
מורשת שנבנתה על הקלטות
העשורים שלאחר המלחמה של בהם הפיקו גוף עבודה מוקלט – מוצרט, בטהובן, וגנר, ומעל הכל שטראוס – שנשאר, לפי הערכתם של לייבלים וארכיונים מומחים שמשמרים את הקלטותיו כיום, אמת מידה שביחס אליה נמדדות עדיין פרשנויות מאוחרות יותר. סמכותו הפרשנית על שטראוס בפרט עקבה ישירות אחר קשר העבודה האישי שבנו שני הגברים במהלך שנות דרזדן, מה שהעניק להקלטותיו של רפרטואר זה טענה לאותנטיות פרשנית שמעט מנצחים מאוחרים יותר יכלו להשתוות אליה.
שנים אחרונות
הופעותיו הציבוריות האחרונות של בהם הגיעו באביב 1981 באופרה הממלכתית של וינה, ובשבועות שמיד לפני מותו הוא השלים הקלטות אולפן של אלקטרה של שטראוס עם הפילהרמונית של וינה – סגירת קריירת הקלטות של פרשנות שטראוס שנפתחה בערך חצי מאה קודם לכן בדרזדן. הוא מת בזלצבורג ב-1981 בגיל 87, לאחר שנשאר אמן מקליט ומופיע פעיל למעשה ללא הפרעה מהופעת הבכורה שלו כסטודנט ב-1917 ועד החודשים האחרונים לחייו.
מדוע קארל מכונה גאון
המונח, כאשר הוא מיושם על בהם, מצביע כמעט לחלוטין על סמכות פרשנית ולא על מקוריות הלחנתית או אינטלקטואלית: מנצח שקשר העבודה הישיר שלו עם ריכרד שטראוס העניק לקריאותיו את האופרות של אותו מלחין נאמנות פרשנית שלייבלים וארכיונאים עדיין מתייחסים אליה כאל סטנדרט ייחוס, וששליטתו ברפרטואר התזמורתי הגרמני-אוסטרי – מוצרט, בטהובן, וגנר – נשמרה לאורך שישה עשורים על כמה מהדוכנים התובעניים ביותר בעולם. זהו מקרה שנבנה על מלאכה, זיכרון ושיקול דעת פרשני ששוכלל לאורך קריירה ארוכה ומקושרת היטב, לא על שום המצאה יצירתית יחידה; בהם לא הלחין את היצירות שהוא זכור בזכותן, ומעמדו נשען על האופן שבו עיצב ביצועים שאחרים כתבו. כל דין וחשבון כנה על בהם חייב להציב את הסמכות המוזיקלית הזו לצד התיעוד המתועד של התנהלותו תחת המשטר הנאצי – קידום קריירה דרך עקירת עמיתים יהודים, ההופעה בעצרת נירנברג, ההצדעה להיטלר – עובדות שחוקרי מוזיקה-שואה מומחים הקפידו לשמר בדיוק כדי שהערצה להקלטות לא תמחק את ההיסטוריה מאחורי האופן שבו נבנתה הקריירה שהפיקה אותן.
מורשת
הקלטותיו של בהם נשארות במחזור פעיל ובשימוש ביקורתי כמעט חצי מאה לאחר מותו, מוערכות בשל סמכותן ברפרטואר הגרמני-אוסטרי המרכזי, גם כאשר התיעוד שלו בזמן המלחמה עומד כאחד המקרים הברורים יותר במוזיקה הקלאסית של מורשת אמנותית גדולה שהיסטוריונים מתעקשים שיש לקרוא לצד, ולא בנפרד, מהפשרות הפוליטיות שלה.