קארל בארי שארפלס
קארל בארי שארפלס (Karl Barry Sharpless, נולד ב-28 באפריל 1941) הוא סטריאוכימאי אמריקאי. הוא חתן פרס נובל לכימיה פעמיים, הידוע בעבודתו על תגובות סטריאוסלקטיביות וכימיית קליק.
שארפלס זכה במחצית מפרס נובל לכימיה לשנת 2001 "עבור עבודתו על תגובות חמצון המזורזות באופן כיראלי", ובשליש מהפרס לשנת 2022, יחד עם קרולין ברטוצי (Carolyn R. Bertozzi) ומורטן מלדל (Morten P. Meldal), "עבור הפיתוח של כימיית קליק וכימיה ביו-אורתוגונלית". שארפלס הוא האדם החמישי (בנוסף לשני ארגונים) שזכה פעמיים בפרס נובל, יחד עם מארי קירי (Marie Curie), ג'ון ברדין (John Bardeen), לינוס פאולינג (Linus Pauling) ופרדריק סנגר (Frederick Sanger), והשלישי שזכה בשני פרסים באותו תחום (אחרי ברדין וסנגר).
חיים מוקדמים וחינוך
שארפלס נולד ב-28 באפריל 1941 בפילדלפיה, פנסילבניה. ילדותו עברה עליו בקיצים בבית הנופש המשפחתי על נהר מנאסקוואן (Manasquan River) בניו ג'רזי. שם פיתח שארפלס אהבה לדיג שתימשך לאורך כל חייו, כשהוא מבלה את חופשות הקיץ בתקופת הלימודים בעבודה על סירות דיג. הוא סיים את לימודיו בבית הספר Friends' Central School בשנת 1959, והמשיך את לימודיו במכללת דארטמות' (Dartmouth College), שם קיבל תואר ראשון בשנת 1963. שארפלס תכנן בתחילה ללמוד בבית ספר לרפואה לאחר התואר הראשון, אך פרופסור המחקר שלו שכנע אותו להמשיך את לימודיו בכימיה. הוא קיבל את הדוקטורט שלו בכימיה אורגנית מאוניברסיטת סטנפורד (Stanford University) בשנת 1968 בהנחיית יוג'ין ואן טאמלן (Eugene van Tamelen). הוא המשיך לעבודת פוסט-דוקטורט באוניברסיטת סטנפורד (1968–1969) עם ג'יימס קולמן (James P. Collman), ועסק בכימיה אורגנו-מתכתית. לאחר מכן עבר שארפלס לאוניברסיטת הרווארד (1969–1970), שם חקר אנזימולוגיה במעבדה של קונרד בלוך (Konrad E. Bloch).
קריירה אקדמית
שארפלס היה פרופסור במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) (1970–1977, 1980–1990) ובאוניברסיטת סטנפורד (1977–1980). במהלך תקופתו בסטנפורד, גילה שארפלס את אפוקסידציית שארפלס האסימטרית, ששימשה לייצור (+)-דיספרלור. נכון לשנת 2023, שארפלס מנהל מעבדה במכון המחקר סקריפס (Scripps Research).
מחקר
שארפלס פיתח תגובות חמצון סטריאוסלקטיביות, והראה כי יצירה של מעכב בעל עוצמה פמטו-מולרית יכולה להיות מזורזת על ידי האנזים אצטילכולין-אסטראז, החל מאזיד ואלקיין. הוא גילה מספר תגובות כימיות ששינו את הסינתזה האסימטרית ממדע בדיוני למציאות שגרתית יחסית, כולל אמינו-הידרוקסילציה, דיהידרוקסילציה ואפוקסידציית שארפלס האסימטרית.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בשנת 2001 הוענק לו חצי מפרס נובל לכימיה על עבודתו על תגובות חמצון המזורזות באופן כיראלי (אפוקסידציית שארפלס, דיהידרוקסילציה אסימטרית של שארפלס, אוקסיאמינציה של שארפלס). המחצית השנייה של הפרס באותה שנה חולקה בין ויליאם נולס (William S. Knowles) וריוג'י נויורי (Ryōji Noyori) (על עבודתם על הידרוגנציה סטריאוסלקטיבית).
המונח "כימיית קליק" נטבע על ידי שארפלס סביב שנת 2000, ותואר לראשונה במלואו על ידי שארפלס, הרטמות קולב (Hartmuth Kolb) ו-מ. ג'. פין (M.G. Finn) במכון המחקר סקריפס בשנת 2001. מונח זה מתייחס לקבוצה של תגובות אקסותרמיות בעלות סלקטיביות גבוהה, המתרחשות בתנאים מתונים; הדוגמה המוצלחת ביותר היא תגובת הציקלואדיציה של הויסגן (Huisgen cycloaddition) בין אזיד לאלקיין ליצירת 1,2,3-טריאזולים.
נכון לשנת 2024, מדד ה-h של שארפלס הוא 130 על פי Scopus.
פרסים והוקרה
שארפלס הוא חתן פרס נובל פעמיים. הוא חתן פרס נובל לכימיה לשנים 2001 ו-2022 עבור עבודתו על "תגובות חמצון המזורזות באופן כיראלי" ו"כימיית קליק", בהתאמה.
הוא זכה בפרס וולף לכימיה לשנת 2001 יחד עם הנרי קגן (Henri B. Kagan) וריוג'י נויורי "עבור עבודתם בפיתוח קטליזה אסימטרית לסינתזה של מולקולות כיראליות, המסייעות בייצור של מוצרים שימושיים מרובים".
בשנת 2019 הוענקה לשארפלס מדליית פריסטלי, העיטור הגבוה ביותר של האגודה האמריקנית לכימיה (American Chemical Society), על "המצאת שיטות חמצון קטליטיות אסימטריות, המושג של כימיית קליק ופיתוח הגרסה המזורזת בנחושת של תגובת הציקלואדיציה אזיד-אצטילן". הוא קיבל את מדליית הזהב של המכון האמריקאי לכימאים (American Institute of Chemists) בשנת 2023.
הוא פרופסור מכובד באוניברסיטת קיושו (Kyushu University). הוא מחזיק בתארים לשם כבוד מהמכון המלכותי לטכנולוגיה (KTH) (1995), האוניברסיטה הטכנית של מינכן (1995), האוניברסיטה הקתולית של לוון (1996) ומכללת וסליאן (1999).
חיים אישיים
שארפלס נישא לג'אן דוסר (Jan Dueser) בשנת 1965 ולהם שלושה ילדים. הוא איבד את הראייה בעין אחת במהלך תאונת מעבדה בשנת 1970 שבה התפוצצה מבחנת NMR, זמן קצר לאחר שהגיע ל-MIT כפרופסור עוזר. לאחר תאונה זו, שארפלס מדגיש כי "פשוט אין תירוץ הולם לאי-חבישת משקפי מגן במעבדה בכל עת".