ג'וליאן אסאנג': המוציא לאור שתקף את הסודיות עצמה
ב-26 ביוני 2024, באולם בית משפט בסאיפאן (Saipan) – פיסת שטח אמריקאית באוקיינוס השקט, שנבחרה מכיוון שסירב לדרוך על אדמת ארצות הברית היבשתית – הודה ג'וליאן אסאנג' (Julian Assange) באישום אחד של קשירת קשר להשגה וחשיפה של מידע ביטחוני לאומי מסווג. גזר הדין היה שישים ושניים חודשים, שהושתו כזמן שכבר רוצה: בדיוק פרק הזמן שבילה בכלא בריטי כשהוא נאבק נגד הסגרתו. הוא יצא משם וטס לאוסטרליה. הוא נותר המוציא לאור הראשון בהיסטוריה שהואשם תחת חוק הריגול (Espionage Act) של ארצות הברית.
שלושים ערים
הוא נולד בשם ג'וליאן פול הוקינס (Julian Paul Hawkins) ב-3 ביולי 1971 בטאונסוויל, קווינסלנד. ילדותו הייתה נוודית במידה קיצונית – הוא עבר ביותר משלושים ערים ויישובים שונים ברחבי אוסטרליה לפני שהמשפחה השתקעה במלבורן כשהיה באמצע שנות העשרה לחייו. מעולם לא היה לו בית ספר שבו נשאר לאורך זמן, או קבוצת שכנים שהכירה אותו. יהיה אשר יהיה הישגו של החינוך הזה, הוא יצר אדם ללא נאמנות מיוחדת למוסדות.
מנדקס
עד גיל שש-עשרה הוא היה האקר מיומן שפעל תחת הכינוי מנדקס (Mendax), השאול מביטוי של הורטיוס שפירושו, בקירוב, שקרן אצילי. יחד עם שניים אחרים, שהיו ידועים בשמות טראקס (Trax) ופרים סאספקט (Prime Suspect), הוא הקים קבוצה שנקראה החתרנים הבינלאומיים (International Subversives).
בספטמבר 1991 הוא נתפס בתוך טרמינל במלבורן השייך לחברת הטלקום הקנדית נורטל (Nortel). הוא עמד בפני שלושים ואחד אישומי פריצה ולבסוף, בדצמבר 1996, הודה באשמה בעשרים וארבעה מהם. השופט קנס אותו והטיל עליו ערבות, תוך שהוא מציין את ילדותו המשובשת ואת היעדר הכוונה הזדונית. זו הייתה תוצאה קלה במיוחד, שהותירה אותו בגיל עשרים וחמש עם עבר פלילי, מוניטין וקריירה לא ברורה.
הוא למד תכנות, מתמטיקה ופיזיקה – באוניברסיטת סנטרל קווינסלנד, ולאחר מכן באוניברסיטת מלבורן בין 2003 ל-2006 – מבלי להשלים תואר. באופן משמעותי יותר, הוא הצטרף לרשימת התפוצה של הסייפרפאנק (cypherpunk) בתחילת שנות ה-90, הסביבה שבה השתרשה התפיסה שהצפנה היא כלי פוליטי ולא סקרנות מתמטית. הוא כתב תוכנת הצפנה משלו, כולל Rubberhose, מערכת הצפנה להכחשה שתוכננה כך שלא ניתן יהיה לאלץ אדם לחשוף נתונים שהוא יכול להכחיש באופן סביר את החזקתם.
התיאוריה
בשנת 2006 ייסד אסאנג' יחד עם קבוצת מתמטיקאים ופעילים את ויקיליקס (WikiLeaks), והארגון פרסם את החשיבה שעמדה מאחוריו. הטענה המרכזית שלו לא הייתה הטיעון המוכר על אור שמש וחיטוי. היא הייתה מבנית: ארגון סמכותני הוא רשת של קשרי תקשורת סודיים, והדלפה פוגעת ביכולת של הרשת לתפקד בכלל. "ככל שארגון הוא סודי או לא צודק יותר", הוא טען, "כך הדלפות מעוררות יותר פחד ופרנויה בקרב ההנהגה".
הנקודה הייתה שהדלפה לא רק מביכה. היא מאלצת מוסד סודי להתהדק מבפנים, מה שהופך אותו לאיטי וטיפש יותר. הוא תכנן מכונה שתגרום לממשלות להיות פחות טובות בחשיבה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →2010
המכונה עבדה פעם אחת, באופן מרהיב. בין ינואר למאי 2010, אנליסטית המודיעין של צבא ארצות הברית צ'לסי מאנינג (Chelsea Manning) הורידה, על פי משרד המשפטים, כ-90,000 דוחות על מלחמת אפגניסטן, 400,000 דוחות על מלחמת עיראק, 800 הערכות על עצורי גואנטנמו ו-250,000 מברקים של מחלקת המדינה, שחלק גדול מהם מסווג.
ויקיליקס פרסמה את החומר במהלך השנה בארבע פעימות. באפריל הגיע רצח בטחב (Collateral Murder), צילומי תא טייס של תקיפה אווירית בבגדאד ב-2007 שהרגה שמונה-עשר אזרחים. יולי הביא את יומני המלחמה של אפגניסטן; אוקטובר את יומני המלחמה של עיראק, 391,832 דוחות שטח; נובמבר את המברקים הדיפלומטיים. זו הייתה החשיפה הגדולה ביותר של חומר אמריקאי מסווג אי פעם, והיא שינתה את מה שהציבור ידע על שתי מלחמות.
זה גם הוליד את ההאשמה שליוותה אותו מאז. התיק של משרד המשפטים טען שאסאנג' פרסם מאות אלפי מסמכים מבלי למחוק את השמות בתוכם, ובכך חשף מקורות אנושיים לנזק חמור.
שוודיה והשגרירות
באוגוסט 2010, רשויות שוודיה הוציאו צו מעצר בעקבות טענות של שתי נשים. התובעים ביטלו אותו, לאחר מכן פתחו מחדש את החקירה בספטמבר; אסאנג' עזב לבריטניה, וצו בינלאומי הגיע בנובמבר. בתי המשפט בבריטניה קבעו בשנת 2011 כי יש להסגירו לשוודיה.
ביוני 2012, לאחר שמיצה את הערעורים שלו, הוא נכנס לשגרירות אקוודור בלונדון. מקלט מדיני הוענק לו באוגוסט ההוא, והוא נשאר שם כמעט שבע שנים, בכ-30 מטרים רבועים, ללא יכולת לצאת החוצה. החקירה השוודית הופסקה סופית בנובמבר 2019 כאשר חלה התיישנות.
בלמרש וסאיפאן
אקוודור ביטלה את המקלט שלו באפריל 2019 ומשטרת לונדון עצרה אותו. הוא נידון לחמישים שבועות בגין הפרת תנאי שחרור בערבות, וארצות הברית הגישה נגדו כתב אישום ב-18 סעיפים. שופטת בריטית חסמה בתחילה את ההסגרה; ערכאות גבוהות יותר הפכו זאת, וממשלת בריטניה אישרה את פינויו ביוני 2022. הוא המשיך לערער, והגיש ערעור אחרון לבית המשפט העליון ב-20 בפברואר 2024.
זה מעולם לא הגיע לפתרון. במקום זאת, הוא ניהל משא ומתן על עסקת טיעון, עזב את כלא בלמרש ב-24 ביוני 2024 לאחר 1,901 ימים שם, והגיש את הודאתו בסאיפאן יומיים לאחר מכן. ארגון PEN International, שעקב אחר התיק לאורך כל הדרך, בירך על חירותו אך הזהיר כי העסקה "תיצור תקדים מסוכן לחופש העיתונות ברחבי העולם" – מכיוון שמוציא לאור הועמד כעת לדין תחת חוק הריגול, ללא קשר לתוצאה. PEN נורווגיה כבר העניק לו את פרס אוסייצקי (Ossietzky Prize) לשנת 2023 על תרומה יוצאת דופן לחופש הביטוי, אחד מתוך יותר משני תריסר פרסי עיתונות שקיבל.
מדוע ג'וליאן מכונה גאון
הטענה שניתן להגן עליה היא צרה וספציפית: אסאנג' הפיק יצירה מקורית של הנדסה פוליטית, ולאחר מכן בנה אותה. רוב תומכי השקיפות טוענים כי חשיפה גורמת לבעלי הכוח להתנהג כראוי. אסאנג' טען משהו קר ומעניין יותר – שסודיות היא תכונה חישובית של ארגון, שקונספירציה היא רשת של קשרים, ושהזרקת הדלפות לתוכה פוגעת ביכולתה לעבד מידע כלל. בין אם התיאוריה נכונה ובין אם לא, היא הייתה חדשה באמת, והיא הגיעה מאדם ללא תואר שהשתמש בעקרונות יסוד של הסייפרפאנק.
לאחר מכן הוא שילב זאת עם היכולת הטכנית לבנות את הדבר: ארכיטקטורת הגשה קריפטוגרפית, הצפנה להכחשה, ופעילות עמידה מספיק כדי לפרסם 250,000 מברקים דיפלומטיים מול התנגדותה של המדינה החזקה בעולם. תיאורטיקן, מהנדס ומפעיל באדם אחד הוא שילוב נדיר.
טענת הנגד חזקה לפחות באותה מידה. אותו מוח שתכנן את המערכת הראה שיקול דעת איום בניהולה: ההאשמה שהוא השליך מסמכים ללא מחיקת שמות של מקורות אנושיים היא הביקורת המתמשכת, וחששות לגבי הגנת מקורות מועלים על ידי תובעים ומבקרים עצמאיים כאחד. הטיפול שלו בחומר שהושג מרוסיה ב-2016 פגע בטענה שוויקיליקס הייתה כלי נייטרלי ולא פוליטי. איש בעל סמכות לא כינה אותו גאון; PEN נורווגיה כינה את תרומתו לחופש הביטוי יוצאת דופן, שזו מחמאה שונה וזהירה יותר. והוא הודה באשמה – ובכך קיבל, על פי החוק, שהוא קשר קשר להשיג ולחשוף מידע ביטחוני לאומי. גאונות של רעיון אינה מיישבת את השאלה האם הדבר שהומצא היה טוב.
מורשת
אסאנג' כפה שני טיעונים שהעולם נמנע מהם: מה מותר למדינה לשמור בסוד לגבי מלחמה שהיא מנהלת, והאם ניתן להעמיד לדין מוציא לאור כמרגל. הוא הפסיד בשני על ידי ויתור עליו, והוויתור עומד כתקדים לכל עיתונאי שיבוא אחריו. זו הצורה הלא נוחה של המורשת שלו – אדם שבילה ארבע-עשרה שנים במאבק כדי לקבוע שפרסום אינו ריגול, וסיים זאת בהודאה באשמת ריגול.